"לא עלינו"! אבל עלינו לדעת...

בפרשת לך לך, אנו סוגרים מעגל, אשר מורכב משלושה חלקים:

   א) בראשית. ב) נח. ג) לך לך. בואו ונראה את הדברים בהרחבה. 

   אי שם במעמקי הגלובוס, מאחרי הנילוס והאוקיינוס, בין עצי האיקליפטוס והקוקוס, גרה משפחת קורקוס, ולהם בן בשם הורדוס, החזק כסוס ומעוטר בכל נימוס, וזכה להילקח לחתן ללא היסוס.

   אין ספק שהכלה המהוללה, עשתה את העסקה הכי טובה, הרי היא זכתה לחתן חלום ואגדה, ממש יהלום לפי כל קנה מידה.

   המשפחות נכנסו למרתון, הכלה הכינה ש"ס ושעון, החתן קנה זהב והשקיע המון, ההורים שכרו עבורם "ארמון", לא סתם דירה בשומרון או באסטה בירקון.

   תמו ימי שבע הברכות, נמוגו הטקסים והחגיגות, ובבית נותרו שתי לבבות, החפצים את ביתם לבנות, מתוך רוגע ושלווה ועל מי מנוחות.

   לפתע ביום בהיר, ואולי דווקא סגריר, מפנה האישה את פניה אל הקיר, "ומפגינה" על בעלה הנחמד והצעיר, ועוטה על פניה שריון בלתי חדיר.

   אך בעלה היה יהיר, ובלשונו לא מספיק זהיר, הוא השתולל כמו אביר, וזעם בקול אדיר, והתנהג כמו כבש הכלוא בדיר.

   עבר עליהם יום, מאוד רע ואיום. החיוך נעלם פתאום, זה לזו כבר לא אמרו שלום, והחיכוך דרדר אותם עד לתהום.

   כדור השלג הלך וגדל, שלום ביתם נרמס ונגזל, כספם ליועצי נישואין דלף ונזל, אך מזור לא נמצא לזוג שכשל.

   הם נותרו חסרי אונים, והגיעו לפרשת דרכים. ההורים הובאו בסוד העניינים, והגט ניתן ללא רחמים, למרות המחיר הלא נעים.

   הרי את מחיר "המזונות" ישא הבעל תקופה ארוכה, ואשתו הצעירה תתמודד עם התואר "גרושה", והילדים ישאו את הכאב והבושה. אין ספק שמכך תסבול המשפחה כולה.

   הסיפור הזה מאוד עצוב, בו חמק "הקשר" כמו זבוב, והשאיר מצב נורא כאוב, עם עתיד מאוד עלוב.

   האם יש איזה מנוע, שאיתו ניתן למנוע, משלום בית פצוע, את הגט והזעזוע?

   התורה שכולה רמזים וסודות, המתוקים ומאירים באור יקרות, רמזה לנו בשמות הפרשיות, את העצות והמפתחות, בואו נחזה במאורות:

----------------------------------------

   עולם הנישואים מרומז בשלושת הפרשיות הראשונות, "בראשית, נח, לך לך".

בראשית - מרמז על "החתונה", זמן בו האדם יוצא לחיים ומתחיל את הכל מחדש, עם שותף חדש, בדירה חדשה, (הבן איש חי אומר שהמילה "בראשית", זה אותיות "ראש - בית", שזה הנישואין).

נח - מרמז על התקופה הראשונה, שבע ברכות, ירח דבש, אין עדיין את עול הילדים, ואין הגדרה מדויקת יותר מאשר המילה "נח", כדי להגדיר את הרגשת בני הזוג.

לך לך - החיים מתקדמים, הצרות מתגברות, לפתע הקשר מתחספס, ונוצרים חילוקי דעות, וכל אחד מבני הזוג מרגיש שעמיתו אומר לו "לך לך", איני חפץ בחברתך.

   כעת האדם נמצא בפרשת דרכים. דרך אחת נקראת "וַיֵּרָא"...

וירא - "יראת שמים". לא להיכנע ליצר ולא ללבות את אש המחלוקת וללכת עם האישה "ראש בראש", אלא לשים את יראת ה' לנגד העיניים ולזכור "שתכלית הנישואין - זו שבירת המידות", ולהתכופף ולהקריב למען הזולת. מי שבוחר בדרך זו, אזי...

חיי שרה - זוכה לחיים טובים, לסיעתא דשמיא, וביתו הופך "לבית מקדש", בו שורה השכינה.

