הכלל של 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים' מופיע בכמה מקומות בחז"ל (בהקשרים שונים) ומתבססים על הפס' באיוב "ותגזר אומר ויקם לך" (כב,כח). בתענית נאמר בהקשר לחוני המעגל: 'תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל? "ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור". "ותגזר אומר" אתה גזרת מלמטה, והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה' (כג,א). בסוטה נאמר בהקשר לעמרם שאמרה לו ביתו: 'אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה... פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר "ותגזר אומר ויקם לך"' (יב,א). בכתובות: '..דאמר: ר' חנינא בר חמא ישב בראש, לא סגי דלא מליך, דכתיב בהו בצדיקים "ותגזר אומר ויקם לך"' (קג,ב). במדרש תנחומא: '.. למה, שאף על דבריהם אני מסכים, שנאמר "ותגזר אומר ויקם לך". תדע לך, שהרי יעקב בשעה שברך מנשה ואפרים, מה כתיב שם "וישם את אפרים לפני מנשה", עשה הקטן קודם לגדול, וקיים הקדוש ברוך הוא גזרתו' וכו' (נשא סימן כט). במדרש רבה: '"ותגזר אומר" א"ר יהושע דסיכנין בשם רבי לוי: כל מה שגזר משה הסכים הקב"ה עמו' וכו' (דברים ה,יג). ניראה שכח גזרת הת"ח מושפעת מכמה כוחות: א. כח התורה שבו, שהתורה זהו רצון ה' ולכן כשלומד תורה עד שמתקיים בו 'ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה, ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר "בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה"' (ע"ז יט,א) ומימלא מחובר עם רצון ה' ולכן דבריו נישמעים למעלה, וזהו שנאמר שם קודם 'אמר ר' אבדימי בר חמא: כל העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר "כי אם בתורת ה' חפצו". ופרש"י: 'עושה לו חפציו - הכי קאמר קרא כי אם בתורת ה' עושה חפצו'. זהו הלימוד בפס' אולם ניראה שגם הפס' מלמד מדוע זה כך, שזה בגלל החיבור בין רצון ה' ורצונו, כמו שמלמד רבא מהפס' הזה. ולכן בין שתי דרשות אלו מובא דברי רבא: 'אמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ, שנאמר "כי אם בתורת ה' חפצו"' ניראה שבא באמצע לרמז על החיבור שבין ליבו ורצון ה' בחיבורה של התורה. ניראה שזה מרומז בדברי התנחומא שמביא את הכלל של צדיק גוזר על: 'לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינן מן התורה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: בני, אין אתם רשאין לומר כך. אלא כל מה שגוזרים עליכם, תהיו מקיימין, שנאמר "ועשית על פי התורה אשר יורוך". למה, שאף על דבריהם אני מסכים, שנאמר "ותגזר אומר ויקם לך"' וכו'. הרי שמקושר עם דעת ופסיקת התורה. כן ניראה גם בדברים רבה, שמסיים '.. הקב"ה א"ל שילחם עם סיחון, שנאמר "והתגר בו מלחמה", והוא לא עשה כן אלא "ואשלח מלאכים וגו'". א"ל הקב"ה: כך אמרתי לך להלחם עמו, ואתה פתחת בשלום, חייך שאני מקיים גזרתך, כל מלחמה שיהו הולכים לא יהו פותחים אלא בשלום, שנאמר "כי תקרב אל עיר" וגו''. הרי שמקשר בין גזרת הצדיק וקביעתו של ה' עם התורה. אם כי אפשר לומר שכל הכוונה היא שגזרתו בתורה מתקבלת אצל ה' ולא בסתם גזרה לקיום בעולם, וכן גם אפשר לומר בתנחומא (שזהו הפשט הפשוט), אלא שבתנחומא יותר