בא

פרק י': מכות ארבה וחושך

ה' הזמין את משה, בוא אתי אל פרעה

תגיד לו שיפסיק להתמיד בסירובו,

אם לא ישלח את העם עד מחר

אביא ארבה שיחסל מהשדה כל מה שנשאר.

פרעה לא שמע לקול אנשיו העבדים

ודרש לשחרר רק את הגברים,

משה נטה ידו, הארבה בא והכול חיסל

אך פרעה לא שיחרר את בני ישראל.

ה' ציווה את משה, ידך נטה על השמיים

בבת אחת היה חושך בכל מצרים,

שלושה ימים המצרים לא זזו ממקומם

ולבני ישראל היה אור במושבותם.

פרעה קרא למשה, לכו בלי הצאן, ילך גם הטף

אמר משה, הצאן ילך, פן יהיה עלינו חרון אף,

גם אתה תיתן לנו עולות וזבחים משלך,

אמר פרעה למשה, הסתלק, פן תראה את מותך.

פרק י"א: הכנה למכת בכורות

ה' ציווה את משה, להכין את העם ליציאה

ושכל אישה תשאל כלי כסף וזהב מאת רעותה,

בחצות ימית ה' כל בכור אדם ובהמה במצרים

וזעקתם תעלה עד השמים.

פרק י"ב: מכת בכורות

ציווה ה' שראש חודש ניסן יהיה ראש השנה

כי מכאן הספירה לאחור מתחילה,

בעשירי לחודש תכינו שה לשחיטה

ובארבעה עשר בו, תאכלוהו בחופזה.

את דם השחיטה תמרחו על המשקוף והמזוזות

כי ה' יעבור במצרים להכות,

ובחצי הלילה ה' ראה את הדם ופסח על הדלתות

ובכל בית מצרי, הרג את הבכורות.

פרעה הזעיק את משה ואהרן בחצות

קחו הכול, צאו מכאן, שלום ולא להתראות,

העם לקח את הבצק שלא החמיץ, כלומר מצות

שאלו מהמצרים כסף וזהב, ושמלות.

כשש מאות אלף גברים יצאו מרעמסס לסוכות

גם טף, גם מקנה, וגם לקחו עוגות מצות,

יצאו ממצרים לאחר ארבע מאות ושלושים שנים

ויום היציאה נקבע לדורות – לליל שימורים.

פרק י"ג: זיכרון היציאה ממצרים

ה' ציווה לזכור לתמיד את יום היציאה

ולקדש לו כל בכור באדם ובבהמה,

לא ייאכל חמץ במשך שבעה ימים

וכך נזכור ונספר לבנים את כל הניסים.