מדוע מדגיש הפסוק כבר בתחילת כניסת אברהם לארץ, "והכנעני אז בארץ"? וכן מה משמעות החזרה "ויצאו ללכת ארצה כנען... ויבואו ארצה כנען" (יב, ה)?

ייתכן שה' הראה לאברהם בחזון את הארץ שאליה הוא צריך להגיע, בלי לקרוא לארץ בשם, ולכן אמר 'אל הארץ אשר אראך'. ה' לא נקב בשמה של הארץ כדי לתת לאברהם את האפשרות לקבוע אותה. אילו אברהם היה קורא לה 'ארץ הקודש' וכדומה, היה מחיש את השתרשות צאצאיו בה. במקום זה, התייחס אברהם לארץ כ'ארץ כנען', ואכן הארץ המשיכה להיות ארץ כנען. וזו כוונת הפסוק: בגלל התייחסות אברהם "ויצא ללכת ארצה כנען", לכן אכן קרה ש"ויבואו ארצה כנען", ולכן "הכנעני אז בארץ", שהם השתרשו בה, וצאצאי אברהם כבשו אותה רק אחרי זמן רב.

ביקורת דומה נמתחה על משה על שלא מחה נגד הכינוי 'איש מצרי' שבו הוצג ע"י בנות יתרו (דברים רבה, פרשה ב, ח). כך כאן, יש תוצאה שלילית לכך שאברהם מכנה את ארץ הקודש 'ארץ כנען'.

מאוחר יותר, בפרשת הריב בין רועי אברם לרועי לוט, כתוב שוב: "והכנעני והפרזי אז יושב בארץ" (יג, ז). מדוע חוזרת התורה על כך?

נראה שהתורה באה לומר שהיתה סיבה נוספת לכך שהשתרשו הגוים בארץ ישראל: שנאת החינם בין הרועים. הפסוק אומר: "ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו" (יג, ו), כלומר שלא היה מספיק מקום לשניהם, ובהמשך הפסוק כתוב: "ולא יכלו לשבת יחדיו", וזה בא להוסיף שהסכסוך התדרדר לשנאת חינם. העונש על כך מבואר בפסוק שנכתב מיד אחר כך: "והכנעני והפרזי אז יושב בארץ", כלומר שעקב שנאת החינם, גם הפריזי השתרש, בנוסף לכנעני שכבר היה בארץ בעת כניסת אברהם.

עונש זה מקביל למה שאמרו חז"ל, שאבדן א"י בזמן חורבן הבית השני נגרמה בגלל שנאת חינם (יומא ט ע"ב).

אלו הן שתי דוגמאות לעיקרון שה' מביא גוים לארץ ישראל כעונש על מעשינו. אילו היינו עושים את רצונו, היה נותן לנו את הארץ ריקה. אבל כיוון שלא זכינו, עלינו לקנות אותה ביסורין, בהתאם לדרגה שלנו בקיום רצון ה'.

בגמרא (נדרים לב ע"א) מובאות דעות שונות, בגלל איזה חטא של אברהם נגזר על בניו להשתעבד במצרים 210 שנים (מה שגרם לדחיית ירושת הארץ), ואחד מהם הוא חוסר האמונה שהראה, באמרו "במה אדע כי אירשנה" (טו, ח).

רמז לכך שחיסרון של אברהם גרם להקטנת ירושת זרעו על הארץ, אפשר למצוא בבראשית רבה (יא, ז): "אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת, ירש את העולם במידה... אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת... ירש את העולם שלא במידה".