בפרשתנו (לב, מא): "ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם, ויקרא אתהן חות יאיר". ומפרש רש"י: "חוותיהם – כפרניהון". והנה בפרשת דברים (פרק ג) משמע שבחלקו של יאיר בן מנשה היו גם ערים, ולא רק "כפרניהון", וא"כ תמוה, למה קרא יאיר בשמו רק את הכפרים, ולא את הערים עצמן שחשובות יותר מהכפרים?

מבואר ב"בחיי" (פרשתנו לב, ג) שסיחון ועוג "היו עובדים עבודה זרה . . ולכך בני גד ובני ראובן כאשר ידעו זה הסבו שמות הערים לשמות אחרים, ורצו להתיישב בהם לעבוד שם הקב"ה ולייחד אותו . . לבטל עבודה זרה". מובן אפוא שמשמעות "לכידת" ה"חוות" ע"י יאיר בן מנשה בעבודת ה', היא "לכידת" ערים הנמצאות שלא בעולם הקדושה, העלתן לקדושה וקירובן למלך מלכי המלכים הקב"ה.

והנה אמרו חז"ל (חגיגה יג, ב) דאינו דומה בן כפר שראה את המלך לבן עיר ("כרך") שראה את המלך. כי בן העיר נמצא בקירוב מקום למלך, ולכן אין בראייתו את המלך משום חידוש. משא"כ בן הכפר, שהוא רחוק ממקום המלך, החידוש שבראיית פני המלך, פועלת בו התפעלות גדולה.

וזהו גם תוכן השם "חותיאיר" – שתמורת כך שהמקום היה מקום עבודה-זרה, ש"היא מקום המיתה" (ל' התניא פכ"ב), הפך המקום ל"חות יאיר", מלשון חיות ומלשון אור.

לשנת הצלחה בכל המצטרך בגו"ר