המן התגאה בכבודו, כמו שמופיע מספר פעמים במגילה, רצה שישתחוו לו והתגאה שהוא הוזמן למשתה אסתר ועוד.. ואין זה מקרה, אלא בא לבטא את הקשר של המן שהוא מזרע עמלק לעניין עמלק, שהוא הגאוה, כמו שמובא בקבלה ובחסידות שעמלק בגימטריה 'רם' שעמלק קשור לגאוה. ניראה שיסודו הוא במהותו של עמלק, שהוא בן של תמנע '… תמנע בת מלכים הואי.. בעיא לאיגיורי.. באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קיבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק וצערינהו לישראל, מאי טעמא?- דלא איבעי להו לרחקה' (סנהדרין צט,ב) שמעבר לפשט שזהו עונש, יש כאן עומק, מהו שורשו של עמלק שזהו גאוה. חשב עמלק לעצמו איך זה שאמו שהיתה בת מלכים הלכה להיות פילגש שאינה אפילו האשה הרשמית, לאליפז שהוא מעשו, הבן הלא ניבחר של יצחק, לכן מגאותו שחשב שהיה מגיע לו יותר חשב שאין השגחה, והגיע ל"לא ירא אלקים". חשב לעצמו שאם אבותינו לא קיבלוה להיות תחת כנפי השכינה אע"פ שהיא חשובה בהיותה בת מלכים סימן שאין אמת בזה, וכך יצא לכפירה גמורה. לכן העיז להלחם בבנ"י ביציאת מצרים בטענה שאין השגחה. ניראה שהוא לקח את שורש הטומאה בעולם, שבא לידי ביטוי בנחש, שאמרו חז"ל על הנחש: 'ר' אסי ורבי הושעיא בשם ר' אחא: אמר לו הקב"ה אני עשיתיך מלך על הבהמה ועל החיה- ואתה לא ביקשת. אני עשיתיך שתהא מהלך קוממיות כאדם- ואתה לא ביקשת.. ועפר תאכל כל ימי חייך- אתה בקשת להרוג את האדם ולישא את חוה' וכו' (בראשית רבה פרשה כ אות ה) שהיה דומה לאדם ומלך על החיות ולכן רצה בגאותו לקחת לעצמו את חוה, להיות בראש העולם ולהרוג את אדם שהוא הראש. כך גם עמלק בגאותם רוצים להרוג את ישראל שהם הניבחרים, ומימלא להיות הראש של העולם שנישאר, שהרי "ראשית גוים עמלק" (במדבר כד,כ) שיש בו כח של ראש לגוים, שהוא צד הטומאה של העולם, ולכן דרשו חז"ל על המן מהפס' "המן העץ" (חולין קלט,ב) שהיה בשל מעשה הנחש, כך גם המן מכח עמלק שקשור לנחש. אף ניראה ש"גוים" רומז ל"גוים" שנאמר אצל רבקה (בראשית כה,כג) שדרשו בכתיב "גיים" רומז לגאוה (ע"ז יא,א) שאצל עשו בכללי זה בא לידי ביטוי אצל אנטונינוס, אבל אצל עמלק בא הגאוה בצורה רעה. זהו גאוה שה' אומר שלא יכול לדור איתו בעולם (סוטה ה,א) שגאוה זהו שורש הטומאה (ואולי גם רמז שבגאוה 'אין אני והוא יכולין לדור בעולם' כמו 'דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת' [יבמות קיב,ב] רמז לגאוה ולנחש). הנה נאמר על ושתי 'מ"ט לא אתאי?