"ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם" (שמות א,ז) '"וישרצו" - שהיו יולדות ששה בכרס אחד' (רש"י). וכבר הביא במקום השפתי חכמים שהעניין הזה שילדו ששה בכרס אחד מובא במדרש רבה בריבוי הלשונות בפס', שמובא ששה לשונות לומר שילדו ששה, כך מובא בש"ר (א,ח): 'דבר אחר, כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד, שנאמר "ובני ישראל פרו וישרצו" וגו'' משמע שהלימוד הוא מהריבוי לשון, שלכן אומר 'וגו''. אולם לכאורה אין זו הוכחה, כי אפשר שה-וגו' בא לומר את הפס' השלם, עד "ותמלא הארץ אתם" שהארץ התמלאה משום שילדו ששה בכרס אחד, אבל המקור הוא ב"וישרצו" ולכן הביא אותו. אולם מההמשך במדרש: 'ויש אומרים שנים עשרה, דכתיב: פרו שנים, וישרצו שנים, וירבו שנים, ויעצמו שנים, במאוד מאוד שנים, ותמלא הארץ אותם שנים, הרי שנים עשר', משמע שהדיוק הוא במילים שמתרבות. אולם אפשר שזה מחלוקת האם לדרוש מהשרצים ולכן ששה, או מהלשונות שהם ברבים ולכן שנים עשר. והנה במדרש תנחומא (שמות, סימן ה) מובא: '"וימת יוסף וכל אחיו" ואף על פי כן "ובני ישראל פרו וישרצו”. ר' ינאי אומר: כל אחת ואחת יולדת שישה בכרס אחת.' וכו' משמע שהדיוק הוא מהלשון "וישרצו". אולם גם שם ממשיך: 'יש אומרים: י"ב, דכתיב: פרו שנים, וישרצו שנים, וירבו שנים, ויעצמו שנים, במאד מאד שנים, ותמלא הארץ אותם הא י"ב', מימלא כאן יותר משמע שזה הבדל בין הדרשנים כיצד ללמוד מהפס', בלשון שרצים או בלשונות המרובים, והדעה של ששה זה מלשון שרצים, ולכן כך הביא רש"י. אולם ניראה שבעצם צריך את שתי השיטות כדי ללמד שילדו ששה (או יב), כיון שבדר"כ כשהתורה מרבה לשונות לומדים דרשה מכל לשון ולא סופרים אותם כאחד, ומצד שני כשלומדים מלשון שרצים, הרי לדוגמה אחד השרצים הוא עכבר (“וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר" וגו' [ויקרא יא,כט]) והרי עכברה רגילה ממליטה כשנים עשר וולדות, והזנים החזקים יותר ממליטים אף שמונה עשר, אז מניין שההולדה במצרים היתה של ששה או אפילו שנים עשר ולא יותר או פחות?- לכן צריך את שתי הדרשות, שמצד אחד לשון שרצים מלמד שילדו הרבה בכרס אחד, ומצד שני כמה בדיוק ילדו זה נילמד מהריבוי לשון, ולא לדרוש כל מילה לעצמה, כמו שמוכח מלשון שרצים שילדו הרבה ולכן התורה באה לגלות כמה בדיוק נולדו.