בס"ד

דבר תורה לפרשת בשלח- שירה- טו בשבט  יב שבט התשע"ו

"תביאמו ותטעמו"- מאמר ה 40  

---------------------------------------------------

בשבת שירה  שסמוכה תמיד לטו בשבט  אנו קוראים את שירת הים  , שהינה שיר הלל והודיה לקב"ה על הצלתנו ממצרים , נשאלת השאלה האם שירת הים על כל סודותיה שגנוזים בתוכה קשורה לטו בשבט? לנטיעת עצים, לטבע עצמו? , התשובה   חיובית  והיא גנוזה בפ"ס " תביאמו ותטעמו בהר נחלתך , מכון לשבתך פעלת ה" .

כידוע  טו בשבט הוא  " חג הנטיעות" , טו בשבט גם מוזכר בעקיפין בתורה  אודות    לעניין תרומות ומעשרות , נטע רבעי  ,ערלה וכו,  מפרש המדרש ," יש ביום זה  מעין שבח ארץ ישראל , כי ביום זה  מתחדש כח האדמה שבארץ ישראל להניב תנובתה ולהוציא פירותיה ולהארות שבחה, טו בשבט  הוא יום שמחה לישראל ,נוחליה   אוהביה ומצפיה" [ספר התודעה] , אמרה זו מחברת אותנו נפלא ממש לפ"ס " תביאמו ותטעמו" , אך מה בדיוק אנו נוטעים בשירת הים?

שירת הים היא למעשה שירת העצמאות שלנו , עם ישראל שיצא  מעבדות מצרים לחרות שלמה כדי לעבוד את ה" יתברך ,  פשוט  מאוד, אך כדי לעבוד אותו כנדרש אנו זקוקים לשייכות למה שמקשר אותנו עמו וזוהי אדמתה של ארץ ישראל הקדושה שלנו! .

תביאמו  לאן? לארץ ישראל , ותטעמו , בהר נחלתך  , שהוא בית המקדש  וירושלים עיר הקודש  , 

המצוות שאנו מקיימים בארץ דומים  למעשה לפירות שאנו נוטעים באדמת הארץ אודות  ל ה" יתברך, 

בספר ישעיהו אנו קוראים על נבואה נפלאה אודות חיי עם ישראל  " כי כימי העץ ימי עמי  ומעשי ידיהם יבלו בחירי",הפסוקים ממשלים  את חי עם ישראל לחיי העץ שחי שנים רבות   יותר משנות האדם  בכך שהאדם יזכה לראות את פירותיו לשנים רבות בדומה לעץ שנטע וכל מעשי ידי ישראל לא יאבד.

,שירת הים  מגלה לנו  איפה מתרחשת נטיעת   עץ ישראל , השירה שמשתמשת במונחים חקלאים מבהירה  לנו כי מקור חיינו נטועים בבית המקדש  ודווקא מתוך חיבור לשורשים אלו אנו יכולים לפרוח.

השראת שכינת הקב"ה יכולה להתבצע רק אחרי  שעם ישראל כבר נטוע על אדמתו שהרי נחלתנו היא נחלת ה" מתוך הבנה זו מתברר מדרש " מוזר"  ," בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני  מגדים של זהב  והיו מוצאים פירותיהם בזמנן  , וכשהרוח מנשבת  בהן, נושרים... וכשנכנסו נכרים להיכל , יבשו  ועתיד הקב"ה להחזירן " , בית המקדש מוצג כעץ הפורח ומציג פירות גשמיים לחלוטין

כיצד יתכן הדבר?  לאור ההבנה כי העץ מחבר  בין ישראל ל ה"  שנאמר" כי האדם עץ השדה"   המצוות שאנו מקיימים הם הם הפירות שאנו מצמיחים במהלך חיינו , והראיה לכל הקשר בין הדברים   הוא סדר  טו בשבט  ,הברכות והמדרשים שאנו אומרים על כל פרי ופרי  .

בזמן שהאדם שנמשל  לעץ השדה  משתתף בשמחת האילנות ביום חגם , הוא זוכה להתברך על ידם ,עניין זה  הסבירו בעלי הסוד שלכל פרח  פרי ועץ ישנו מלאך ושר שממנים עליו בשמים ומכוח הברכה שהאדם מברך הפרי חי ומתקיים וכן מי שאוכל ומברך בשמחה מברך למעשה את הבורא ישתבח שמו שהרי הכל שלו , וזוכה להשפיע  ברכה וישועה ,על כן אמרו חכמים עתיד אדם ליתן את הדין על כל מה שראו עיניו ולא אכל וכל שכן שכל האוכל פרי ללא ברכה נקרא  גזלן ,שמונע את השפע מהמלאכים הממונים על הפירות  [שהם בשליחות הקב"ה ].

