אנשים מספרים על עצמם: מתנות לאביונים

אני בעל תשובה זה עשרים שנה. העבר שלי רחוק מלהיות מפואר, והאמת שאני מתבייש בו. בעבר נחשבתי לבחור שמטיל חיתתו על הבריות ואף ריציתי עונשי מאסר על כך.

מאז שבתי בתשובה עזבתי הכל, והתחברתי לרב השכונה שלנו, שהוא אדם משכמו ומעלה, ואני הולך בדרך שהוא מתווה לי ורואה ברכה. בפורים שעבר חילק רב השכונה אלף דולר ל-30 משפחות נזקקות. לא רבים ידעו מהיכן נפל עליו סכום עתק כזה. אבל כעת ברשותו אספר את כל הסיפור. לא קל להיות רב בשכונה שלנו. נקצר ונאמר שהוויכוחים שמגיעים אליו אינם בכיוון כמו "השכן לא מדבר איתי", אלא יותר בכיוון של המחשות גופניות, אם אתה מבין למה אני מתכוון. השכונה שלנו מלאה באנשים לא פשוטים; הרבה חובות, הרבה בעיות; והרב, שיהיה בריא, קשוב לכולם, מדבר בגובה העיניים, מנסה לפתור בעיות ומוכן למסור את נפשו בשביל הזולת.

יום אחד הגיע לרב אחד מתושבי השכונה. מסתבר שנכנס לחובות בגלל בעיה רפואית של בן משפחה. אלא שיש חובות ויש חובות. החובות שלו לא היו לבנקים. חובות לבנקים הם בעיה של עשירים, כי לעשירים יש חשבון בנק, והבנק יכול להיכנס לחשבון או לחשבון בבנק אחר ולקחת להם את הכסף. ואם אין כסף - יש דירה; אם אין דירה - יש מכונית; ואם אין מכונית – אופנוע. כיוון החשיבה שלי מובן? גם לעניים יש אולי חשבון בנק, אבל הוא תמיד מוגבל ואין לבנק יכולת לקחת את הדירה כי היא שכורה, ולא מכונית כי אין, או כי למכור אותה עולה יותר מלקנות אותה... ואז הבנק מרים ידיים ולא מוריד אותן.

אבל כשהבנקים רואים אחד שאין לו מה להחזיר, הם כלל לא מלווים לו. כך שני הצדדים יוצאים פיפטי-פיפטי: הם אינם מלווים לעניים, והעניים אינם מחזירים. אבל כשהבנקים לא מלווים וצריך כסף, יש שפונים בלית ברירה לכל מיני טיפוסים מהשוק האפור ומבקשים הלוואה. והחבר'ה האלה מהשוק האפור, לא תאמין כמה הם נוחים, שלא כמו הבנקים - מיד נותנים. לא שואלים שום שאלות על כושר השתכרות וכל מיני מילים שרוב הציבור אינו מבין. אתה גם לא צריך לחתום על אותיות קטנות, כי גם את האותיות הגדולות הם לא תמיד מכירים...

החבר'ה האלה מהשוק האפור די ישֵנים, עד לרגע שפיגרת חצי שעה בתשלום. שלא לדבר על פיגור של מספר ימים. אז הם מתבררים כפחות נוחים ממה שחשבת. הם מבקשים ממך את החוב ומוסיפים עליו 'קנס' של כפל, או תשלומי ארבעה וחמישה. לא נכנסים ל'קטנות' של שולחן וכיסאות, וגם לא יוציאו כסף על מכירת הרכב המקרטע שלך. למה ללכת לשרוף זמן וכסף כשאפשר פשוט לשרוף את האוטו בעצמו במחיר של ליטר דלק? וזו רק ההתחלה. אני מציע שנדלג על ההמשך, מסיבות ברורות. מה שבטוח הוא שאותו תושב בא עם מקרה כואב ביותר: חוב של 5,000 דולר לצורך רפואי דחוף, שתפח ותפח והגיע לכדי שלושים אלף דולר.

הרב שאל אותו: "למי אתה חייב?". התושב אמר את השם, ובאותו הרגע ידע הרב שהאיש בצרה אמיתית. כבוד הרב למוד תושבים ששוטחים לפניו את מצוקותיהם הכלכליות, ואף עוזר פה ושם על ידי גיוס תרומות או חיבור עם קרנות צדקה. אבל כאן מדובר היה בפיקוח נפש. האיש שעמד מאחורי גביית החוב נודע כאדם אלים שלעולם אינו מתפשר, וכשמנסים לשלוח אנשים לדבר אל לבו, הוא בדרך כלל מעלה את החוב, כעונש על הניסיון להשפיע עליו. הרב אמר: "תשמע, אני מבין את מצוקתך ואני מוכן לתרום מכספי הפרטי 500 שקלים, אף שגם מצבי אינו מזהיר. אבל סכום של 30 אלף דולר הוא סכום שאיני יכול לעמוד בו". האיש המסכן ענה: "אני יודע, כבוד הרב. לא באתי כדי לקבל ממך כסף אלא המלצה".

