'א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בר"ה, אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ, זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה' וכו' (ר"ה טז,ב). מה המיוחד בר"ה וביוה"כ?- בפשטות לכל אחד מהם יש עניין משל עצמו. בר"ה ניברא העולם, 'א"ר שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון' כמאן? כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם'. (ר"ה כז,א) ולכן נידונים בו על העולם. ביום כיפור ניתנו הלוחות האחרונות ולכן 'יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות' (תענית ל,ב), ועוד יש טעם משום מילת אברהם 'בעשור לחדש ביוה"כ נמול. כתיב בכפורים "כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה" וכאן הוא אומ' "בעצם היום הזה נמול אברהם", הוי יודע כי ביו"ם הז"ה יכפ"ר הכפורים נמול אברהם אבינו, ובכל שנה ושנה הב"ה רואה דם מילתו של אברהם אבינו ומכפר על עונותיהם של ישראל שנ' "כי ביום הזה יכפר עליכם"' (פרקי דר"א כט). אולם לכאורה כיון שנידונים בר"ה וביוה"כ משמע שיש קשר בניהם, ובפרט לדעת התנאים שכולם נידונים מר"ה ועד יוה"כ (ר"ה טז,א) אז ודאי שיש קשר בניהם. על עקידתו של יצחק ישנה מחלוקת במדרשים ובין הראשונים מתי היא היתה, יש דעה שהיתה בר"ה ויש דעה שהיתה ביוה"כ, ולכאורה תמוה שיש כלל ש'אלו ואלו דברי אלקים חיים' אז איך אפשר להתווכח על איזה יום שיוצא במציאות, שאם היה בר"ה אז לא היה ביוה"כ? עוד ישנה מחלוקת בן כמה היה יצחק בזמן העקידה, האם היה נער או איש. לכן ניראה שאולי ניתן לומר שבמציאות היתה פעמיים מעשה העקידה, פעם ראשונה כשהיה צעיר ופעם נוספת כשהיה יותר מבוגר, שפעם ראשונה היה זה ניסיון קשה לאברהם אבל יצחק לא היה מספיק עם הבנה של החיים, ולכן אז היה נסיון העקידה של אברהם, ואילו פעם נוספת היתה כשבגר שאז כבר אברהם היה 'מנוסה' בשל הפעם הראשונה ולכן לא היה כ"ך נסיון גדול מבחינתו, אבל היה זה נסיון ליצחק אם יסכים לזה. ומימלא אם היה פעמיים אז פעם אחת בר"ה ופעם נוספת ביוה"כ, ומימלא אם באמת כך היה יוצא שיש חיבור בין ר"ה ויוה"כ בעקידת יצחק. ומצד יצחק ר"ה זה ההתחלה, שהיה עדיין בלי רצון גמור, ואילו ביוה"כ זה היה השלמות, שעשה בכוונה שלמה,

וכך גם בר"ה לבינונים זה ההתחלה, והשלמות ביוה"כ. והנה משה עלה להר סיני שלוש פעמים, פעם ראשונה לקבל את התורה, פעם שניה לכפר לישראל, ופעם שלישית לקבלת לוחות השניים וסיום הכפרה לבנ"י על העגל. ניראה שזה שלוש פעמים כעין שלושה אבות, ולכן פעם ראשונה ושלישית מפורשים בפס' מפורטים, כמו אברהם ויעקב שסיפורי חייהם הובא בפרוט, ואילו פעם שניה כנגד יצחק שבתורה מועטים סיפוריו. העליה השניה הוקדשה לבקשת סליחה מה' על העגל, שבעגל היו צרכים להגיע לתיקון העולם ('דתניא רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' [ע"ז ה,א]. ואף למ"ד החולק שם 'הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם"'. גם זה קשור לעתיד לבא, כעין דעת שמואל 'דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד' וכו' [שבת סג,א]) ולכן