כידוע ישנה מחלוקת על זמן העקידה, האם העקידה היתה בר"ה או ביוה"כ (מחלוקת מדרשים וכן בראשונים), ולכאורה תמוה איך אפשר לחלוק על מציאות, והרי כלל בידנו 'אלו ואלו דברי אלקים חיי' אז איך אפשר ששניהם צודקים במציאות?- והאמת שזה תלוי בפירוש, למי שסובר שאלו ואלו דברי אלקים הכוונה שהם ראויים אע"פ שבפועל רק אחד הוא הצודק, אז אין בעיה שאפשר לומר שאחד מהם טועה, אבל לדעה ששניהם צודקים ממש איך אפשר להעמיד סתירה במציאות?- ובפשטות ניתן אולי לומר שהעקידה היתה פעמיים, אבל זה דחוק מאוד, שלא מצינו לזה שום רמז בתורה ובחז"ל. לכן ניראה שבמציאות באמת היתה העקידה בר"ה, ולכן אנו קוראים את העקידה בר"ה. אבל נסיון העקידה בא בכדי לתת תשובה לשטן כמו שדרשו חז"ל: '"ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם" (אחר מאי?) א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן, דכתיב (בראשית כא, ח) "ויגדל הילד ויגמל" וגו', אמר שטן לפני הקב"ה: רבונו של עולם, זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך? אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אם אני אומר לו זבח את בנך לפני מיד זובחו. מיד והאלקים נסה את אברהם ויאמר קח נא את בנך' (סנהדרין פט,ב). מימלא כיון שזה סתם את טענותיו של השטן נעשה כח בעולם להשתקת השטן, ולכן כאשר בנ"י קיבלו את הלוחות השניים שאז הגיע הסליחה מה' וניקבע יוה"כ (תענית ל,ב) ניקבע שהזמן הראוי להחשב לעקידה הוא ביוה"כ, שאז ניתן סליחה והשטן משתתק מטענותיו, ולכן נחשב כאילו היה זה ביוה"כ. בנוסף כל דברי השטן הוא בעקבות הסעודה שעשה על יצחק, ויצחק הגיע לעולם כחלק מהתחלת בנ"י שה' החל, וזה נעשה (התחלת בנ"י) בברית שעשה אברהם שבזה בידל עצמו משאר העולם כהתחלת העם היהודי. לכן יש קשר בין יוה"כ שבו נימול אברהם (פדר"א כט) לעניין העקידה, ולכן נחשב העקידה ליוה"כ. ואולי אפשר שהנה נאמר גם על סיבת העקידה: 'ר' לוי אמר: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק. אמר לו ישמעאל ליצחק: אני גדול ממך במצות, שאתה מלת בן שמנת ימים ואני בן שלש עשרה שנה. אמר לו: ובאבר אחד אתה מגרה בי? אם אומר לי הקב"ה זבח עצמך לפני אני זובח. מיד "והאלקים נסה את אברהם"' (סנהדרין שם). גם דברי ישמעאל הם בעצם כמו דברי השטן, שטוען נגד מעלתם של ישראל, ושורשם אחד כעין דברי חז"ל 'ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות. יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם' (ברכות יז,א) הרי שהגוים והשטן מפריעים לנו, ששורשם אחד. 'החדש הזה לכם - לא מנה בו אדם הראשון. אתה אומר: לכם ולא מנה בו אדם הראשון, או אינו אלא לכם ולא לגוים אמור? כשהוא אומר: ראשון הוא לכם - נמצינו למדין שישראל מונין ללבנה והגוים לחמה, לא דיים לישראל א' לל' יום, מגביהים עיניהם לאביהם שבשמים, וכשהחמה לוקה סימן רע לגויים, שהם מונים לחמה וכשהלבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל, שהם מונים ללבנה' (מכילתא "בא" מסכתא דפסחא, א) מימלא הגוים נחשבים לשמש וישראל לירח, לכן ניראה לעניין ר"ה ויוה"כ, שאנו קובעים את ר"ה ואז היתה העקידה, אבל בעקבות העקידה ה' קבע שהשטן ישתתק ביום אחד בשנה 'ושטן מאי אמר? א"ל: שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני. ממאי? אמר רמי בר חמא: השטן בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי, תלת מאה ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני, ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני' הרי שהשטן יכול לקטרג רק 364 יום בשנה, שזה ע"פ שנת החמה, שזהו כגוים, שכוחם אחד כמו שאמרנו. מימלא אפשר שניקבע מיום העקידה שיקטרג פחות יום, ולכן אחרי שנת חמה יצא היום הזה בזמן יוה"כ (כי יש כעשרה ימים של הפרש) שאז נישתתק שוב, וכך ניקבע. לכן נחשבת מעלת העקידה כאילו היה זה ביוה"כ בשל הקביעה של השתקת השטן, כי בשנה שאחריה נחשב ביוה"כ להשתקת השטן כעין שקרה בזמן הזה. לכן יש קשר בעקידה לר"ה וליוה"כ, ולכן צריך את מתן הלוחות השניים כדי לקבוע סופית את החשיבות לסליחה והשתקת השטן ביוה"כ כזמן העקידה. אפשר אולי ע"פ הרעיון העקרוני הזה גם לומר שהמחלוקת על גילו של יצחק בעקידה זה לא שהיה צעיר ממש, אלא היה איש, והדעות שהיה צעיר הכוונה שביטל את כל מחשבתו להיות כילד תמים לעשות כרצון אברהם אביו, ולכן היה כעין ילד בגיל צעיר.