מסתבר שלאותו אדם היה קרוב משפחה בצרפת. מישהו פנה אל אותו קרוב-רחוק וסיפר לו את הסיפור, והקרוב אמר כי יהיה מוכן לתרום עשרת אלפים דולר. אך הוא מעוניין שדמות רבנית תקבל את הכסף והיא שתעביר את הסכום היישר לבעל החוב. זה היה רעיון מבריק. חייבים להודות. כנראה אותו קרוב-רחוק צרפתי היה בחור עם ראש על כתפיו ויודע צדיק נפש בהמתו. הוא לא רצה שהכסף יעבור טלטלות מיותרות העלולות לשמוט חלק ממנו או כולו לידיים אחרות, כמו למשל למי שתיווך בינו ובין קרובו בעל החוב.  

"מה אני צריך לעשות?" שאל הרב. "אני אממן לך כרטיס טיסה הלוך ושוב לצרפת ובחזרה", אמר האיש. "אתה תיסע ביום ראשון לפנות בוקר ותחזור באותו היום בשעה שבע בערב. הדבר ייקח 16 שעות מזמנך, ואני יודע שהן יקרות. אבל זה מציל אותי".

הרב לא חשב פעמיים. להקדיש יום בשביל אדם נזקק היה משהו שאמנם הצריך ממנו התארגנות שלמה, בגלל שיעוריו הרבים, אך מבחינתו זה היה דבר קטן לעשותו. ואכן, במוצאי השבת עלה על מטוס לפריז ונחת בערך בשעה תשע ושלושים.

מיד כשנחת התקשר אליו בעל החוב: "הרב, לא תאמין", הוא אומר. "שעה לאחר שעלית למטוס נודע לי שקרובי הצרפתי נאלץ לצאת לנסיעה דחופה לרומא. ניסיתי להודיע לך, אבל אתה כבר היית באוויר". הרב לקח נשימה עמוקה. כל הנסיעה היתה לחינם. עד שהוא מתארגן ונוסע לצרפת, העשיר פשוט מתעופף ונוסע. "הכל משמים", אמר הרב. "אצטרך לחזור בידיים ריקות".

"יש אולי סיכוי אחד", אמר בעל החוב. "והוא?". "לא יודע, הטיסה לאיטליה יוצאת בעשר וחצי. אולי תפגוש אותו איכשהו בטרמינל". "זה רעיון", אמר הרב. "אמתין כאן". כשהשיחה נותקה נזכר הרב שאין זה רעיון טוב, משום שהוא עדיין לא התפלל שחרית והתכוון לנסוע לפריז ולהתפלל במניין. כעת אם יחכה יפסיד את המניין וייאלץ להתפלל ביחידות; אם ייסע, לא יוכל לשוב עד עשר וחצי. דילמה.

חשב וחשב, וכשיהודי, גם אם רב, מסתפק, הוא הולך לרב שלו. והרב שלו היה הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין שליט"א. הוא יצר קשר עם בית הרב. הרב אמר לו: "תיסע, תתפלל במניין, ולאחר מכן תחזור ותפגוש אותו". רב השכונה ניסה להסביר לרבי יעקב אדלשטיין: "כבוד הרב, לא שייך לשלב בין השניים. או שאני נשאר ופוגש אותו, או שאני הולך להתפלל במניין ומפסיד את הפגישה". הרב אדלשטיין בשלו: "תיסע ותתפלל, וד' יהיה בעזרך".

הרב אפילו לא חשב פעמיים. נסע לפריז, התפלל במניין, לאחר מכן מיהר לשדה התעופה, ובשעה 11:00 הגיע. הוא אמר לעצמו: אמתין כאן עד שבע בערב. הוא אינו מספיק לעשות שני צעדים, ולפתע ניגש אליו יהודי צרפתי: "אתה הרב  מישראל?". "כן, זה אני". "אני רוצה להתנצל על כך שברגע האחרון נעלמתי לך. זו היתה פגישה חשובה. מהרגע לרגע, והייתי חייב לנסוע. אתה לא תאמין, הטיסה לרומא התאחרה. לי היה ברור שכנראה נסעת מכאן לפריז ולא חיכית לי, ובכל זאת חיפשתי, ואני רואה שאתה פשוט נשארת כאן. זה גורם לי אי נעימות גדולה. אך אל תדאג, צערך לא היה לשווא. בגלל ההשתדלות המיוחדת שלך - אגדיל את התרומה".

וכאן הוא שלף המחאה. "אני רושם כאן שלושים אלף דולר שיכסו את כל החוב של קרוב המשפחה הרחוק שלי. אני רק רוצה לוודא שתעביר זאת ותדאג שלא יסתבך שוב". הרב התלבט. הוא ידע שזו אינה האמת. שהוא לא המתין, אלא נסע לפריז. "תראה", אמר הרב. "לא נעים לי, אבל אני רוצה לתקן אותך. אתה טועה. אני לא חיכיתי לך עד עכשיו. נסעתי לפריז וחזרתי. זה ממש נס שפגשת אותי כאן". האיש הביט בו בתדהמה. ניכר בו שמשהו מתחולל בראשו. "כעת אני ממש מתפעל ממך", אמר העשיר. "אם היו לי ספקות, ולא היו, כעת ברור לי שאתה איש אמת ושניתן לסמוך עליך. ואתה יודע מה? הוצאות הטיסה ודאי היו קשות לקרוב שלי. ארשום צ'ק נוסף שיכסה הכל".  