טו בשבט עם כל מאפיניו  קשור עמוקות גם  לסממני הקטורת  שאנו אומרים כמה פעמים ביום  ושהייתה  מוקטרת בבית המקדש [שיבנה במהרה בקלות]  מה עוד שאנו, ישראל קשורים ומשולים לפירות האילן עליהם אנו מברכים ומספרים בסדר טו בשבט  .

החיטה היא  הראשונה משבעת המינים עליה אנו מברכים בסדר טו בשבט  ובכלל  , וכידוע ישראל משולים לחיטה   והחיטה עצמה משולה לתורה , להכנת הלחם עליו אנו מברכים בכל יום קודמות כאחת עשרה מלאכות שונות  [ בדומה לאחת עשרה סממני הקטורת] מכאן  אנו רואים  שהחיטה מלמדת אותנו כיצד להתנהג בחיי היום יום  וזאת מכל העמל שאנו פועלים עד אכילת הלחם המוגמר[ זריעה ,קצירה , דישה, ועוד ...] שנאמר" אין התינוק לומד לדבר עד שטעם טעם חיטה "

החיטה מלווה אותנו  בזכירת יציאת מצרים ובעשיית המצות , וכמו כן למנחות המלוות כל קרבן , שתי הלחם ולחם הפנים  , וכמובן בזמננו שאין המקדש קיים[ שיבנה במהרה] בברכת המוציא בשבת קודש על החלות בשולחן שבת ,שכידוע שולחנו של אדם הוא כמזבח , וכידוע הלחם פוטר את כל האוכל  בברכת " המוציא" , לכן גם אומרים דברי תורה  על השולחן כדי לקשר בין  האוכל  הגשמי   לאוכל הרוחני

 שהם המצוות  שאנו מקיימים  תוך כדי הסעודה, [ברכות, דברי תורה, מצוות השבת עצמה],

כמו כן לגפן  יש חלק חשוב  בקשר שלנו עם הקב"ה , מה הגפן טעונה שלוש ברכות כך ישראל מתברכים שלוש ברכות בברכת כהונה ," יברכך ה",יאר ה", ישא ה"  , מה הגפן  יש בה ענבים  וצימוקים  כך ישראל יש בהם בעלי מקרא  ומשנה  בעלי תלמוד ואגדה ועוד שהגפן משולה לשלושת האבות והאימהות שנאמר" ובגפן שלושה שריגים " אמר רבי אלעזר "ובגפן שלושה שריגים "אלו אברהם יצחק ויעקב , "והיא כפרחת עלתה נצה" אלו האמהות , " הבשילו אשכלותיה ענבים" אלו השבטים , וכמובן גם  הקידוש  בשבת שהוא שבח וקילוס לה" יתברך על שבח היום השביעי והבדלתו משאר הימים וכמובן לזכר ליציאת מצרים שהיא והקידוש הם  מצוות דאורייתא. .

 חלק מפירות שבעת המינים כמו הרימון והתמר אותם  אנו פוגשים בסעודת ראש השנה ועליהם אנו מברכים ומקווים לשנה טובה  , הרימון עליו אנו מברכים בשתי הסעודות משול לבני ישראל , על פי המסורת יש ברימון כ- 613 גרעינים כמנין תרי"ג מצוות  , ללמדך שאפילו הריקנים של ישראל מלאים מצוות כרימון,  הרימון  משול גם  לאהבת האיש לאישה " כפלח הרמון רקתך" שמשלו  ליופי האישה בעיני בעלה.

התמר אותו אנו פוגשים גם בסעודת ראש השנה משול לתורה," ומתוקים מדבש ונפת צופים " מה דבש  מתוק, אף דברי תורה  מתוקין לעולם , ישראל משולים יחד עם   התורה לדבש[ תמר] " צדיק כתמר  יפרח"  מה התמר עושה פירות  אף ישראל עושים  פירות שהם המצוות , על התמר  נאמר גם הפ"ס שתולים בבית ה" ,כך הקב"ה עתיד  לקבץ את ישראל אל בית  המקדש שנאמר," בחצרות אלוהינו יפריחו ,עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים " כך ישראל יהיו גיבורי כח במעשיהם הטובים . "

 אחת עשרה סממני הקטורת  שהכהן הגדול היה מקטיר בבית המקדש  בדומה לאחת עשרה שלבי הכנת הלחם  מקשרים אותנו גם  לטו בשבט  ול"תביאמו ותטאמו" , סממני הקטורת  גם ליוו את בני ישראל במהלך קריעת ים סוף  עצמו בעודם אומרים שירה והודיה  ,ובישמו להם את הדרך .

