מכתבי רבי שלמה שטנצל זצ"ל
 

ברכת התורה הוא הודאה על נתינת התורה ולא על המצוה

אמר רב הונא למקרא צריך לברך ולמדרש אינו צריך לברך, ורבי אלעזר אמר למקרא ולמדרש צריך לברך למשנה אינו צריך לברך, ורבי יוחנן אמר אף למשנה נמי צריך לברך אבל לתלמוד אינו צריך לברך, ורבא אמר אף לתלמוד צריך לברך.

צ"ע סברת המחלוקת בזה, והרי יש קיום מצות תלמוד תורה גם בתלמוד, ולמה סברו כל הנך אמוראים שאין לברך עליו. ואולי אין הברכה על מצות תלמוד תורה, כי אם על התורה גופא שניתנה ע"י הבורא, וא"כ יש לברך על התחלת נתינת התורה בהר סיני שהוא מקרא. כלשון הטור (סי' מז), שיכוין בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל העמים וקרבנו לפני הר סיני והשמיענו דבריו מתוך האש, ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא בית חיינו כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום, ע"כ. ועי' בדברי הר"ן בנדרים (פא. ד"ה דבר) על מש"כ בגמ' שם שחרבה הארץ שלא ברכו בתורה תחילה, וכתב הר"ן שהוא משום שהתורה לא היתה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה. ומשמעות דברי הר"ן שהברכה היא על עצם הלימוד ולא על נתינת התורה לישראל. ואולי י"ל בלשון הגמ' שם שלא ברכו בתורה 'תחילה', דקאי על תחילתה של התורה שהיא תורה שבכתב, וכמו שמבואר הכא שיש יותר חיוב לברך על תורה שבכתב.