משמע שחל בעולם, ששינה ביניהם את סדר חשיבותם בעולם וזה בא לידי ביטוי בקרבנות הנשיאים. בכל אופן, גם אם כוונת המדרשים לגזרה בתורה, כיון שלמדו מהפס' של "ותגזר אומר ויקם לך", אפשר להבין שזהו נקודת כחו שמתבטא גם בגזרה לקיום בטבע. כשהכותרת היא ברמז במשנה: 'עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו' (אבות ב,ד), שע"י שרצונך מחובר בתורה וזהו שאתה מתחבר לרצון ה', אז גם ה' יעשה רצונך כעין שהוא רוצה בכך. ב. הצדיק הוא יסודו של עולם, כמובא במשלי "וצדיק יסוד עולם" (י,כה). אמנם הכוונה שאינו נופל כמו הרשע אלא עומד כיסוד עולם שלא זז (מצודות). אולם דרשו חז"ל שהעולם עומד על צדיק: 'הארץ על מה עומדת?.. ר"א בן שמוע אומר: על עמוד אחד וצדיק שמו, שנאמר "וצדיק יסוד עולם"' (חגיגה יב,ב). הרי שלמד שצדיק הוא יסוד עולם, ואמנם מסביר שזהו עמוד עליו העולם, אולם פשט הפס' מדבר על צדיק ממש, כך שניראה שכוונתו שהעולם עומד בשל הצדיקים ולכן העמוד שמחזיק את העולם ניקרא צדיק (שאין לפרש עמוד ממש פיזי) הצד הרוחני של הצדיקים בעולם זהו המעמיד של העולם. זהו דברי הגמ' בברכות: 'דאמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני' וכו' (יז,ב) שכל העולם זוכה בזכות הצדיק. ניראה שזה מרומז בגמ' בב"מ שאומרת: 'מסתברא דאמר ליה: אי זרעתה חיטי הוה מקיים בי "ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור"' (קו,א). פרש"י: 'ותגזר אומר - מה שתבקש מן היוצר יעשה. ואני לא בקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטין'. הרי שמדובר באדם רגיל שה' ישמע אליו בזמן תחילת השנה, משום שאז נאמר '"דרשו ה' בהמצאו" .. אימת? אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ' (ר"ה יח,א). הרי שמקור הקיום לגזרה הוא מטעם שה' קרוב, כך ניראה שאצל הצדיק בזה שהוא צדיק הוא קרוב לה', שזהו '"לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו" וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה? אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה' (כתובות קיא, ב). הרי שדבקות בת"ח זהו דבקות בה', כיון שהצדיק מחובר עם הקב"ה. מימלא בשל דבקותם ה' מקיים את דברי הצדיק בעולם. ג. לצדיק יש יעוד, לתקן את העולם בהשפעה לאנשים, ולכן העולם מקושר לשינויים ע"פ הקשרו של הצדיק, ע"פ גזרתו. כך משמע מהגמ' בסוטה שמעמידה את גזירת הצדיק בהקשר לגירושין שעשה עמרם, שכולם עשו אחריו 'עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן.. עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן'. הרי שמה שעושה זה משפיע על הסובבים אותו, לכן בשל שליחותו לשנות להיטיב את העולם, אז גם ניתן לו כוחות שיעזרו לו, וזהו שמה שגוזר ה' מקיים. וכן משמע מכתובות שנאמר בהקשר להעמדת רחב"ח כראש הישיבה, שזה דבר של סמכות להנהגת הישיבה. ניראה שזה רמוז בפס' עצמו שהמשכו הוא "ועל דרכיך נגה אור", שבדרכיו מאיר את העולם, שמייטיבו ומאירו בקדושה. זה ניראה במפורש בגמ' בתענית, שהמשיכו על חוני המעגל גם את ההמשך שבפס' הזה. וכל שלושת הסיבות הם בעצמם קשורים יחד, שכדי שהצדיק ישפיע בעולם הוא צריך להיות מספיק מאוחד עם התורה, ובהשפעתו לטובה בעולם זהו סיבת היותו יסוד העולם.

