תצוה, עליה ו, יסוד בשבוע. שמ' ל,מה: "ושכנתי בתוך בני ישראל, והייתי להם לא-להים".

אתה תתקן לעצמך מקדש, ובפתחו מזבח, וע המזבח תעלה עולת תמיד. כוונת תמיד, כפי שלמדנו, אינה מידה א-להית של כאילו תנועה אחת שתעשה והיא תחזיק ותעמוד בתקפה לנצח; אלא שהיא ענין של התמדה: עולת תמיד כל בוקר וכל ערב נעשות כחזקה, כדוגמת נצח ממש, לפי מידת המשכן שבלבך. עולת תמיד, העולה מתוכך לעשות ריח ניחוח במרומים; ומהמרומים ירד כבי' הבורא ית' בכל הדר רחמיו עדיך לפי עקבות עשן העולה, "ושכנתי בתוך בני ישראל, והייתי להם לא-להים" = 2449, והגילוי הא-להי משתקף באופן מוחשי גם כלפי חוץ: [תהי' מד,ח] "כי הושעתנו מצרינו, ומשנאינו הבישות".

הי הריח כבי' את הריח הניחוח, "ושכנתי" = 786, הרי (ברא' יט,כח) "והנה עלה קיטר הארץ", המים הנקביים של הבריאה המתאדים לעלות עד השמים להמתיק (ברא' א,ז) "את הרקיע", לעורר את (מש' כא,לא) "התשועה" כאשר (שמ' כ,יח) "דברתי עמכם", לברך את הארץ ולברך (יח' לב,טו) "את כל יושבי בה". רק (תהי' סב,ט) "שפכו לפניו לבבכם", עשו חלל בלב ריק מכל זולתו, רעו אותו וגדלו אותו. יעורר כל אדם במפעליו עת רצון לבקש (שה"ש ג,יא) "שמחת לבו". והשכינה תשרה דוקא "בתוך בני ישראל" = 1031 כי (יהו' א,ו) "תנחיל את העם הזה" תורת ה', (יח' ג,יד) "ורוח נשאתני" עד תודעת אמת, והנה שלום, כי ה' (תהי' קיא,ה) "יזכר לעולם בריתו" להפעילו.

ושכנתי בתוכם, אמר ה', "והייתי להם לא-להים" = 632, רק (במ' יד,יח) "ארך אפים ורב חסד"; (תהי' סו,י) "כי בחנתנו א-להים" והביא עלינו נסיונות, ויקום האדם (מ"א ח,נד) "להתפלל אל י-הוה" ביושר, (מ"א יב,לג) "ויעל על המזבח להקטיר", ויתגלה ה' מתוכו באשר יקרה עמו, כי (מיכה ז,יט) "ישוב ירחמנו". והנה א-להים, הוא מידת הדין והגבורה, נמתק לרחמים גדולים כי בלבך הכינות לו משכן. (תהי' סח,לג) "שירו לא-להים" (דב' כט,כב) "אשר הפך י-הוה" כבי', אשר האיר פנים לאוהביו בכל דור.