"שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" (תהלים קכ"א).

בפשטות, עמד דוד מלך ישראל בקרב קשה ונשא עיניו אל האופק, אל ראשי ההרים, לבחון מאין תגיע התגבורת. "מנהג כל מי שהוא במצור לשאת עיניו אולי יבואו עוזרים לו להרחיק אויב" (אבן עזרא שם). והוא נושא עיניו אל ההרים שמא משם יבוא לו העזר. וראה שלא בא העזר מעבר להרים, רק עזרי בא מעם ד' עושה שמים וארץ, עושה הטבע (הנהגת ה"ארץ") ומה שהוא למעלה מהטבע (הנהגת ה"שמים"). וכך העזר הזה נדמה לי שהוא ארצי טבעי, ובאמת הוא שמיימי השגחי (מלבים). ואפשר להמשיך ולחפש קשר עמוק יותר בין ההרים לבין המסקנה ש"עזרי מעם ד' ". 

א.            הלוחם העומד במעמקים ונושא עיניו להרים מרים את מבטו ואת אופק הסתכלותו "לומר לך שכל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים" (ראש השנה, פרק ג').

ב.             הרי ארץ ישראל משדרים עוז ואמונה. ועד אשר יעלו "מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" נמשיך ללמוד מההרים אשר ירקדו כאלים, שהטבע כפוף לתהליך גאולת ישראל ואינו עומד לפניו. "למה תרצדון הרים גבנונים". נלמד מהר סיני את משמעות הענווה, ואת עניינה של ירושלים מההר אשר נכון בראש כל ההרים, ההר אשר חמד לו אלקים. ההר הטוב הזה.

ג.              ראש השנה דף יא עמוד א' – קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. מדלג על ההרים, בזכות אבות, מקפץ על הגבעות, בזכות אמהות. ואומר שם רש"י, אשכחן שנקראו האבות הרים שנאמר מדלג על ההרים ודילג את הקץ בשביל ההרים. ועוד עיין פירוש הגר"א לישעיהו פרק ב', פסוק ב', ותמצא שם דברים עמוקים במהות הרים וגבעות.

וכך עומד הלוחם הארץ ישראלי ומביט בהרי ארץ ישראל ושואב מהם אמונה והבנה באשר למקור כוחו ועזרתו. ובהיותו לוחם על ארץ הקודש, כהמשך מפעל "ההרים", מפעל האבות הקדושים, מתוך הסתכלות כלפי מעלה ושעבוד לבו לאביו שבשמים, אי אפשר כי אם להכיר בכך שעזרי מעם ד' עושה שמים וארץ.

ומכאן נבין את דברי דוד נעים זמירות ישראל "ירושלים הרים סביב לה, וד' סביב לעמו מעתה ועד עולם". מציאות ההרים סביבות ירושלים דומה להיות ד' סביב לעמו בניצחיות, מעתה ועד עולם. ההרים שסביבות ירושלים, מלבד היותם מערכת הגנה טבעית, ביצור מששת ימי בראשית ולאורך כל הדורות כולם, מלבד היותם חופפים עליה ומבליטים את מרכזיותהּ, הם יוצרים את אווירת ה"אשא עיני אל ההרים". ומתוך אוויר הרים צלול כיין מופיעה ירושלים של מטה מכוונת כנגד ירושלים של מעלה, ומעוררת ליראת שמים וללמוד תורה "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים" (עי' תוס' ב"ב כא.).

ובעזרת ד' נזכה לשאת עיננו אל ההרים ולהתמלא עוז ואמונה מתוך ידיעה ש"עזרי מעם ד' עושה שמים וארץ. אל ייתן למוט רגלך אל ינום שומריך... הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל... ד' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם".

ובעזרת ד' הבירורים על ירושלים יעצרו את הבלבולים והנסיגות. ומכוח האמונה והעוז שנספוג מעיר קודשנו ותפארתנו נכיר בגודל תפקידנו ובמקור עוזנו ותהילתנו. ואדרבה, ירושלים תבנה ונכסוף לה תכלית הכוסף, תלך ותתרחב עד דמשק, אם לא מעבר לכך, ותופיע בב"א במלוא גודלהּ והדרהּ בראש ההרים.