תולדות - "התולדות", הבנים והנכדים שרואים "דוגמא אישית" של עבודת המידות והבלגה, מחדירים את צורת החיים הזו עמוק לנשמתם, ומעתיקים את הדרך הזו לביתם, וזוכה אותו אדם לראות, בנים ובני בנים, צדיקים וטהורים, עם שלום בית וחיוך תמידי על הפנים.

   עד כאן ראינו את הדרך הראשונה בה ניתן להיכנס כאשר צצים בעיות בשלום בית. דרך הנקראת "וַיֵּרָא", המרמזת על "יראת שמים". אך ישנה דרך נוספת לאדם אשר שלום ביתו עלה על מוקש, ודרך זו נקראת "וַיֵּצֵא"...

ויצא – "לצאת למערכה", ללכת ראש בראש, להילחם ולהגיד את המילה האחרונה, לעשות "בית ספר ומשפט שדה" לבן זוג המורד, ולהוכיח לו מי מושך בחוטים באמת, מי "הבוס" - ומי "הדחליל".

וישלח - אך כלל בידינו, שכאשר מלבים את אש המריבה - השכינה מסתלקת. ואם אין שכינה, אזי כדור השלג הולך וגודל, הבעיות מחריפות ובסוף הבעל נאלץ "לשלוח גט" לאשתו ולפרק את השותפות.

וישב - הבעל הממורמר מנסה את מזלו מחדש, הוא מחפש אישה "צייתנית וממושמעת" ומתחתן איתה, ומצפה לישב בשלווה עד סוף ימיו.

מקץ - שוב בא הקץ על האושר הזמני, ומקץ שנתיים ימים, צצים בעיות בשלום בית - כנגד כל הציפיות. מתברר שאשתו הממושמעת היא גם "מאן דאמר" והיא לא מתכננת לרקוד לפי צלילי החליל של בעלה, יש לה קצב משלה, צלילים אחרים, מנגינות המרגיזות את בעלה ומעלות את חמתו על אשתו ועל חמותו.

ויגש - התכונות הרעות "שלא טופלו" צצות ועולת מחדש, והבעל ניגש שוב למלחמה, מלחמת המידות והכבוד.

ויחי - כך עוברים חייו במריבות ויסורים, בגירושין ונישואין, וכפי "הבדיחה העצובה" הבאה (שהייתה באמת):

   באחד מערי הארץ, נפתחה קליניקה חדשה "לשלום בית". השמועה עברה מפה לאוזן והגיעה אפילו עד אוזנו של המן. חיש קל עמדו כל המיואשים וחסרי האונים בתור, כאשר פנקס הצ'קים תחת בית שִׁיחְיָם, והמתינו לתורם אצל "היועץ הדגול", בציפייה שממנו תבוא הישועה.

   התור התנהל לאיטו, השעון התקדם, והנה הגיע תורו של יוסי להכניס את הצ'ק, סליחה! להיכנס עם הצ'ק, ולשפוך את מר ליבו. יוסי נכנס בצעדים איטיים, הוא בחן את המקום, הביט על "האביר" שישב מעבר לדלפק, ומשהו לא מצא חן בעיניו. הוא לא היסס להעלות את לבטיו על שפתיו, ושאל את השאלה הבסיסית וההגיונית ביותר: ידידי היקר, היועץ הדגול, שאלה לי אליך: לפי מיטב ראייתי, אינך נמנה על "הזן" החרדי, ומסתבר "שעצותיך" אינן נשאבות מהתורה ומחכמתם של גדולי ישראל. אם כן, סקרן אני לדעת היכן רכשת את השכלתך הכבירה בנושא כה רגיש הנקרא "שלום בית"? מהיכן הנך שולף את הפתרונות לסבך הבעיות בנושא כזה עדין וגורלי?

   היועץ המשופשף לא היסס, ודקלם את המשפט הבא: כבר הספקתי להתגרש שישה פעמים, ואין ספק שאני בעל ניסיון. ואם אני בעל ניסיון, הרי שאני חכם,  שהרי חכמי ישראל לימדונו שאין חכם כבעל הניסיון.

   שמע הפציינט את התשובה המגוחכת, ושאל שאלה נוספת: אני מבין שכבודו נכשל בכל נישואיו, והכישלון כבר נר לרגליו. ומי ערב לו שבפעם הבאה הוא יצליח בנישואיו? שמע "היועץ" את הקושיה, והשיב בזו הלשון: הנישואין הבאים בוודאי יהיו "סיפור הצלחה"! מדוע? שהרי אם הם יחזיקו מעמד - מצוין. ואם הם יכשלו, הרי שהם הופכים אותי לחכם יותר גדול, משום שהניסיון שלי גדל. וכי זה לא הצלחה?

