אין ספק שחג שמחת תורה הוא חגם של הילדים לא פחות מאשר חג הפורים, וזה בזכותם של ההקפות, שקיות הממתקים, ספרי התורה הקטנים לילדים, הדגלים וכו'. לשמחה שותפים ילדים מכל הגילים - בני נוער וילדים רכים.

מה שנראה פשוט כל כך, מעורר - לאחר מחשבה שנייה - שאלה גדולה: מה לקטנים ולשמחת תורה?! הרי הם לא טעמו מימיהם טעם של לימוד תורה, לא פלפלו בסוגיה עמוקה ולא חידשו בה דבר, לא העמיקו ביסודות האמונה ולא סיימו את התורה מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל", אם כן שמחה מה זו עושה?!

התשובה נעוצה בהבנת מהותה של השמחה של שמחת תורה. ב"שמחת תורה" ממעטים אנו בלימוד תורה, רוקדים אנו שעות ארוכות עם ספר תורה סגור, בלא שנפתח אותו כדי להגות בו. מדוע?

חג שמחת תורה ממלא שני תפקידים:

א. שמחה על "סיום" התורה.  

ב. הכנה לקראת המפגש המחודש עם התורה.

התפקיד הראשון כנגד 'חתן תורה', התפקיד השני כנגד 'חתן בראשית'!

ההכנה למפגש עם התורה איננה פחות חשובה מעצם לימוד התורה, כפי שמוסרים לנו חז"ל שחרבה הארץ מפני שלא ברכו בתורה תחילה (נדרים דף פא, א). כלומר, ריבוי התורה לא הועיל להם מפני שיחסם לתורה היה פגום. חג שמחת תורה הוא בבחינת "ברכה בתורה תחילה".

לפני שאנו מתחילים מחדש את התורה, עלינו להקפיד לבנות יחס נכון כלפיה: שמחה, דבקות, הערכה, הערצה, נעימות, התלהבות, כדברי ה"שפת אמת" (סוכות תרל"ד): "בתחילת השנה יש שמחת תורה כדי שיתבונן האדם בגדלוּת התורה, שהם דברי אלוקים חיים. ועל ידי התשוקה והשמחה להתדבק בתורה נשאר אחר כך דבקות מעסק התורה".

השמחה של תחילת השנה עתידה להשפיע על "עסק התורה", לימודה וקיומה, לכל אורכה של השנה.

ר' חיים מוולוזי'ן, תלמידו הגדול של הגר"א, בספרו "נפש החיים", יצא נגד אלו שנוהגים לערבב בין לימוד תורה לבין התפעלוּת ומחשבות עילאיות של דבקות בה'. בשעה שלומדים תורה צריך להתרכז בהבנת הסוגיה עם כל כלי הניתוח השכליים שעומדים לרשותנו. אבל, מדגיש ר' חיים,  לפני הלימוד ראוי להתבונן בגדלות התורה.

שמחת תורה היא ההתבוננות שלפני הלימוד! ספרי התורה סגורים בידינו ואנו רוקדים איתם, מחבקים אותם, מפזזים ומכרכרים בפניהם על מנת להתבונן בערכה של התורה לפני שאנו פותחים מחזור חדש של לימוד תורה.

לא רק תלמידי חכמים זקוקים להתחנך ליחס נכון לתורה, אלא גם תינוקות של בית רבן, ואפילו תינוקות שלא טעמו טעם של תורה. בהקשר זה, איננו משנה מהו היקף ידיעת התורה. לכן, אין למעט בערכם של כל התכסיסים שנקבעו בשמחת תורה כדי לחבב את התורה על הילדים הקטנים. אדרבה, מן הראוי להרבות בהם ולשכלל אותם, לחדש ולרענן אותם. הילדים לא יצאו מזה תלמידי חכמים יותר גדולים ובעלי ידע יותר רחב, אבל יגדל בעיניהם ערכה של התורה, הם יחבבו אותה והיא תותיר בנפשם הרכה רושם משמח ונעים. כך נבנה אצלם יחס נכון לתורה.