לפני שנה (ז"ך מנחם אב תש-עד) ניפטר אבי ז"ל לאחר חודשים של יסורים מרובים בעקבות ניתוח קשה מאוד להוצאת גידול בראש. לפני הניתוח אבי הלך לרב קנייבסקי שליט"א לבקש ברכה שהניתוח יצליח. הרב אמר לעשות כמה דברים, ובין השאר אמר לגדל זקן. במשך החודשים לאחר הניתוח רצו הרופאים לקצר את הזקן כי זה היה ניראה להם קצת מפריע לאויר (צינור בגרון “קנולה”) אז רצו לקצרו. אמרתי שישאלו את הרב שליט"א, וכולם אמרו 'מה פתאום, הוא מתכוון שלא לגלח, אבל לקצר הוא תמיד אומר שזה בסדר'. ואמרתי 'בדר"כ נכון, אבל כאן זה לסגולה, זה משהו אחר. אז תשאלו בכ"ז'. ושאלוהו וענה 'אם זה לא פקנ"פ לא לגעת בזקן בכלל'. ניסו להתחכם ובאו אחרי כמה זמן שוב ושאלוהו, ושוב ענה כנ"ל.. אז אמרו שלא לגעת. מצבו היה קשה מאוד, אבל עם הזמן היתה הטבה לאט לאט עוד קצת ועוד קצת. ולפני קצת יותר משנה בביה"ח אמרו שיספרו אותו, אז ענו להם: 'בסדר, אבל בלי לגעת בזקן'. ולהפתעתנו כשבאנו למחרת מצאנו שקיצרו לו את הזקן, ומאז מצבו הדרד בצורה מהירה וקיצונית עד שניפטר (וגם לא מהניתוח ישירות אלא מחיידק שחטף בביה"ח). ועלו טענות מה זה, שעשינו כל שביכולתנו אז מה מועיל אם בסוף ניפטר (שגם אם נאשים את הזקן שקוצץ, מה יכולנו לעשות)? ב'שבעה' בין המנחמים היתה רבנית אחת (שמקורבת לרב קנייבסקי) שטענה שאמנם ה' שומע לצדיקים אבל מה לעשות שלפעמים ה' לא מקבל. אני לא הסכמתי לזה ואמרתי שכשצדיק גוזר ה' שומע, ונכון שלפעמים יש לה' סיבות שלא לשמוע, אבל כאן הרי היו פעמיים מצבים (בזמן שהיה בביה"ח) שהרופאים אמרו שניצל בנס (קריסת ריאה שבמקרה באו קרובים לבקר בשעה שאין ביקורים ושיגעו את הרופאים [שטענו שאין כלום] עד שבדקו שוב וגילו זאת, ואמרו שעד הבוקר לא היה נישאר חי. וקריסת מערכות שכבר קראו ליפרד ממנו.. והתגבר) כך שברור שה' קיבל את הגזירה. לכן טענתי שאמנם ה' מקבל גזרת צדיקים, אולם גזירת הצדיק היא להיטיב את העולם, הרב ברכו כי ביקש זאת ממנו.. אבל במשך הזמן בשל היסורים הקשים כניראה התייאש והעדיף שלא לסבול כ"ך, ולכן אמנם הגזירה התקבלה, אבל הגזירה היתה בשביל רצונו לחיות, ולכן אם רצונו הוא שלא לחיות, אז מימלא בטלה הגזירה (שזהו ה"נגה אור" העכשווי). ובאמת סיפרו שבזמן האחרון האחיות אמרו שרואים עליו שהתייאש מהרצון לחיות שהיה בו... אני גם טענתי, שצריך להודות למקובל הרב מנדל זצ"ל שברכו לפני שנים רבות מאוד שיהיה לו בראש זכר (גידול שפירי) ולא נקבה (סרטני), שהניתוח הקודם הצליח ולו היה זה סרטן לא היו מטפלים בו (שאז המצב היה אבוד לדברי הרופאים), וככה בעקבות הניתוח חי עוד 7 וחצי שנים, כמו ההבדל בין זכר לנקבה, שהמילה היא ביום השמיני. והרופאים אמרו שהגידול חזר במהירות שלא מתאימה לגידול שפירי.. אז אמרתי שצריך להודות לרב מנדל זצ"ל שגזר והגידול היה לשפירי וזכה לעוד 7 וחצי שנים...

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.