- א"ר יוסי בר חנינא: מלמד שפרחה בה צרעת. במתניתא תנא: בא גבריאל ועשה לה זנב' (מגילה יב,ב) מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א (לזמן הזה, ג, עמ' 304)שהיה לה צרעת וזהו כמו זנב, סרח עודף שהוא גנות שהולך ומזדנב אחריה לכל מקום. וניראה עוד, שריב"ח למד צרעת כיון שאם היה לה משהו פתאומי שמגנה אותה בגופה זה מן הסתם פצעים ולכן למד לצרעת (ובפרט שהיו עם הרבה אנשים כך שיכול להיות שנדבקה). ועוד, שזה היה המגלגל של מיתתה, ולכן רמז בצרעת שהמצורע חשוב כמת (נדרים סד,ב). ועוד, שצרעת באה על לשוה"ר (ערכין טו,ב) ולכן רמז על שהוסיפה דברים שהכעיסוהו בדבריה (מגילה שם בהמשך). ועוד, צרעת על לשוה"ר שעליו נאמר 'אין אני והוא יכולין לדור בעולם' (ערכין טו,ב) וזה רמז למעשי ושתי, שגרמה שבנות ישראל יחללו שבת, ששבת באה להוכיח על בריאת העולם ע"י ה', ולכן השבת זהו כעין לדור עם ה' בעולם. ואילו בברייתא למדו שבא גבריאל, שהוא שר של אש (פסחים קיח,א) רמז ל"וחמתו בערה בו" (אסתר א,יב). ועוד, גבריאל לימד את יוסף שבעים לשון (סוטה לו,ב) ובכך יכל יוסף לעלות למלכות, וכך גם אצל אסתר ע"י הורדת ושתי אסתר עלתה. ועוד, בסנה המלך שקרא היה גבריאל (שמות רבה פרשה ב סימן ה) ולכן רמז לגאולה שתהיה בעקבות זה ע"י אסתר. וזנב זה רמז לחיה שאין בה חשיבות מיוחדת כמו של אדם ולכן נהרגת בקלות, שכך קרה לושתי. ועוד, שרצתה לילחם עם האמונה בבריאת העולם ע"י ה', שלכן העבידה את בנות ישראל בשבת, וזהו כמו הנחש שפגע באמונת ה' בעולם בבריאת העולם, ואף שניהם פעלו מתוך גאוה, ולכן מרומז בזנב, שהנחש משיל עורו וזה ניראה כמו זנב. וכל העסק הזה במגילה בא למחות זרע עמלק, שההרוגים היו עמלקים (כמו שמביא מרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' ראה שם באריכות), ולכן קשור לגאוה ולנחש ועמלק. וזנב גם מרמז על עמלק "ויזנב בך" (דברים כה,יח) שנפילתה הביאה גם לנפילת עמלק, שהתחברו ע"י גאותם, ובכלל כח שונאינו קשור לכח הטומאה, שעיקרו עמלק, ולכן הוא "ראשית גוים" הוא נותן את הכח לגוים לפעול, הוא השורש, ולכן דרשו שעמלק החריב את ביהמ"ק (תנחומא "כי תצא" סימן יא) שאמנם היו אלה הבבלים שהחריבו, אבל כוחם מעמלק. ועוד, זנב כמו בשליחת משה למצרים שהיה אות שהנחש נעשה למטה ע"י אחיזה בזנבו (שמות ד,ד) כך גם המכה של ושתי היה בשביל לגאול את ישראל אח"כ מהמן. ואולי זנב רמז לחיה, שאדם דומה לחיה אולם יש בו חלק אלוק, והיא רצתה לנתק את חלק האלוק ולהשאיר רק חיתיות בעולם, וזהו שהתכוונה גם היא לפריצות (מגילה יב,א), ובפרט שדרשו חז"ל מדוע נענשה ושתי, שזה בשל שפעלה למנוע בניית המקדש (אסתר רבה פרשה ה סימן ב) וזהו לכן זנב, שרצתה שרק החלק הגשמי ישאר בעולם, מנותק מהקדושה, ולכןנפילתה זהו גם ראשית ההצלה מהמן העמלקי שנחשב לעמלק חורבן ביהמ"ק, ולכן זה ע"י גבריאל שקשור לחורבן ירושלים (תנחומא "תזריע" סימן ט) ובמקום ושתי עלתה אסתר שממנה יצא דריוש האחרון (אסתר רבה פרשה ח אות ג) שאישר לבנות את המקדש וירושלים.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.