את זכרון נס החנוכה קבעו חז"ל בנרות. ומעניינו של הנר אפשר ללמוד על מהותן של המצוות ופעולתן באדם. כי המצוות נמשלו לנר – "נר מצוה וגו'", ואף הנשמה הושוותה לנר – "נר ה' נשמת אדם וגו'".

הנר מורכב משני חלקים עיקריים: הפתילה והשמן שבהם מדליקים, והכלי שבו הם מונחים, וכל אלו בשם "נר" יקראו.

[ואור זה נחלק למדרגות רבות. ובכללות: ישנה אש כהה ("נהורא אוכמא") הקרובה לפתילה – היינו, כאשר עשיית המצוה אינה "לשמה", אלא היא באופן שמעורבת בזה גם 'מציאות' האדם המקיימה ('קרוב' אל 'הפתילה'); וישנו אור בהיר וזך ("נהורא חיורא") הבא מחלק הלהבה הרחוק מן הנר, היינו, בעשיית המצוה לשמה].

וכל אלו – השמן, הפתילה והאור היוצא מהם – נעשים בתוך כלי הנר, והוא מורה על כך שתכליתן ומטרתן של המצוות הוא שייעשו בתוך הכלי – הלא הם ענייני העולם הגשמיים, ובהם ועל ידם יקדש האדם ויזכך את חלק העולם הגשמי שמוטל עליו לבררו.

וכמה מיני "כלים" הם לנרות, כי אין אדם דומה לחבירו, וכל אחד מוטל עליו לקדש ולזכך חלק אחר בגשמיות העולם.