אלוללללללל

בליקוטי מוהר"ן תנינא, בתורה פז, כותב
רבינו הקדוש, שכוונות אלול הם תיקון לפגם
הברית, וכוונות אלול הלכה למעשה, נמצאים
בתורה ו', לשם מכוון אותנו רבינו בהמשך, וכותב,
שלעיין בתורה ו' ולזכות להבין בה ולעשות עמה איזה
עבודה בעבודת ה', על ידי זה יתקן פגם הברית.
והנה, תורה ו', היא למעשה תורה נפלאה של
התחזקות, שבה רבינו מלמד אותנו את הדרך
האמיתית לתשובה שלמה, שדרך זו שונה ממה שכולם
סוברים. כי רובו ככולו של 'העולם' סוברים, שתשובה
פירושה רק להצליח ולהתעלות ברוחניות, ובתורה זו
מלמד אותנו רבינו הקדוש, שאדרבה, ההפך הוא הנכון,
ועיקר התשובה היא דווקא כשהאדם רוצה להיטיב
מעשיו, וכאשר הוא לא מצליח, הוא מקבל את זה
באהבה ובשמחה, שזה מה שרבינו כתב בתורה זו:
"ועיקר התשובה, כשישמע בזיונו ידום וישתוק."
וזה שייך לכל אדם במקום שהוא מונח. יש אחד שעוד
לא התחיל כלל לכנוס בעבודת ה', וכשהוא מתחיל
להסתכל על עצמו, היצר הרע מסית אותו להתייאש,
כאילו אין לו תקנה כלל, מאחר ומעשיו רחוקים ממה
שצריך להיות. אבל בתורה ו' האדם מקבל מושג אחר,
והוא, שאדרבה, זו עיקר תשובתו, שיראה איפה הוא
מונח, ובכל זאת ירצה להתקרב לה'. או שישנו אחד
שכבר עבד את ה' הרבה, והוא רואה שאינו מתקדם
לכאורה, ולא רק שלא מתקדם, אלא אף הולך לאחור,
ובכל פעם שנדמה לו שמתקדם קצת, הוא חוזר לסורו
– מתקדם קצת ונופל, מתקדם קצת ונופל - והיצר
הרע מחליש אותו ומשדר לו שאין לו תקווה ולא
תקנה, ובתורה ו' רבינו מלמד אותנו, שלא כן הוא,
אלא אדרבה, זו היא תקוותו ותקנתו, שימשיך לרצות
להתקרב אל ה', למרות הביזיון הנורא הזה, שכל כך
הוא מנסה, ובכל זאת הוא לא מצליח.
כללו של דבר, האדם חושב שלעשות תשובה, זה
להצליח, ורבינו מלמד אותנו שלעשות תשובה זה
משהו פנימי הרבה יותר, ועיקר התשובה היא כשלא
הולך לך, ובכל זאת אתה מתחזק וממשיך לרצות את
ה', שבזה מתגלה פנימיות הרצון האמיתי להתקרב
לה'.
כי עיקר התשובה היא להגיע לאמונה, לענווה, שהאדם
ידע שהוא אפס בלי ה', שהוא לא יכול להתגבר על
היצר הרע שלו בלי ה', שהוא לא יכול לעשות תשובה
בלי ה'. הרי אם היה 'הולך' לאדם עם התשובה שלו,
והיה רק מצליח בכל דבר שרוצה, הוא היה מגיע לכזו
גאווה ר"ל, שאז דווקא לא היתה לו שום תקנה ח"ו,
ובודאי שהוא היה נשאר עם כל הבגדים הצואים שלו,
ורק ההמתנה והביזיון של חוסר ההצלחה, הם שמנקים
אותו מהלכלוך של העוונות, וזה מה שמקנה לו את
העיקר, שזו מדת הענווה, שידע שפלותו ויתבייש.