הקטורת שהייתה מוקטרת בבית המקדש הייתה חביבה על  ה" יותר מכל  הקרבנות , הכהן הגדול היה מקטיר קטורת ביום הכיפורים והיה מוסיף צמח מעלה עשן ששמו " מעלה עשן מדברי  " גם בימינו אלה..

פיטום הקטורת גם ידוע בסגלותיו לשמירה והצלחה מכל מיני מרעין בישין עד שאם היו יודעים את מעלת  אמירת פיטום הקטורת שעשויה כאמור מצמחים היו מעטרים כל אות ואות ועושים  ממנה כתר של זהב .

אנו רואים כמה אנו קשורים  לעולם הצומח  שמקיף את כל חיינו והוא  שמקשר אותנו  להקב"ה ,  ואנו מזכירים פעמים ביום" ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת "  , הפ"ס" עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר "מוסיף ומחדד את הקשר בין  עולם הצומח לבין התורה ועם ישראל.

מפרש האבן עזרא,כעץ חיים שהאוכל מפריו יחיה שנים רבות ,הביטוי עץ חיים מחזיר אותנו למקור, לאותו עץ חיים שהיה בגן עדן ,שאם האדם היה אוכל ממנו הוא חי לעולם, אך  בגלל החטא, כבר אין למעשה מציאות כזו והתיקון הוא  ההחזקה בתורה  שמחברת אותנו לחיים שהרי התורה מקיפה אותנו בכל שלב בחיינו ואין רגע פנוי ממנה.

ע" י קיום התורה והמצוות ובזכות הברכה על הפירות הגשמיים שתארנו לעיל  האדם זוכה להוציא פירות רוחניים  והם שנוטעים אותו על אדמת ארצנו הקדושה  ומקשרים אותו  לקב"ה ויחד עם זאת מקרבים ומוסיפים עוד נדבך באבני המקדש השלישי שיבנה במהרה בקלות ושמחה ,הוכחה נוספת   מצויה בקריאת שמע " והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי  ... השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלקים אחרים וחרה אף ה" בכם ... והאדמה לא תתן את יבולה" ,  עם ישראל  מקבל כאן  ציווי מיוחד   על הברית עם ה" יתברך, בכך שקיום הברית  יהיה  כרוך כמובן בקיום תורת ה" ומצוותיו ,עד ש-" עתיד אדם ליתן את הדין על כל מה שראו עיניו  ולא אכל " .

ראש חודש שבט  משול כיום מתן תורה  היות ובו משה רבנו החל לבאר  לישראל את " משנה התורה" הוא ספר דברים בו נתן להם מצוות חדשות  והכינם לכניסה לארץ  , למעשה כל שלושים ושבע הימים  בין א בשבט  ועד ז באדר  בו נפטר משה רבנו משולים כימי מתן תורה בהם לבבות ישראל נפתחים בלימוד התורה  ,דבר זה מחדד את הקשר  בין  טו בשבט  חג האילנות לבין  התורה הקדושה שנוטעת אותנו על אדמת ארצנו הקדושה בה ניטע  פירות גשמיים  ואודות לכך ניטע  ונקצור פירות רוחניים  . 

 למעשה ,הקב"ה דורש מאיתנו פשוט " לאכול" מכל מה שהוא עצמו נטע בעולמנו שהרי" ממך הכל ומידך נתנו לך"  , ממש כמו אבא טוב שדואג שילדו יאכל  ויתנהג כמו שצריך, כמובן שצריך לשים סיייג  " קדש עצמך במותר לך " ולא לאכול ולהגרר  לתאוותנות יתר.

הבה  נהנה ונברך  " שאכלנו משלו "  ונגרום נחת רוח  לקב"ה על ההודיה שאנו משבחים ומקלסים אותו  בכל ברכה ומצווה  וכך נפאר את עולמו שנברא עבורנו !  ונהיה נטועים בשורשים חזקים ,גשמיים ורוחניים  בארצנו הקדושה  ונזכה  כך לברכה בגשמיות ובשכר רוחני  גם יחד .  טו בשבט שמח