בס"ד                                             ערש"ק ור"ח אלול                               כ"ט  במנחם אב תשע"ה

                                    ליקוטי - אור - בפרשה - ראה

  " רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה   "(יא, כו)

דע, העולם הזה הוא עולם של אמת ושקר שכר ועונש, חיים ומוות, ובהתאם לבחירה של האדם באיזה

דרך הוא רוצה ללכת בה כך הוא גם ימצא ברכה וקללה, כמו שאמרו חז"ל(מכות י): בדרך שאדם רוצה

לילך בה מוליכים אותו. וזה יסוד חשוב בהבנתנו את זה העולם היינו הבחירה ניתנה לאדם כי בהתאם

לבחירתו ולמעשיו כאן בעולם הזה, כך ייגזר והשתלשל מפי עליון עד למטה בעולמנו - הברכה והטוב

או להפך חס ושלום, כמובא במדרש(דב"ר ד, ב): אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם עשיתם את רצוני -

הרי הטוב והברכה, ואם לאו - הרי הקללה, הרי שתי דרכים לפניכם. ודע, כי אין ה' הטוב רוצה להרע

לאף אדם אלא רק להטיב עם הבריות, כמו שכתוב(איכה ג): "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", ודרשו

חז"ל(דבר"ר ד, ג): הרעה באה על עושי הרעה, והטובה באה על עושי הטובה.

והנה, מי מאתנו לא נמצא בחיי היום יום בפרשת דרכים כזאת או אחרת, ואנחנו צריכים לקבל החלטות,

חלקן חשובות יותר וחלקן חשובות פחות, כל אחד לפי עניינו ומדרגתו. אומנם, מלבד ההחלטה שצריכה

להתקבל לכאן ולכאן, אין לנו ידיעה האם בחירתנו והחלטתנו הייתה נכונה באותו רגע אלא רק למפרע,

היינו איננו יודעים מראש את התוצאה הסופית אלא רק ה' הטוב, בבחינת(דברים כט, כח): "הנסתרות לה'

אלוקינו". אך לעומת זאת, כאשר אדם נמצא בפרשת דרכים, האם לבחור בדרך האמת, בדרך החיים,

וממילא גם בברכה כנ"ל או חלילה להפך חס ושלום, אזי ודאי התוצאה הסופית אכן ידועה מראש, כמו

שדרשו חז"ל(דב"ר ד, ג): ולא עוד שנתתי לכם שני דרכים אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם:

'ובחרת בחיים'. ואין חיים אלא התורה, כמו שכתוב(משלי ג, יח): "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ", ורק היא

דרך אמת ואין זולתה, כמו שאנחנו מברכים בברכות התורה 'תורת אמת נתן לנו', והבוחר בדרך זאת

ודאי יזכה לברכה עוד בעולם הזה מלבד השכר הצפון לו לעולם הבא.   

ובעניין זה ישנו משל יפה שאמרו חז"ל(ספרי): משל לזקן שהיה יושב על אם הדרך, והיו לפניו ב' דרכים:

אחת - תחילתה קוצים וסופה מישור, ואחת - תחילתה מישור וסופה קוצים, והיה יושב בראש שתיהן

ומזהיר העוברים, ואומר להם: אף על פי שאתם רואים תחילתה של זו קוצים, לכו בה, שסופה מישור.

וכל מי שהיה חכם שומע לו והיה מהלך בה ומתייגע קמעא. הלך בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא

היו שומעין לו, היו הולכים ונכשלין בסוף!. אומנם, הבחירה ללכת בדרך החיים היינו בדרך של התורה

שהיא אמת כנ"ל תחילתה קוצים שהם בחינת ניסיונות, כל אחד לפי מה שצריך לעבור בזה העולם, כמו

שכתוב(תהילים ס, ו): "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס", אבל צריך לדעת שתכלית הניסיון הוא בשביל לרומם

את את האדם ולזכותו בדברים שטרם ניתנו לו לפני הניסיון הן בעולם הזה והן בעולם הבא שהוא העיקר

כמובא בילקוט(יל"ש שם, סימן תשע"ז): נסיון אחר נסיון, גידולין אחר גידולין, בשביל לנסותם בעולם (הזה),

בשביל לגדלם בעולם(הבא). וישנם הרבה דוגמאות לזה בכתובים ואין כאן המקום להאריך כי קל להבין.