   אם זה לא היה כואב (שכאלו יועצים מסתובבים בינינו), הרי שהיועץ הזה היה זוכה לתואר "בדיחה מספר אחת", ובמחשבה נוספת נראה שהוא היה זוכה לתואר נוסף, תואר של "שוטה מספר אחד"!

   יהודים יקרים, היום נעבור "קורס מזורז" בנושא שלום בית, קורס על רמה, אשר פירותיו מובטחים, כאשר הקורס כולו טמון במיליה "גירוש".

   המילה "גירוש" היא מילה נוראה המורכבת מדם ודמעות, מילה החותכת בבשר החי, מילה ההופכת ילדים "ליתומים בחיי הוריהם".

   ומי שרוצה להינצל מהמילה "גירוש", עליו להפוך את האותיות של המילה, ולהפנים את שלושת היסודות הטמונות בה, גישור, ריגוש, שיגור.

   א) גישור, "לגשר" על המהמורות והמריבות, להבליג בשעת מריבה, לדעת שויתור, אינו "כישלון במערכה", אלא זו "השקעה" - הבונה את איכות הבית, ופירות השקעה זו שווים כל הון שבעולם. וככל שהבושה (ההשקעה) גְדֵלָה יותר, כך הפירות גדלים ומתעצמים יותר ויותר.

   ב) ריגוש, פרגון והערכה. בני זוג צריכים לדעת שהם אינם "מכונות", ובתוך כל אחד מהם שוכן לב ורגש, החי ומתודלק ממחמאות והערכה וכבוד. וכאשר נותנים מהמצרכים הללו בשפע ובדליים גדושים, זה יכול לכבות הרבה שריפות אם יהיו בעתיד, ואפילו המסובכות ביותר! משום שאם "הרגש" מפוטם היטב כלפי בן הזוג, כבר נאמר בתורתנו, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה (שיר השירים ח' ז')!!!

   ג) שיגור. כדי לחזק את הקשר, לא מספיק לפזר מילים ומחמאות, אלא צריך מידי פעם גם "לשגר" דורון, עם מכתב קטן וסוכרייה מודבקת בצד, ואת הדורון הזה להניח מתחת הכרית וכדו'. הפעולה הזו שעלותה פרוטות, בכוחה לחולל מהפכות עצומות לאין שיעור ולמעלה מכל דמיון, ורק מי שניסה - מבין את העוצמה הטמונה בפעולה זו.

   אכן, הפיתרון להינצל "מגירוש", זה גישור, ריגוש, ושיגור. אלו הכלים האמיתיים שבכוחם לגרום לבניין הבית ולהוביל את הזוג "לאהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר", אהבה שאינה ניתנת לפירוק.

   היסוד הזה נלמד בדרך נוספת ומופלאה, בואו ונתבונן:

   גירושין - בגימטרייה זה 579. שימו לב למספר "פרד", שמוסיף ומתרחק. 5, 7, 9. אכן זהו התוצאה באמת. ריחוק וניתוק וזרות.

כעת ניקח את כל המספרים האי זוגיים 1,3,5,7,9, ונגלה שהמספרים הראשונים 13 = אהבה. ואילו יתר המספרים שאחר כך 579 = גירושין.

וזה מלמדנו, שאין משהו באמצע. יש או אהבה (13) - או גירושין (579). ומי שלא עובד על פיתוח האהבה, הרי שהוא צועד בדרך הגירושין.

   וכאן המקום לציין ולצנן את אחת המכות הקשות שפשו בדורנו, אשר גורמים להרבה בתים להיות "גרושים - על תקן נשואים", מתוך סבל נורא ואיום. מה כוונת המשורר והפייטן?

   שבוע שעבר ביום חמישי פגש אותי יהודי (אחד מקוראי העלון הקבועים, אשר היה לי איתו מעט קשר בעבר), וביקש להיפגש עימי בדחיפות, משום שבאמתחתו נושא מורכב אשר לא סובל דיחוי, ואם איני נפגש איתו היום - הוא הולך לרבנות. ניסיתי להסביר לו שאיני יועץ נישואין, ואם ברצונו לקבל "עצה הגונה" כדאי לו לפנות לפלוני ואלמוני המתמחים בתחום. אך הוא היה נחרץ! כבר היתי אצל רבים וטובים (הוא מנה את שמותם), והבעיה לא נפתרה - ואני חסר אונים.

