העבודה הנדרשת בימי החנוכה, הוא להדליק את הנרות על פתח ביתו מבחוץ. ומשמעותה הרוחנית של עבודה זו היא שיביא האדם את אור הקדושה גם ברשות הרבים מקום אשר אין מאיר שם עדיין אורו ית'.

והנה, יכול האדם לחשוב בנפשו, אשר עבודה זו שייכת היא למי שכבר טיהר וקידש נפשו, ואזי לא נותר לו אלא להאיר ולהביא הקדושה גם למקום החושך.

אך ישנו מי שמצוי עדיין תחת השפעת היוונים אשר "טמאו כל השמנים שבהיכל" – שהחדירו טומאתם לחכמתם ושכלם של בני ישראל, ועדיין לא טהר מטומאתו, ואומר לעצמו אשר מכיוון שלא טהר בעצמו, אין הוא ראוי לצאת ולהאיר בחוץ.

ועל כך משיבין לו, אשר מצות יומי דחנוכה היא שלא לחשב חשבונות כאלו, כי אם לצאת ולהאיר בעולם:

"ודלא להתענות בהון" – וכמו כן אל לו לאדם "להתענות", היינו לבטש גופו ולשברו. כי עבודת ימי החנוכה היא להאיר גם ב'מקום החושך' – להאיר גם את הגוף באור הקדושה ולרוממו בזה ולזככו.