וזו ההתחזקות הכי חזקה שישנה, שהרבי אומר לאדם:
בני, אחי, אהובי, תתחזק מכל מקום שאתה נמצא,
ותדע שכשלא הולך לך ואתה ממשיך לרצות ולכסוף,
זו עיקר התשובה, וזה נקרא שאתה מקבל את הביזיון
בשתיקה ודמימה. כי כשאדם נעשה עצוב כשלא הולך
לו, זה מראה שהוא לא מקבל את הביזיון באהבה, אלא
הוא כועס: לא רוצים אותי, אז לא צריך...הוא עושה
'ברוגז'...ולמעשה הגישה הנכונה היא של שפלות,
שידע שאם הוא לא הצליח להתקרב לקדושה, זה
בגלל שהוא באמת אינו ראוי לכך, ויקבל את הביזיון
הזה, שהוא אינו ראוי, באהבה, ויבקש שה' יקרב אותו,
במתנת חינם.
אם אדם לא יבין את הנקודה הזאת, הוא לא יוכל
אף פעם לחזור בתשובה באמת, לכל היותר הוא
יוכל להיות 'דתי'...שאם בשמים יראו שהוא לא מוכן
לחזור בתשובה באמת, דהיינו שאינו מוכן לקבל את
המציאות שהוא לא ראוי, בשמחה, ולבקש בהכנעה
להתקרב, אז יניחו לו מהבזיונות, והוא ישאר 'דתי' עד
יום מותו, המסכן...
ונשוב לעניין המובא בתורה פ"ז הנ"ל, שכוונות אלול
הם תיקון לפגם הברית, וכותב שם רבינו הקדוש עוד
בזו הלשון: "...כי סוד כונות אלול הוא: "הנותן בים
דרך" )ישעיה מ"ג( )וכמבואר בכונות האר"י ז"ל( -
להאיר בחינת דרך בים, ודרך זה נפתח בחדש אלול,
ועיקר פגם הברית הוא בבחינת דרך הזה, כי היה
צריך להאיר בחינת הרכ"ד ]מאתים עשרים וארבעה[
אורות בבחינת ים, בחינת אמונה, והוא נטה מזה, ופגם
בבחינת דרך, בבחינת )בראשית ו(: "כי השחית כל בשר
את דרכו". כי אשה נקראת דרך, כמובא בדברי רבותינו,
זכרונם לברכה )קדושין ב:(, ויש דרך אחר, בחינת
)משלי ל(: "דרך אשה מנאפת", והכלל-שעיקר הפגם
בבחינת דרך, שלא האיר הדרך בים, ולפעמים מחמת
זה הפגם יוכל לאבד את זווגו )עין תיקון יד( כי מאחר
שנטה מזווגו, קשה לו למצא את זווגו, ואפלו אם ימצא
את זווגו, תהיה לו מנגדת, ולא תהיה נוטה אחר רצונו,
מחמת שנטה ממנה ולא האיר בה, מזה נתהוה שיש
לה רצון אחר כנגדו ואז: לא זכה- כנגדו. )יבמות סג(".
רבינו הקדוש מלמד אותנו, שמי שפוגם בברית, הוא
מפסיד את הזיווג שלו, וגם אם מתחתן, אשתו מתנגדת
לו, וזה מסביר לנו את התופעה הנוראה שאנחנו רואים
בדורנו, של ריבוי הרווקים והרווקות בצורה מפחידה,
שיש אומדנים שמראים, שבגילאים 20-30 , ישנם
יותר משבעים אחוז רווקים ורווקות, ופחות משלושים
אחוז נשואים, וגם אלה שמתחתנים, רבים מתגרשים
תוך מספר חודשים, ואלה שנשארים נשואים, צריכים
רחמי שמים עם השלום בית שלהם וכו' וכו', ולא
מדובר באנשים עם מגבלות או בעיות, אלא בבחורים
ובחורות, שיש להם הצלחה, כסף, מקצועות מכובדים,
וביניהם תלמידי חכמים וכו' – ולא מוצאים את הזיווג
שלהם! זו צרה קשה, שהיה צריך להקים על זה קול
זעקה גדולה מרה ולהכריז עצרות תפלה מיוחדות.
תופעה מפחידה זו של פירוד נורא, מרמזת על פירוד
בעליונים ר"ל, והכל בא מפגם הברית! וזה לא אומר
שתמיד דווקא לאותם רווקים ורווקות יש פגם הברית,
שהרי הרבה כשרים וכשרות יש, שגם אליהם הגיעה
הגזירה הנוראה הזו, אלא זו תופעה כללית המושפעת
ממצב הדור, שמבריאת העולם עוד לא היה דור, שנפל
כל כך לפגם הברית, לתאוות ניאוף נוראה, שהגיעה
לשיא השיאים. כי עיקר הניאוף הוא בעיניים כידוע,
והיום בכל כיס יכול להיכנס מכשיר שיש בו את
כל האפשרויות לעבור על ניאוף בעיניים בכמויות
ואיכויות שלא היו מימי עולם! והתופעה כל כך חמורה,
שלאנשים אפילו אין רצון לצאת מהשגעון שנפלו
לתוכו, ואפילו מי שקצת מבין לאיזה חושך הוא נפל,
אין לו כח להשתחרר מהתאווה הזו שתפסה אותו,
ובעיקר על ידי ההסתכלות דרך המכשירים הנוראים
הללו.
ואת התקנה היחידה לכל זה, נתן לנו ה' ברחמיו,
בהתכנסות של כלל ישראל בראש השנה, אצל רבינו
הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק"ל זיע"א בעיר אומן!
כי את עיקר הכח להתחיל לשמור את הברית ולהתחיל
להתבודד ולצאת מהתאווה 
הזאת, אפשר לקבל רק אצל הצדיק האמיתי, שעיקר
מה שנוסעים על ציונו הקדוש, הוא רק בשביל תיקון
הברית, שבמקום גניזתו של הצדיק, אפשר לזכות
לטהרת המחשבה ולהתעוררות תשובה ולקבל את כח
התפלה ועוד תיקונים בשורש הנשמות. והעיקר הוא
בראש השנה, שכל מי שזוכה להיות בראש השנה אצל
הצדיק, רואה בחוש שהנשמה שלו מתעוררת מקבל
כוחות להלחם ביצר הרע. כי רבינו אמר שבראש השנה
הוא יכול להמשיך תיקונים מה שאינו יכול בכל ימות
השנה.
ועל זה אמר רבינו שצריכים להוציא כרוז, שכל מי
שמאמין בו, יהיה אצלו על ראש השנה! והבטיח שמי
שיבוא אצלו, ויתכנס עם כלל ישראל הבאים אליו, הוא
יתקן אותו ואת כל משפחתו, ויזכו הוא ובני ביתו וכל
התלויים בו, לישועות עצומות בכל העניינים, ועיקר
הישועה, לקבל כח בנשמה להתגבר על השקר של
העולם הזה ולהתחיל לחזור בתשובה באמת, והעיקר,
לצאת מתאוות ניאוף, שזה עיקר הנסיון, ובפרט עכשיו,
שישנה התגברות גדולה בעניין זה, ומשמים גמרו
אומר, שזהו זה - עם ישראל חייבים כבר לתקן פגם
זה בשלמות! שלכן מי שלא יעבוד על זה, הוא נמצא
בסכנה גדולה וממשית ברוחניות ואף בגשמיות, כי על
זה סובבים עתה כל המשפטים והדינים ר"ל.
לכן כל אחד יזדרז להרבות בתפלות וכיסופים ולעשות
את כל המאמצים כדי להגיע לאומן בראש השנה הבא
עלינו לטובה, וכל אשה תהיה גיבורה לשלוח את בעלה,
ואמהות ישלחו את הבחורים, וכולם יחזקו זה את זה
להגיע להתכנסות הנפלאה באומן בראש השנה, אצל
הצדיק האמיתי, רבינו נחמן זיע"א, ויזכו לתיקון הברית
ולצאת מהתאווה בשלמות, ויראו ישועות נפלאות,
ויהי רצון שבזכות הצדיק והנוסעים אליו, יתמתקו כל
הדינים, ותבוא הישועה השלמה כהרף עין. אמן ואמן.
