לאחר חורבן בית ראשון ע"י נבוכדנאצר (בשנת ג'קע"ד , 586 לפנה"ס) והריגת המלך צדקיהו, מונה ע"י מלך בבל, גדליה בן אחיקם כשליט על ערי יהודה. גדליה ניסה לשקם בכל יכולתו את שארית הפליטה ולבסס את מצבם בארץ. במצב זה עברו אנשי הארץ זמן רגיעה יחסי, אמנם ללא שלטון עצמי, אך אוטונומיה מסוימת היתה להם.

ישמעאל בן נתניה, שהיה מזרע המלוכה, שהוסת ע"י מלך בני עמון למרוד בבבל, תכנן לרצוח את גדליה. תוכנית זו של ישמעאל בן נתניה הגיע לאוזני העם. קבוצה גדולה מהעם, ואח"כ גם יוחנן בן קרח, ניסו להזהיר את גדליה מפני ישמעאל, אך גדליה לא רצה להאמין לדבריהם, מחשש ללשון הרע. לבסוף ישמעאל בא בערמה יחד עם אנשיו לסעוד לחם עם גדליה, ובאמצע קמו ישמעאל ואנשיו והרגו את גדליה ואנשיו. רצח זה גרם לכך, שגם שארית הפליטה, ובניהם גם ירמיהו הנביא, עזבה את הארץ (למצרים), מחשש ששליטי הארץ (הבבלים) יראו ברצח זה כמרידה בהם ויבואו לנקום. וארץ ישראל נותרה חרבה ושוממה מזרע ישראל, וכך בוטל סופית הארגון המדיני ביהודה.

ניתן להבין באופן רחב את משמעותו של צום גדליה - הברייתא במסכת ראש השנה (דף יח, עמוד ב) מבארת את משמעותו של הצום: "ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו".

נראה לומר שמשמעותו של צום גדליה הינה אבל על אפשרות תשובה וגאולה שהוחמצה. "מיתת צדיקים" – משמעותה: קטיעת כל הפוטנציאל הגלום ביכולתם. גדליה לא היה צדיק פרטי בלבד, אלא צדיק שהנהיג את עם ישראל לקראת גאולה אפשרית. מיתתו של אדם כזה אכן שקולה כשריפת בית אלוקינו, משום שכל הפוטנציאל הזה ירד לטמיון, ועל כך ראוי לצום ולספוד כמו על החורבן עצמו.
ניתן לומר על פי זה שישנו מבנה ברור לתעניות החורבן:

הצום הראשון -  עשרה בטבת, מציין את המשבר שהתחיל את החורבן – המצור על ירושלים.

לאחר מכן באים שני צומות המבטאים את החורבן עצמו – צום על בקיעת העיר (יז' בתמוז) וצום על שריפת בית המקדש (תשעה באב).

לבסוף, בסגירת המעגל, ישנו צום על החמצת אפשרות התיקון, וזוהי משמעותו של צום גדליה.
החגים בתקופה זו של השנה, עוסקים בדין ותשובה. בדרך כלל עוסקים בימי התשובה שבין ראש השנה ויום הכיפורים בתשובה של האדם הפרטי מחטאיו. צום גדליה מרומם את תשובת ימים אלה לתשובה כללית לאומית. מושג התשובה מקבל מימד רחב יותר. התשובה אינה מתייחסת רק לחרטה על חטאי הפרט ותיקונם, אלא למישור הלאומי. צום זה מבטא את הצער על החמצת הגאולה בעבר, ואנו נקראים בו לעשות חשבון נפש על החמצות הגאולה שבכל דור ודור.

לקוח: מהספר "יהדות הלכה למעשה" מאת הרב ישראל מאיר לאו שליט"א

ומתוך שיעורו של הרב ישראל סמט שליט"א