המורם מהאמור לעיל, שכל אדם חייב להעמיק את ראייתו על ידי ההתבוננות בכל דבר ודבר בחיינו,

היינו מה התכלית שלו בסוף הדרך, כי התכלית היא העיקר שבשבילה הוא נוצר!. ובעיקר כאשר הוא

נמצא בחייו בפרשת דרכים חשובה ומהותית כנ"ל, והוא צריך לקבל החלטה באיזה דרך ללכת. לפיכך,

הוא חייב להתבונן בעיניו ממש ולבחון את התכלית הנצחית של כל דרך ודרך שבהּ הוא יבחר. ואם כן,

מה היא התכלית הנצחית? ובאמת אם נראה בעיננו היינו נתבונן בנפלאות הבריאה בכלל, ובגוף האדם

בפרט בבחינת: "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹקַּ"(איוב יט, כו:), נשכיל ונבין בדעתנו שהתכלית הנצחית עבור האדם

היא אך ורק דרך האמת דרך החיים היינו דרך התורה, כלומר שמירת ועשיית דברי התורה אשר צווינו.

ואם יקשה המקשה וישאל מי אמר שהבחירה בשמירת דברי התורה היא התכלית הנצחית? אלא הוא

שאמרנו לעיל, שה' יתברך גילה לנו את הדרך של חיים טובים, חיי נצח, ולא רק זאת, אלא אף המשיך

ואמר(דב"ר ד, ה): שמעו לי! שאין אדם שומע לי ומפסיד!.

היינו שלמרות שיש בחירה לאדם באיזה דרך ללכת כנ"ל, ה' יתברך אומר לנו בפירוש את התוצאה

הסופית של דרך החיים, כמו שכתבנו למעלה, כי מי שבוחר בדרך זו חייו יהיו חיים טובים ומלאים

ברכה בעולם הזה, מלבד חיי הנצח שיזכה לעולם הבא. והעניין בברכה בעולם הזה הוא שלא בהכרח

חייב להיות דווקא עושר, נכסים וממון, אלא בעיקר שתשרה הברכה בכל מעשי ידיו של האדם, כי אם

חנן אותו במעט, זה המעט יכיל מרובה ואף ייטב לו לעולם. ואם תסור מהדרך הישר חס ושלום אפילו

מעט, דע שהדרך הזו לא טובה והיא בחינת קללה היינו לשון קלקול. רצה לומר שהיא תגרום לאדם

קלקול עד שיגיע לכפור בכל התורה כולה! חס ושלום!. ואף אם תראה אדם, שלמרות שבחר בדרך

הקלוקלת, שהשעה משחקת לו, דע לך, זו הצלחה רגעית ולא נצחית!.

וזה שדרשו חז"ל(יל"ש, רמז תתעה): אמר להן משה לישראל: אתם רואים את הרשעים שהן מצליחים

בשנים ושלשה ימים הן מצליחין בעולם הזה, וסופן לדחות באחרונה, שנאמר: כי לא תהיה אחרית

לרע, ואם אתם רואים צדיקים שמצטערין בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הן מצטערים וסופן לשמוח

באחרונה, ואומר: טוב אחרית דבר מראשיתו. ולפיכך, אפשר להסביר למה פתח הפסוק במילה 'ראה'

בעוד שבפרשה הקודמת נאמר 'תשמעון' כי לא דומה 'תא-שמע' (בוא ושמע) ל'תא חזי'(בוא וראה), כי

חוש הראיה חזק יותר מחוש השמיעה למי שטרם הכיר את ה' יתברך, כמו שכתוב(תהילים לד): "טעמו

וראו כי טוב ה'". שכן, המציאות מלמדת שאף על פי ששומעים דברי תורה ואפילו דברי תוכחה, אם

לא בוחרים לקבלם ולהבינם, עדיין הישארו בדרך השקר שהיא דרך הקלוקלת שסופה קוצים, ולצערנו

הרב עולם כמנהגו נוהג!.

וזה דייקא שפרשת 'ראה' יוצאת לפני חודש אלול כי 'ראה' ראשי תיבות: ראה אחרית השנה, היינו

הגיע סוף השנה כי חודש אלול הוא החודש האחרון בחודשי השנה למניין השנים. וישתבח שמו של

מלך מלכי המלכים, אבינו מלכנו, אשר נתן לנו את חודש אלול, בעבור שמי שסטה מדרך הישר כנ"ל

יוכל תקן את מעשיו ולעשות תשובה, בחינת(מלאכי ג): "שובו אליי ואשובה אליכם". כי חודש זה נקרא

בפי חכמנו הקדמונים חודש הרחמים והסליחות, כמובא בשולחן ערוך(או"ח, סימן תקפא): "נוהגים לקום

באשמורת לומר סליחות ותחנונים, מראש חודש אלול ואילך עד יום הכיפורים", ופירש המשנה

ברורה(ס"ק א): דסוף הלילה הקדוש ברוך הוא שט בעולם הזה והוא עת רצון וכו', כי באלו מ' ימים

התשובה מקובלת, ע"ש. ודורשי רשומות אמרו: "אני לדודי ודוד לי" ראשי תיבות 'אלול'. והכוונה

'אני' היינו כל אחד ואחד שיבחר לשוב לדרך האמת של ה' יתברך כאמור, פשוט שה' ישוב להיות

עמו, ותשובתו תתקבל ברצון.