   לא הייתה ברירה, וקבענו לשעה 23:00 בלילה. הפגישה שהתחילה ב23:00 התארכה עד אחרי השעה 03:00, והתחדשה למחרת ביום שישי מספר שעות, ושולשה שוב במוצאי שבת.

   היהודי שפך את מר ליבו, והעלה טענות נוראות על אשתו! אין לה לב, היא קהת רגש, כמו בול עץ, קרה כקרח, אלו חלק "מהשבחים" ששיבח אותה. הוא הביא דוגמאות למכביר, אשר השומע אותם אומר "ברקאי". הוא הוסיף ואמר שהוא היה אצל יועצים רבים, וכולם הצדיקו אותו והאשימו את אשתו, והודו "שהוא" נפל בפח. וכאשר העלה אותו בעל בפני אשתו את דברי היועצים וטענתם "שהיא" אשמה, היא יצאה נגדו בחיצים ורמחים - וטענה שכולם טועים, והבעיה היא בו ולא בה!

   הימים חלפו והבעיה הלכה והחריפה. הם כבר לא חיים זה "עם" זו, אלא זה "לצד" זו. פשוט הם מנהלים "מפעל משותף" (בית), יש להם גם "סחורה" משותפת (ילדים), ומחמת כן הם לא מפרקים את העסק הנקרא "משפחת נרקיס" (שם בדוי). וכיוון שלא נראה האור בקצה המנהרה, החליט הבעל "לעצור את השותפות" ולסגור את המפעל. אך טרם הוא עושה זאת, חפץ הוא לדעת אם יש דרך נוספת ויותר אנושית.

   שוב פעם הצהרתי בפניו שאיני יועץ, ולאחר מכן אמרתי לו כך:

   לאחר שיחה של שעות והכירות המצב לאשורו עד כמה שניתן, צר לי לאכזב אותך, אך ליבי אומר לי שהאשם האמיתי הוא "אתה", וכל מחשבותיך בטעות יסודן. הוא שאל "מנין לך הנבואה הזו"? ופרשתי בפניו את החשבון הבא:

   סיפרת שעוד מרווקותה ועד היום - אשתך מקובלת בחברה, כולם מודים שיש לה ראש על הכתפיים ואוהבים להימצא בחברתה, היא גם הייתה מדריכת כלות, יש לה אפילו קשר לענף "הפסיכולוגיה", בעצמך הודית שבתקופת החתונה הכל היה בסדר, היא היתה פרח - אשר קטפת ואימצת מרצון - ולא מאונס וכפייה, סיפרת גם שהיום היא אמא טובה וּלֵבָבִית לילדיך. ידידי היקר, הנתונים הללו מורים שהרגש שבה חי וקיים ותוסס, מאז ועד היום, כלפי כולם היא רגשנית למופת ומשמשת אמא לתפארת. ממילא צר לי לאכזב אותך, אך אשתך אינה "פלטה, קרח, ובול עץ", ונקייה מכל אשמה והשמצה.

   ואילו זה "שכלפיך" אשתך מתנהגת בצורה קרה, זה מפני שאתה בעצמך "בלי לשים לב", מתנהג אליה בצורה כזו (והבאתי לו הוכחות שהוא בעצמו סיפר מקודם בלי לשים לב). אין לי ספק שאם תשנה את הגישה, שגם היא תשתנה ותפתח את הרגש כלפיך.

   מיד קפץ הבעל כנשוך נחש - והכריז: אבל הרי כבר תקופה ארוכה אני משתדל לשדר לה רגש, ולהעניק לה ולהוקיר אותה, ולמרות זאת זה לא עוזר. אם הצדק אתך, מדוע היא לא משתנית?

   התשובה שהוא קיבל, הוציאה לו את כל הרוח מהמפרשים.

   אמת. אתה "מציג" יפה לב טוב ורגש כלפי אשתך. אך הרי אשתך אינה ילדה קטנה, והיא לא קונה את "ההצגות" הללו. מהיכן אני יודע זאת שזו רק הצגה? משום שתוך כדי שיחתנו אשתך התקשרה, וכאשר גילית אותה על הצג, אמרת "הנה היצור מתקשר", אני חייב לענות לה, ופתאום התחנחנת והפכת לבעל נחמד ומסור. דע לך שכיוון שבלבך אתה בז לה, כל "הצגותיך" והפגנת הרגש השקרית שלך - אינם עושים בה רושם. משום שנאמר בתורתנו הקדושה "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". ממילא אם בלבך הנך בז לה, זה נקלט היטב בחיישנים שלה - ומטרפד את כל הצגותיך.

   מהיום, תתחיל להשקיע באמת. תפנים את הרעיון שהפיתרון וחבל ההצלה להינצל מהמילה המפחידה "גירוש", זה גישור, ריגוש, ושיגור. אבל עם לב! עם רגש! עם פנימיות - ולא רק "הצגה". ובעזרת ה' תראה שהמצב ישתנה  לטובה ולברכה, וכמו שהרגש של אשתך "ער" לכולם, כך הוא יהיה "ער" גם כלפיך, ופתאום תגלה שהיא לא "קרה כקרח", אלא "לבה רותחת".

   ברוך ה' הייתה שעת רצון והדברים התיישבו על ליבו, וכעבור יומיים הוא התקשר להודות שיש שינוי עצום לטובה.

   את המסר הזה אנו צריכים להחדיר לעצמות: אין דבר כזה "להציג" לב טוב, אלא צריך לחיות כך בשטח. משום שמה שמעניין את בן הזוג, זה לא "המילים" הנחמדות והמפרגנות, אלא "הרגש" השזור בין השורות. וכאשר הוא לא מוצא שם את הרגש, מבחינתו הוא לא קיבל כלום.

   [נ.ב. במצבים בהם "שלום הבית" מתערער והרגש נכבה כלפי בן הזוג, מותר ואפילו חובה "להציג רגש סינטטי", אפילו שהוא לא אמיתי. משום שזה התנהגות זמנית אשר באמצעותה אנו חפצים לעורר את הקשר והרגש הפנימי מחדש - בבחינת "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". אך מה שכאן שללנו, זה את מי "שבאופן שיטתי" מתנהג כך, ובמקום להתאמץ ולאחות את הרגשות והלבבות - הוא מסתפק "בהצגה" חיצונית, והדבר כבר הפך לו לקו ושיטה, והוא לא רואה בכך כל אסון].

   משל למה הדבר דומה? אדם אחד החליט שהוא "נפל בפח", ומאותו יום הוא סלד מאשתו - ולא היה מסוגל לשבח אותה.

   יום אחד הוא שומע בהרצאה שמי שמשבח את אשתו, משקיע "השקעה טובה" בעסק הנקרא "שלום בית". ומי שלא משבח, ההפסד והמחיר - כולו שלו. נבהל אותו אדם מעוצמת הדברים, וייגע את מוחו כיצד לפתור את החידה הסבוכה הזו. (מצד אחד לפרגן ולהחמיא לאשתו - ומצד שני לא לאכול על כך את הלב).

   לפתע אורו עיניו. הוא נכנס לחנות "גל-פז", וקנה דיסק של "שיר השירים". הוא ביקש שיעטפו את הדיסק יפה וידביקו עליו פרח - וישלחו אותו לביתו. אך טרם המשלוח הוא חפץ להצמיד לדיסק "פתק קטן", שהיה כתוב בו כך:

  "לאשתי היקרה, בדיסק הזה תשמעי בדיוק מה שאני חושב עליך, ודעי לך שזה תקף - עד להודעה חדשה. עד אז, כל עוד ולא הודעתי על שינוי, הרי שהדיסק הזה אקטואלי כלפיך, ובקשתי ממך שתשמעי את הדיסק בכל ערב, ולקבל על ידי זה את "המנה היומית" שברצוני לתת לך.   נ.ב. תחשבי שאני שר שם בתוך הדיסק".

                            המעריך מעומק הלב, גל-פז. סליחה, בעלך.

   נו, האם יש בזיון גדול מזה? וכי מתנה כזו "החפה מכל רגש" תפיק את התועלת? האם אשתו תתהפך עליו פתאום לטובה ולברכה - או שמא זה יעלה ויגביר את חמתה?

   אכן, יסוד היסודות של כל מה שנקרא "שלום בית", מגומד במילה "רגש". הכלי הזה היוצא ממעמקי הלב, הוא זה שצריך להישזר בין הפתקים והמחמאות והמתנות, והוא זה שעומד מאחרי שלושת היסודות גישור, ריגוש, ושיגור.

   מי שחי כך, מובטח לו שביתו יהפוך "משדה מוקשים" "לשדה תפוחים", מקום חמים ונעים, וביתו יהא משכן לשכינה. ומי שלא חי כך, לא יעזרו לו כל יועצים שבעולם.

   יש מי שניסה - וחושב אחרת?