ה' מבטיח כאן לאברהם זרע ועושר (כפי שפירש רש"י). אבל בפועל, הוא מאבד את עושרו ברעב; את אשתו הוא מאבד לפרעה; ואת לוט אחיינו הוא מאבד לחוטפיו. אמנם הוא נעשה עשיר אח"כ ע"י מתנתו של פרעה, אבל מדוע לא התבצעה הבטחת ה' מיד, אלא עוכבה עד לאחר כל האסונות האלו?

אפשר שיש כאן מעין עונש על כך שאברהם התעכב בביצוע ציווי ה' "לך לך". הוא התעכב כדי לנסוע עם אשתו שרי, עם לוט, עם "כל הנפש אשר עשו בחרן", וכן עם כל הרכוש הרב שלו (שלא כמו בעקידה, ששם אברהם השכים למחרת הציווי ונסע). אולי אברהם רצה לקיים מצות 'לך לך' בהידור עם כל ביתו ועושרו, אך יחד עם זאת הוא עיכב את ביצוע הציווי, והיה צריך לנסוע קודם הוא לבדו. לכן, בסופו של דבר אברהם מאבד בזה אחר זה את כל הדברים שהביא איתו מחרן. ולכן התעכב גם קיום ההבטחה "ואעשך לגוי גדול", שלא יהיה לו זרע מיד אלא לאחר זמן, ורק לצאצאיו תינתן הארץ ולא לו עצמו.

בסופו של דבר, רק העושר שה' נתן לו אחרי מעשה פרעה נשאר אצלו, ולא מה שהביא מחרן. גם לוט וגם אשתו, שעבורם דחה את יציאתו מחרן, אבדו לו, ורק אחרי שה' עזר לו להשיבם, נשארו אצלו.

כיוון ש"מעשי אבות סימן לבנים", עלינו ללמוד מכאן שאם יש לאדם הזדמנות לקיים מצוה צריך לנצלה ולבצע מיד ולא לחכות, גם אם נראה שעיכוב יאפשר ביצוע יותר מושלם  (עי' שדי חמד, כללים, מערכת ז, כלל א, בשאלה אם עדיף לעשות מצוה מיד בלי הידור, או להתעכב כדי לאפשר את קיומה בהידור).