"זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'” (שמות ל,יג) 'כתיב "זה יתנו כל העובר על הפקודים" ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל, וחרנה אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין. ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ריב"ז: לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה' (יר' שקלים פרק ב הלכה ג). כל הטעמים האלו מובנים, אולם הם תלוים במחלוקת אחרת, האם הצטוו על השכן לפני חטא העגל או אחריה, שזו מחלוקת בחז"ל ואף מובא ברש"י ותלמיד רש"י (שמות לא,יח), אם כן למ"ד שהמשכן קודם לעגל מדוע דווקא מחצית השקל?- ובפשטות במעמד הר סיני היו באחדות "ויחן" 'כאיש אחד בלב אחד' (שמות יט,ב. רש"י), אם כן האחדות הזו באה לידי ביטוי במחצית השקל, שרומז לאחדות בנ"י, שכל אחד לבדו אינו שלם, ולכן מחציתץ השקל רמז למעמדם באחדות. אבל כיון שחטאו והיה פיצול גדול, שהרגו את חור ואף נילחמו שבט לוי בחוטאים, אם כן אין אחדות שלמה, ולכן צריך למצוא טעם אחר למחצית השקל. ובפרט שהוא בא בשביל "ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם" (שם ל,יב) ולכן צריך אחדות שאז כעין שאין ספירה של רבים, אלא כאילו כולם אחד, ואף עצם האחדות מגנה , אולם כיון שחטאו בעגל שהוא נימשך בהשפעתו בדורות, אז ברגע שיש קטרוג על בנ"י עולה גם העגל, ולכן חייבים גם לתת פתרון לקטרוג זה, ולכן במחצית השקל יש גם כפרה על העגל, ולכן אחרי העגל התווסף בו העניינים האלו שמובאים בירושלמי. אולם ניראה יותר מזה, שהנה דרשו 'כתיב "כל העובר על הפקדים" רבי יודה ורהי נחמיה, חד אמר:כל דעבר בימה, וחרנה אמר:כל דעבר על פקודייא יתן' (יר' שם פרק א הלכה ד). והנה למ"ד שהטעם הוא שעברו על התורה, שזהו העגל, מובן כמו הדרשות לעיל. אבל למ"ד שעברו בים סוף, מה הקשר בין ים סוף למחצית השקל? ויותר מזה, הרי ר"י ור"נ נתנו טעם של העגל, אז מדוע למד (אחד מהם) לים סוף?- וע"פ דברנו קודם מובן שבא לשני העניינים, אחדות והעגל, ולכן חלקו מה חשוב יותר, וע"פ זה איזה חלק מרכזי שע"פ זה יצא ההבדל לדינא האם הכהנים נותנים מחצית השקל (ביר' שם), שמהעגל פטורים כיון שלא חטאו, ובים סוף עברו ולכן חייבים. אולם מה העניין בים סוף דווקא?- ובפשטות זה היה היציאה ממצרים ולכן כדרך לאחדות, ובים היו 12 שבילים והים ניבקע באמצעו לשנים ולכן רומז על יחודיות של כל שבט ובכ"ז כולם אחד. אולם אפשר שבים סוף הגיעו לדרגת נבואה גדולה מהנביאים שאמרו "זה א-לי" (שמות טו, ב. במכילתא וברש"י) כך ששם היו בדרגה גבוה של קדושה, וניראה שבהר סיני לא הגיעו לדרגה זו (שלא נאמר שם "זה אל-י"). ומדוע? חז"ל מביאים 'אמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו' (מגילה יג,ב) מה הקשר בין המן למחצית השקל?- בפשטות זה שקלים כנגד שקלים כעין שפדו עצמם. אולם צריך למצוא קשר עקרוני, וניראה שזה מהטעם שהמן בא מכח השתחוות לפסל נבוכדנצר (שם, יב,א) ולכן מחצית השקל שעל העגל מכפרת גם על ההשתחויה לצלם. ואפשר יותר מזה, שהנה בעקבות המן נאמר "קימו קיבלו היהודים" (אסתר ט,כז) שקיבלו שוב את התורה בימי אחשורוש (שבת פח,א) שבקבלת תורה היה חוסר, שקיבלו בכפית 'הר כגיגית' וכאשר היה 40 יום בסיני שקצת נירגעו (שלכן העיזו לחטוא בעגל) היו צריכים לקבל מרצון, ולא עשו כך, ולכן דרגתם לא היתה שלמה כל הזמן ההוא. ואף ניראה שבשל חוסר זה הדרדרו בסוף לעגל. לכן מעשה המן בא להשלים את החסר בקבלת התורה, וזה קשור למחצית השקל , שהשקל בו מחשבים ענייני קדושה, ומחציתו אומר חוסר בשלמות, שזהו שקבלת התורה ודרגתם היתה רק חצי (בכפיה), ולכן זהו הקשר בין המן למחצית השקל, שבעקבותיו ישלימו דרגתם, ולכן מעשה המן נעשה רק כלפי חוץ ולא יצא לפועל, וזהו שמחצית השקל כיפרה, ולכן יש קשר לים סוף, שכך היו צריכים להיות גם במתן תורה, ולכן קשור לחסרונם שלכן התחייבו במחצית השקל. ולכן נאמר בלשון "זה יתנו" כמו "זה א-לי", ולכן הוא נאמר באותו פס' של "כל העובר" 'זה יתנו- שנים עשר שבטים יתנו' (יר' שקלים א,ד) שהחסרון הזה היה בכל השבטים. ומימלא כל הדרשות על העגל חלות גם על זה, שמחצית היום (כמחצית השקל וששה גרמיסין) ועשרת הדברות קשורים לחוסר בשלמות שהיו אז בדרגתם במעמד מתן תורה שבו ניתן עשרת הדברות, ומשה היה אמור לרדת עם הלוחות כשהם בנתיים יקבלו עליהם את התורה מרצון, וזה שייך גם בלי חטא העגל, שכך יועמד למ"ד שהמשכן קודם לעגל, ובשל קטנות חלקית בדרגתם נפלו בסוף לעגל, ולכן על גבי זה הצטרף אח"כ גם המשמעות של חטא העגל, ועל כל זה מחצית השקל מכפרת. ואולי רמז "מחצית השקל תרומה לה'” שתפקידו של מחצית השקל להרים אותנו לדרגה שלמה לה'.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.