מעשה קטן - ושכרו העצום !
נכתב על ידי DL2000, 6/8/2015
להלן סיפור מופלא המעובד מהספר "ברכת דוד" ויש בו
כדי ללמדנו עד כמה לכל מעשה ואפילו הקטן ביותר יש
השפעה ולעיתים השלכותיו הם לדורות, כפי שיסופר
להלן. ומעשה שהיה - כך היה:
מדובר מעשה שהיה בבחור צעיר כבן שלוש עשרה, שלמד
בישיבה לבחורים מצוינים באירופה. בחור זה היה הצעיר
שבחבורה.
בני הישיבה למדו בבית כנסת ישן בעיר ואכלו אצל 'בעלי
בתים ' אשר נהגו להזמינם לסעוד על שולחנם. יום פה ויום
שם, ולעיתים לא הוזמנו לאף בית ונותרו רעבים.
מקום הלינה היה בבית הכנסת, שבו היו הבחורים
'ש תפסו' את הספסלים, ואילו הנער הצעיר נאלץ לישון
על הרצפה! .
בקיץ עוד היה הלינה על גבי הקרקע הייתה נסבלת, אולם
בלילות החורף , בעת שהיה קור עז וסופות שלגים
השתוללו בחוץ, המצב היה קשה מאוד, בלתי נס בל
בעליל. אף במשך היום סבל הבחור, היות שכמעט כל
הלילה נדדה שנתו מעיניו.
יום אחד קיבל מכתב מאחי אימו, שהיה נפח ומסגר
במקצועו. דודו ביקש להזמינו לבוא אליו ללמוד מקצוע,
מאחר וריחם עליו, וכן בשל העובדה, כי לא היו לדוד ו
ילדים, הבטיח לאחיינו , כי אם ילמד את המקצוע ויכנס
לעסקיו, כל רכושו יוענק לו לאחר פטירתו.
רק לתאר את אותה מלחמה פנימית קשה שהתחוללה
בנפש הבחור, מצד אחד אין כתורתנו הקדושה ואי אפשר
להעריך ואפילו לימוד של מלה אחת.
אולם , מאידך גיסא, כיצד ניתן להמשיך וללמוד במצב
זה? הקושי היה עז ומלחמת היצר הייתה מן הקשות
שידע. לבסוף החליט לקבל את הצעת דודו ולעזוב את
הישיבה.
אך החליט לדחות את קבלת ההחלטה עד למחרת בבוקר.
"יהיה זה הלילה האחרון שאלון על הרצפה הקפואה ",
חשב הבחור בליבו.
ויהי בחצות לילה, הופיעה לפתע אישה בפתח בית
הכנסת. היא הביטה אנה ואנה כמחפשת דבר מה.
היחיד שנותר בשעה זו ער היה הבחור הצעיר .
היא ינ גשה אל הבחור וסיפרה: " זה עתה קמתי מהשבעה
של בעלי. נותרתי לבד גלמודה, בלי ילדים, בעלי היה בעל
בית חרושת לשמיכות, והואיל ונשארו מספר שמיכות
בביתנו אני מעוניינת ליתנם לבחור ישיבה". ואכן הגישה
לו על אתר שמיכה חמה שבה יכל מעתה לישון על הרצפה
ולא לחוש את הקור העז .
"באותו לילה הצלחתי לישון כדבעי. מאז", סיפר הבחור,
"השינה הפסיקה מלהיות סיבה להפרעה בלימודיי!".
ובעקבות מעשה זה - חזר מאותה החלטה שקיבל אך שעות
ספורות מאותו מקרה.
הוא המשיך ללמוד ולהתעלות בישיבה בזכות אות ן שמיכות.
לימים הפך אותו בחור ועלה במעלות הקדושה והטהרה
וגדל לאחד מגדולי התורה, שרבים יונקים מתורתו – הרי
הוא מרן הגאון רבי אליעזר מנחם מן שך זצ ל" .
אותה גברת חשבה כי אינה נותנת לבחור אלא שמיכה. אך
האמת היא שזה לא היה בגדר 'שמיכה ' אלא 'מעיל לספר
תורה !חי . '
בשנת תשל"ו, ביום חורפי וגשום במיוחד, כשהקור היה . עז
פנה הרב ש"ך זצ"ל לנכדו שיזמין ידיד עם רכב עבורו לנסוע
ללוויה בבית החיים הישן בחיפה. כל ניסיון לשכנעו שיום זה
לא נוח ליציאה מבחינת מזג האוויר עלו בתוהו.
נכדו ציפה שאם סבו הגדול כה הטריח עצמו, לבטח מדובר
בלוויה של אדם גדול ויהיה שם קהל רב. אולם, להפתעתו
המרובה, הלוויה זו הייתה של אלמנה גלמודה ובודדה.
בקושי ליוו את מיטתה כמניין אנשים.
הרב שך עמד בגשם במשך כל זמן הלוויה ולאחר סתימת
הגולל אמר קדיש. בחזרתם לעבר המכונית עצר הרב
מלכת ונשאר על עומדו בגשם היורד בשטף , והרוח הקרה
מנשבת בכל עוז.
לא הועילו כל שכנועי הנכד להזיזו ממקומו. במשך כל
הנסיעה בחזרה לבני ברק שמר הרב על שתיקה ולא ענה
לשאלות הנכד.
בהגיעם לבית הרב, ולאחר שהחליף את בגדיו הרטובים
וחימם עצמו, נענה לבקשת הנכד והסביר מעשיו: " יהי תה זו
אישה שהצילה את חיי. בזכותה נותרתי בישיבה... במשך
שנים עקבתי אחריה וכשנודע לי על פטירתה הרגשתי
חובה גדולה ללכת ללוויה שלה . "
לשאלת הנכד מדוע לאחר הלוויה השתהה בגשם השוטף
דקות ארוכות, השיב הרב: "רציתי להרגיש ולזכור את
הקור והסבל הנורא , שהיה לי אז באותם ימים קשים כדי
שאוכל להעריך כראוי את הכרת הטוב , אשר חב אני
לאישה זו! ."
רק לחשוב ולתאר כיצד היה נראה העולם התורני חלילה
ללא הגאון. הרי במעשה זה הצילה את העולם ממש!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