[שבת שלום ומבורך , הרב שלום ארוש]

*****

סנגור ליום הדין

אלול, שבוע של הסליחות
בברדיצ'וב. האווירה
כולה ספוגה ברטט של
תשובה, קדושה ויראת שמים
טהורה. ערב יום הדין קרב ובא
והלב היהודי עולה על גדותיו: הן
לב מי לא ירעד מאימת הדין?!
ליבו של כל יהודי מתמלא הרהורי
תשובה, אפילו דגים שבים
רועדים מאימת הדין. לב יהודי
לא כל שכן?!. כל אחד עושה
חשבון נפש בינו לבין קונו, על
השנה שחלפה ומגיע למסקנה
עגומה: ה"מאזן השנתי" אינו
מניח את הדעת כלל וכלל. גרעון
גדול בתורה, תפילה ומעשים
טובים, ובכל עבודת ה'.
וכיצד – תשאלו – נוצר "גרעון"
זה?! אלא, בזמן בו יכולנו לאסוף
עוד תורה תפילה, מצוות ומעשים
טובים. ביטלנו ע"י רכילות ולשון-
הרע, מחשבות זרות, קנאה
שנאה תחרות, ועוד כמה עבירות
קטנות וגדולות שעברנו עליהן
במשך השנה. השם ירחם!
בימים אלו לא חיכו יהודי
ברדיצ'וב שהשמש יעיר אותם
לסליחות. עם קול קריאת
התרנגול קמו חיש מהר ובצעדים
מדודים-כבדים יצאו אל הלילה,
כדי ללכת למקווה ולטבול בו,
למען היטהר לפני הסליחות.
בחזרם מהמקווה מצאו את
השמש שעובר מבית לבית וקורא
ליהודים לקום לעבודת הבורא.
אולם, כאמור, לא היה לשמש
הרבה לעשות. כי מי זה ישן לו
בלילה שכזה?
ccc
אורחים רבים נהגו לבוא
לברדיצ'וב לימים הנוראים, הן
כל אדם מחפש סנגור ליום
הדין הקרב ובא, והנה, שמו של
הסנגור הגדול מברדיצ'וב יצא
לפניו, הלוא הוא ר' לוי יצחק
מברדיצ'וב, המכונה "סנגורן של
ישראל" שנהג להמליץ טוב על
ישראל בכל עת מצוא. יש בו,
בצדיק זה את הכח לסנגר על
ישראל ולהוציאם זכאים בדין,
ובפרט בימי הדין.
יהודי ברדיטשוב עם עוד אורחים
רבים הגיעו אל הסליחות כדי
לשאוב מהאווירה המיוחדת
שאפפה את העיר בה חי הסנגור
הגדול. בבואם עתה מהמקווה,
בהרגשת טוהר וקדושה, ניגשו
אל ביתו של הצדיק, כדי לקבל
"שלום" ממנו וללוותו אל בית
הכנסת לאמירת הסליחות.
בהיכנסם אל בית הצדיק, לא
מצאו אותו מיד והדבר היה
לפלא. הם המתינו עוד זמן, שמא
מתמהמה הוא בחדרו. רק לאחר
זמן מה יצא הצדיק מהמטבח
כשבידו סל ובו בקבוק משקה,
מיני מלוחים ודברי מאפה.
להשתוממותם ותמיהתם של
החסידים לא היה גבול: ערב
ראש השנה לפנות בוקר, עת
עומדים לצאת אל הסליחות,
מחזיק הצדיק מברדיצ'וב
בידו סל מלא "ממתקים ומיני
מגדים"... הייתכן?! אולם הצדיק
לא נתן לסובבים אותו לשקוע
במחשבתם זמן רב. "הבה ונלך,
יהודים" קרא לעברם. והחבורה
יצאה אל הלילה.
