בס''ד

דבר תורה לפרשת תולדות

רעיון:אסף אזולאי,ערך:יחימע

"ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב".
מה קורה כאן? האם יצחק מעדיף את עשיו הרוצח על פני ממשיכו הטבעי, איש תם יושב אהלים בגלל סטייק טוב?! מה עניין ה"ציד בפיו"?
ועוד, האם נאמר שרבקה אוהבת את יעקב משום שהוא איש תם יושב אהלים, חנון לכאורה, כזה שתוכל לומר לשכנות שהוא מביא ציונים טובים הביתה ואולי עוד יהיה רופא?!
רש"י על פסוק "כי ציד בפיו", מבאר ע"פ המדרש, שבפיו – הכוונה לפיו של עשיו שמרמה אותו בדבריו וצד אותו. הזהו יצחק?! זה, שנאמר עליו עולה תמימה (סיבת אי ירידתו למצרים ע"פ המדרש) משום שאפשר לסובב אותו באצבע?!
 
אלא שברור, שטבע הדברים עמוק הרבה יותר. כפי שדברנו בשבת שעברה, רבקה היא אשת חסד, ויצחק הוא איש גבורה. אבל דווקא יצחק – שמבין שהוא עוד לא מתאים להיות אבי האומה, יודע שאבי האומה חייב להיות איש בעל גבורה מעשית גם כן, לא רק אידיאלית כמו שלו. על מנת להנהיג אומה, חייבים להיות אנשים, שהם לא רק אנשי אידיאל. חייבים אנשי מעשה, כאלה שידעו להפשיל שרוולים ולשחות בבוץ הפוליטי כדי לתקן את דרכיה. יצחק ראה זאת בדמות עשיו. עשיו הוא איש יודע ציד, גיבור מלחמה. הוא הרג את נמרוד ע"פ המדרש בפרקי דר' אליעזר. אין ברירה, ע"מ להנהיג את עם ה' צריכים להיות גם גיבורי מלחמה, כאלו שלא פוחדים להרוג. יצחק יודע שעשיו הוא רוצח, ולא רק בעלי חיים. אם לא מהשכנים, אז מרוח הקודש. יעקב, לעומתו, מזכיר לו קצת את עצמו. גבורתו היא בעיקר אידיאלית, הוא איש תם יושב אהלים, לא כל כך פייטר עם סכין בין השיניים. בעשיו, כך לפחות נראה ליצחק, יש גם מידה זו, הוא הרי מעשר (על פי המדרש שאל את אביו בצורה שנראית כאילו הוא צדיק אם צריך לעשר תבן ומלח).
 
לכאורה, יצחק צודק! יעקב הוא למדן!אין לו ולפוליטיקה וגבורה כלום! איך הוא יכול לנצח מלחמה למשל?!
 
אלא שאין זה נכון. היום כשאנו יודעים את הסוף, את קרבותיו של יעקב, ערמומיותו כנגד רב הרמאים בממלכות הרמאים (ארמים) – קל לנו לומר. אך זה נרמז כבר אז! יעקב יצא מבטן אמו כשידו אוחזת בעקב עשיו. כבר אז, ברור ליעקב שהוא הבכור, והוא מוכן להלחם על זה. ביום פטירת אברהם, מנצל יעקב בערמומיות את ההזדמנות לזכות בבכורה ומאוחר יותר גם בברכה המכריעה. במילים אחרות, יעקב מנצח!
כאן הוכיח יעקב, שגם מידת הגבורה המעשית, דוגמת זו של עשיו, קיימת בו.
 
שימו לב! ברכת יצחק "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך" – מיועדת לעשיו! ובכל זאת, בא יעקב במרמה וגוזל אותה.
מהי תגובת יצחק?
אין הוא מקלל את בנו, ואף לא גוער בו (אפילו לא נו נו נו קטן) על המעשה. להיפך! לפני שיעקב בורח מפני אחיו, הוא עובר אצל אבא יצחק והפעם מקבל יחס שונה! יצחק מצווה אותו שלא לקחת אישה מבנות כנען אלא מארם. מזכיר לכם מישהו?  וזה עוד לא הסוף. הוא אף מברך אותו בלשון זו שלא משתמעת לשני פנים:
"ויתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך אתך לרשת את ארץ מגוריך, אשר נתן אלקים לאברהם". כאן יצחק יודע בדיוק עם מי הוא מדבר, אין זה בחטף. הוא מדבר עם ממשיך דרכו. כאן יצחק מבין שדווקא יעקב הוא הוא ממשיך האומה.
 
מהפרשה, אנו יכולים ללמוד מהי מידתו של מנהיג. רש"י בפסחים אומר שלא כדאי לגור בעיר שהעומד בראשה הוא תלמיד חכם., כי הוא עלול להיות עסוק מדי בתורה ולשכח את צרכי עירו. מנהיג לא יכול להיות איש רוח ומחשבה בלבד, כי המונהגים צריכים מישהו שיהיה מעורב בקהילה. אך מנהיג לא יכול להיות גם סתם בעל באסטה בשוק שקצת מעורב בקהילה. המנהיג הוא השילוב והאיזון בין שניהם. זה שיודע להתעסק ברוח אך מסוגל גם לטנף את ידיו בעשיה. כששמואל ראה את דוד בפעם הראשונה – הוא נבהל. אדמוני זה הוא רוצח! עונה לו הקב"ה "עם יפה עיניים". יש בו גם מידת רצח, גבורת מלחמה, אך יש גם מידת עדינות ורכות כשעוסק ברוח.
כאלו ראויים להיות מנהיגינו!

שנזכה לביאת משחי צדקינו אמן!שבת שלום!