זה קשור לעניינו של יצחק שקשור לגאולה 'לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבש"ע ימחו על קדושת שמך. אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו, אמר ליה: בניך חטאו. אמר לפניו: רבש"ע ימחו על קדושת שמך. אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבש"ע בני ולא בניך' וכו' (שבת פט,ב) שיצחק מביא לכפר על בנ"י לעתיד לבא, וגם בעגל היה עניין בכמעין לעתיד לבא, שהרי מתן תורה היה צריך לפעול לתיקון כלעתיד לבא, ולכן תיקון העגל שפגם הוא כעין התיקון שלעתיד לבא, ולכן העליה השניה שכנגד יצחק עיקרה בקשת הסליחה על העגל. בעליה הראשונה והשלישית ניתנו לוחות, אבל בראשונה היו גם הערב רב, והם שקילקלו בעגל ולכן בשלישית ניתנה התורה בלי קשר אליהם, ולכן הראשונה היא כנגד אברהם שיצא מנמנו גוי, ישמעאל, כמו הערב רב. והעליה השלישית היתה רק של בנ"י כמו יעקב שלא יצאו פגומים בזרעו. אצל אברהם היתה ההתחלה של בנ"י, שהרי הוא הניבחר הראשון להקים את בנ"י, והוא שהסכים למול כדי להתקדש להקים את בנ"י כמצות ה', שיכל גם לסרב (ראה בדברי מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “וירא") לכן הוא ההתחלה וזהו מתן תורה ההתחלתי שירד לעולם, אבל לא נישאר בשלמות, שעשו העגל ונישברו הלוחות, ולכן דווקא אצל העליה כנגד יעקב שהיתה בשלמות קיבלו את הלוחות בצורה שלמה ומתוקנת, ולכן אז היתה סיום הסליחה על העגל, ולכן כנגד זה נידונים ביוה"כ רק בנ"י (ראה ב'מועדי ישראל' למרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א) ובעצם צריך להיות קשר גם לאברהם, שהרי הלוחות השניות במקום הראשונות, ולכן הם כהמשכם, לכן גם ביוה"כ יש קשר לאברהם, אבל מצד השלמות, וזהו זמן מילתו ביוה"כ. זמן המילה של אברהם מייצג את השלמות, שאדם הראשון חטא בעץ הדעת, ואברהם הוא תיקון לזה, ולכן הוא כסיום החלק החטאי הגמור שהיה עד אברהם שהקים את בנ"י לתיקון העולם. לכן אברהם הצטווה על המילה, להיפך מאדם הראשון ש'רבי יצחק אמר: מושך בערלתו היה' וכו' (סנהדרין לח,ב) ולכן חלק התיקון השלם באברהם מיוצג במילתו, ובפרט שזה חלק ישראל שמייצגים את השלמות, לכן הוא נעשה ביוה"כ ובזה קשור למתן הלוחות השניות (שהם במקום הראשונות שהעליה הזו מיוצגת בו). לכן האדם שניברא בר"ה זהו תחילת העולם, והמילה של אברהם מייצגת את חלק שיביא לתיקון השלם, כמו מתן הלוחות והסליחה ביוה"כ, שכך גם בסוף נתקן את העולם כולו, וביניהם יש שמונה ימים כנגד שמונה ימי מילה. וסה"כ ישנם עשי"ת שעשר מייצג שלמות, שכך מר"ה עולים עד השלמות של יוה"כ, ויוה"כ כנגד לעתיד לבא שה' ישחט את השטן, וכך ביוה"כ השטן לא מקטרג. וזהו עשי"ת שבעשרה מרומז המאמרות והלוחות, שזהו התחלת העולם במאמרות שהם ההתחלה, וכנגד עשרת הדברות שהם הגילוי של ה' בעולם, כמו לעתיד שה' יתגלה "כי מלאה הארץ דעה את ה'” (ישעיהו יא,ט) ולכן אברהם התנסה עשרה נסיונות לקבע בעולם את המציאות של גילוי ה'. לכן העקידה שהיתה שיא הנסיונות, יש לה קשר לר"ה וליוה"כ כהתחלה ושלמות של גילוי ה' בעולם, ולכן ראוי שאז ה' דן את עולמו על מעשינו לגילויו בעולם.