התוספות (מועד קטן כג:) כתבו, בשבת אין חיוב בשמחה. ובספר בכור שור (הלכות תענית) כתב, אכילה בשבת היא מטעם עונג ולא נצטוינו על שמחה. ובשו"ת רבי עקיבא איגר (השמטות לסימן א) כתב, כבוד ועונג שבת הוא לקבוע סעודה על הפת. ובספר היראים (סימן צט) כתב, למדים שעונג הוא באכילה, ממה שכתוב בישעיה (נח), אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך. והרמב"ם (הלכות שבת פרק ל הלכה י) כתב, אכילת בשר ושתיית יין בשבת עונג הוא לה, והוא שהיתה ידו משגת. ובספר גימטריות לרבי יהודה החסיד (פרשת מסעי אות ה) כתב, חובה לאכול בשר בשבתות. ורבינו יונה (ברכות י:) כתב, אין חובה לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אלא רשות, שהרי אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, הילכך לכל דבר שהוא מצוה חייב לעשותו בשבת, אבל רשות הוא, אם ירצה יאכל בשר וישתה יין, ואם לא ירצה יניח. ומרן בשולחן ערוך (סימן רמב סעיף א) כתב, ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו. אפילו מי שצריך לאחרים, אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו לכבד את השבת. והש"ך (יורה דעה סימן שמא) פסק, אין חובה על האדם שיאכל בשר וישתה יין בשבת. ובשו"ת בית דוד (סימן קח) כתב, נראה שעונג הוא לאכול בשר ולשתות יין בשבת.