הרב סיפר לעשיר על השיחה שהיתה לו עם הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין, שאמר לו: "סע להתפלל והכל יהיה בסדר".  הם נפרדו בידידות רבה, והרב שב בטיסה לישראל. כשהגיע, החליט כי את הצ'ק השני הוא ימסור למי ששילם על הטיסה. חזקה היתה עליו מצוותו של העשיר להעביר ישירות את הכסף בלי מתווכים בדרך. כשהגיע לישראל, הוא הרים טלפון למשרד הנסיעות ובירר מי שילם את הנסיעה. הם אמרו לו את השם. ברגע שהרב שמע את השם, הוא הבין שהעסק הזה כלל לא כמו שהוא חשב. מזמין הטיסה היה איש השוק האפור. זה שבגלל 'איומו' נעשתה כל הנסיעה הזו. הרב, למוד טיפוסים ונוכלים, החליט שצריך לערוך בדיקה נוספת לסיפור הזה.

הבדיקה היתה מהירה. הסתבר שתושב השכונה שבא לבכות לו היה שותף לנוכלותו של אותו איש שוק אפור, והשניים תכננו לעשות 'עקיצה' לקרוב המשפחה הצרפתי, ליצור מצג של איום וסכנה ולעורר את רחמיו של העשיר. זה האחרון ידע עם מי יש לו עסק, וביקש אישיות תורנית שתערוב שהסיפור אכן נכון. הרב, שלא ידע על קשריו של תושב השכונה עם העבריין, ריחם עליו וכמעט נפל בפח. כמעט. אם העשיר לא היה נותן את הצ'ק הנוסף לכיסוי הנסיעות, ובמילים אחרות, אם לא היה נוסע לפריז להתפלל במניין ולא היה מודה על האמת – הוא באמת היה נופל בפח.

הרב לא היסס לרגע. הוא התקשר לעשיר הצרפתי וסיפר לו את כל הסיפור. האיש היה המום לגמרי. הרב הציע לו לקרוע את הצ'ק, אך הוא אמר: "לא ולא. הכסף הזה מיועד לצדקה. אתה תחלק אותו על פי שיקוליך לעניי שכונתך, ואני מבין שיש הרבה כאלה". כעת תבין איך נפל גשם כזה של תרומות ל-30 העניים של השכונה, שנבחרו בקפידה על ידי הרב, על פי מידת עניותם. מסתבר שהקב"ה עצמו העביר מתנות לאביונים דרך שליח נאמן – רב השכונה. האמת, נשארה עוד משפחה אחת שהרב אמר שמגיע לה, אבל הכסף נגמר, ואני אמרתי לרב שאולי נעשה מגבית מכל המשפחות כדי לחלק. הרב אמר: "איני נוגע בכסף שלהם, אלא אגייס בשבילם במיוחד".

זה הסיפור, פחות או יותר. ואתה ודאי שואל איך אני נכנס לתמונה... אתה מבין שהעשיר הצרפתי התקשר מיידית לקרוב משפחתו ואמר לו שישכח לתמיד מהקרבה המשפחתית. איש השוק האפור ממש לא אהב את צעדו של הרב, ושיגר איומים כלפיו ואף הודיע לו שמבחינתו הוא חייב לו, ואם לא יביא את הכסף תחכה לו 'מתנה' ליד הבית. מכיוון שאנחנו עוסקים ב'מתנות לאביונים', הרב החליט להקדים רפואה למכה ושלח אותי כמתנה מקדימה.

אני הגעתי לבחור, שידע היטב מי אני ומה אני. הוא שאל בעדינות ובמעט הכנעה למה אני מתערב. אמרתי לו שאיני מתערב בעסקי ההלוואות שלו, למרות מה שאני חושב עליהם, אבל כאן מדובר במעשה רמאות ובאיום על הרב שלי, וזה כבר כן עניין שלי. "ובכל זאת הבאתי לך מתנה של שלום", אמרתי לו והושטתי את הסכום ששילם על הטיסה. "הוא שייך לך, ובזה הרב לא נגע", אמרתי לו. "אני מצפה שתתקשר לרב ותבקש מחילה".

הוא הביט בי. התבוננתי בו במבט מפעם... ואז הוא אמר: "בסדר, צדיק, תגיד לרב שאני חוזר בי ומבקש מחילה. וגם את הכסף קח שיחלק לעניים. בסדר?". לחצנו יד, ואני חזרתי לרב עם עוד מתנה אחת למשפחה האחרונה ברשימה. 

לרכישת ספרי חיים ולדר לילדים ולמבוגרים ב"הידברות שופס", היכנסו לקישור הבא או חייגו למספר: 073-222-12-50