בחוץ שלט עדיין החושך שלטון
בלי מיצרים. כוכבים עייפים עודם
מנצנצים על הרקיע, הלבנה עדין
בתפקודה ורק פה ושם נראה אור
קלוש מבעד התריסים המוגפים.
בית הכנסת הגדול היה מואר
בשלל אורות. ציבור גדול של
יהודים כבר ישב בפנים, אמר
תהילים וחיכה לצדיק. אולם
הרבי מברדיצ'וב לא נכנס לבית
הכנסת. הוא חלף על פני בית
הכנסת מבלי להיכנס אליו.
והמשיך בדרכו הלאה, הלאה,
בצעדים מהירים וחסידיו
המשתוממים הולכים אחריו.
ccc
החבורה בלווית רבם הגיע לקצה
העיר, שם נכנסו אל בית המרזח.
ריח בלתי נעים של טבק, יין-שרף
וגופות מיוזעים קידם את פניהם.
ולעיניהם נגלה מחזה מרעיד
על רצפת האדמה ישנו, זה בצד
זה כמו דגים מלוחים, יהודים
וגויים שקול נחירתם מסוגל
היה להבריח אפילו חיות רעות
מהמקום...
רבי לוי יצחק ניגש אל אחת
הדמויות הישנות, יהודי רזה
ומצומק, שעל יהדותו העידו
הטלית-קטן שלו והכיפה
הגדולה שהייתה על ראשו.
הוא העירו ביד עדינה,
באומרו לו כי הוא נוחר חזק,
והציע לו "להרטיב" את גרונו
בטיפת משקה ולהיטיב את
לבו במליח ובדבר מאפה.
היהודי הסתכל על הצדיק,
אך בגלל האפלה לא ראה
עם מי הוא מדבר. על כן הוא
נתן עליו בקולו הנרגז ואמר
לו "חביבי, מה עלה בדעתך?
בלי נטילת ידיים לקחת
משקה? מה אתה שח? איך
אפשר לטעום משהו לפני נטילת
ידיים, תפילת שחרית וברכה? וכי
נראה אני בעיניך, גוי"?...
היהודי השאיר את הצדיק כך,
מבלי לגעת ב'מטעמיו'. רבי לוי
יצחק חזר על מעשהו זה עם עוד
כמה יהודים וכולם ענו לו בסגנון
דומה. לאחר מכן העיר גוי שיכור,
באומרו לו: "קום איוון ותשתה
כוסית יי"ש"!
הגוי, רק הריח את ריח המשקה,
קם כהרף עין חטף מידי הצדיק
את הכוסית והריקה בלגימה
אחת אל גרונו. אחר "גמר" את
המליח והמאפה באותה צורה,
וכששוכנע שלא מצפה לו יותר,
הסתובב על צידו השני והמשיך
לנחור.
כן היה גם עם סטיפן וגריגור וכן
עם עוד כמה גויים, עד שסלו
של הצדיק התרוקן לגמרי.
משסיים הצדיק את שליחותו,
יצא את בית המרזח בלווית
תלמידיו. נשא רבי לוי יצחק את
עיניו הקדושות השמימה, ואמר:
"ריבונו של עולם, הבט משמים
וראה! ישראל כשקמים מהשינה,
אינם חושבים על צרכי גופם אלא
על צרכי נשמתם, אינם אוכלים
ושותים, עד שאינם נוטלים
ידיהם, מתפללים ומברכים.
ואילו בני עשיו חוטפים ואוכלים,
חוטפים ושותים, בלי נטילת
ידיים, בלי ברכה". הצדיק, הפסיק
לרגע, ומיד המשיך: "ראה את
גדולת בניך ישראל, קבל את
תשובתם וסליחתם, כי גם
שחוטאים הם, שוגג גמור,
שרוצים תמיד לעשות את
רצונך, אלא ששיעור שבעיסה
מעכב."
בפנים קורנות פנה הצדיק אל
חסידיו ואמר להם: "עתה,
יהודים, נלך ל"סליחות".