וזה שנאמר: 'ראה' בלשון יחיד רצה לומר אולי שכל אדם חייב לראות היינו להתבונן בעיניו ולראות

בחוש את התכלית הנצחית שלשמה הוא נוצר כנ"ל, ובפרט בחודש אלול שהוא אחרית השנה, שזה

עת רצון לעשות תשובה כנ"ל, ואף על פי שעבר עליו מה שעבר עליו במשך השנה, העיקר שישוב לה'

בטרם יום הדין שהוא ראש השנה שבו כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון(ר"ה פר"א, ב), וכל אחד

נגזר עליו מה שנגזר על פי בחירת הדרך שבה הוא רוצה ללכת ובהתאם למעשיו. ואפשר אולי שלזה

פירש הרמב"ם(הל' תשובה פ"ג, הלכה ד): "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם" וכו'. שהרי

לכאורה לא מובן למה נעשה החילוק בין ה'ישנים' לבין ה'נרדמים'. אלא שאפשר להבין את החילוק

על פי ב' הדרכים כנ"ל. היינו אם בחר בדרך הטובה והברכה צריך להתעורר משנתו ולהתחדש

בעבודת השם ולעשות תשובה על תשובה כי משנה לשנה תתרחב הדעת ויבין עד כמה הוא רחוק

מה' ומשלמות קיום המצוות כראוי. ואם בחר חלילה וחס, בדרך הקללה כנ"ל, זה הזמן המסוגל לשים

קץ לתרדמת החזקה ולזנוח את הדרך הקלוקלת ולעשות תשובה ומעשים טובים, כי ה' הטוב לכל דן

אותנו בהתאם למעשנו וּבבחירת דרכנו.  

וזה: 'אנכי' רצה לומר אולי שעל ידי אותה התבוננות נבוא לדעת ולזכור את ה' אלוקינו שהוא הנותן

לנו כוח בנפשנו ובגופנו, והוא המחייה את עולמו במאמרו בכל רגע ורגע. וזה: 'נֹתֵן' מלשון מתנה

כמובא בספר 'פרי צדיק'(לרבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל), ואפשר שזו המתנה היא תורתנו הקדושה

שהיא תורת אמת שנתן לנו כנ"ל. 'לפניכם' רצה לומר אולי שאף על פי שיש ב' דרכים לפניכם כנ"ל,

הרי אמרתי לכם לפנים משורת הדין מהי הדרך שלבסוף יהיה לכם חיי נצח והיא דרך האמת היינו

דרך השמירה של דברי התורה שנתתי לכם במתנה ובה תבחרו. 'היום' רצה לומר שבכל יום ויום

חייב להתבונן בב' הדרכים הללו, כי אל יאמין בעצמו עד יום מותו, כי היצר המפתה מנסה להכניעו

בכל יום כדי שיבחר בדרך הקלוקלת חלילה וחס, כמו שאמרו חז"ל(קידושין ל): יצרו של אדם מתחדש

עליו בכל יום. אך אם יבחר בדרך החיים של התורה כאמור ויעמוד בניסיונות, יזכה לכל הברכות

הכתובות בתורה. יהי רצון בעזר החונן לאדם דעת שבזכות כך תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה

וברכותיה, אכי"ר.

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עיקר התשובה היא בחודש אלול, כי הם ימי רצון, שעלה משה לקבל לוחות אחרונות, ופתח דרך

כבושה לילך בהּ. ועיקר דרך התשובה שעשה משה, הוא לידע שהשם יתברך בכל מקום, ולמצוא ה'

יתברך בכל מקום, בכל הירידות שבעולם ובכל העליות שבעולם; כי לפעמים על ידי שהאדם עולה

למעלה גדולה, כגון שנתעשר, אזי הוא שוכח בהקדוש ברוך הוא; גם אפילו בעבודת השם מצינו שיש

שעלה למעלה גדולה, וכפר בעיקר רחמנא לצלן, על כן צריך לבקש מהשם יתברך שיקרבהו והתקרבות

שלא יזיק לו; וכן כל הירידות שבעולם חס ושלום, אפילו בדיוטא התחתונה, אפילו בעשרה כִּתרין

דִּמסאבותא, גם שם צריכן לקשר את עצמו להשם יתברך, כי מלכותו בכל משלה(מועדי ה'- אלול, אות ד).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                    ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה