"מצטער פטור מן הסוכה, הוא ולא משמשיו... איזהו מצטער? זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם" (שו"ע,תר"מ,ד)

בזמננו שכיחים חום והשרב, עד שהבעיה איננה השינה בלילה, אלא השהות בסוכה במהלך היום, במיוחד כאשר מבקשים לישון ולנמנם בה, שהרי גם שנת ארעי חייבת בסוכה. ובחום כבד אפילו הישיבה לאכול בסוכה קשה. בלשון השו"ע הנ"ל לא מופיעה אפשרות זו כעילה לפטור מצד מצטער, אולם מסתבר שזה בכלל ה"כיוצא בהם", שכן נזכרה במפורש בירושלמי, ואף צוטטה בבית-יוסף (תרל"ט): "כשם שמפנים מפני הגשמים כך מפנים מפני השרב ומפני היתושים". יתכן שבתקופת הב"י התופעה היתה פחות מצויה, אך נראה שבשו"ע השמיט דוגמא זו משום שנעדרו אז אמצעי הקלה שיש היום בכל בית (מאווררים ומזגנים) כך שלא היה הבדל של ממש בין השהות בסוכה למעבר הביתה.

לפיכך, המרגיש סבל ממשי מחמת החום בעת שהותו בסוכה, חל עליו הפטור של מצטער, בין אם הוא עצמו מצטער, בין שהמאכלים הם שמתקלקלים (משנ"ב,תרל"ט,סקל"א). ונראה שהדבר סובייקטיבי ותלוי בתחושה האישית, כפי שהביא המרדכי לגבי הגדרת "משתסרח המקפה": "מי שאיני בקיא בזה השיעור יתן אל ליבו אם הוא מצטער שבאותו עניין היה יוצא גם מביתו –רשאי לצאת מסוכתו".

והנה, כתב הרמ"א שאין לעשות סוכה במקום שידוע מראש שיהיה לו צער. א"כ יש מקום להצריך להתקין בסוכה מראש אמצעי התגוננות כמו מאווררים ואולי אף מזגנים ניידים! -האמנם? נראה שיש להשוות זאת לעניין איכות המחיצות. לא מצינו שחייבים לעשות דפנות מאבן כדי להינצל מהקור, או אמצעי הגנה מגשמים. אמנם "תשבו כעין תדורו", אולם סוכה היא דירת ארעי במהותה, ואין שום חובה לבנותה באופן שאינו מקובל לדירה של שבוע, הן מצד הטירחה והן מצד ההוצאה הכספית המרובה, כשם שהיוצא לשבוע מילואים לא יטול עמו מזגן. אמנם המהדר בכך לא הפסיד וראוי להערכה, אולם ברור שאין בכך כל חובה. עם זאת נראה שיש לדאוג מראש להפגת הצער בשימוש באמצעים פשוטים כגון מאווררים, ובתנאי שאין בכך סכנה!