"ואל-אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את- הא-להים ויאכלו וישתו"

   על פי רוב רק עם סיום הסעודה ניכרים השלכות האכילה בתאווה (אכילה שאינה צריכה, ריבוי אכילה ואכילה גסה בהלעטה) ה' יצילנו מגאווה ותולדותיה, כנלמד מדברי חז"ל על גזרת פורים: שנתחייבו כליה כי נהנו מסעודתו של אותו רשע. היינו כאשר נהנה מהסעודה שעורך עבורו היצר הרע הדבר עלול להביא, לא עלינו, כליה כלומר מוות לרצון דקדושה, לשמחה, לדבקות, לכסופים, לאמונה בה' יתברך. לכן אכילה נכונה צריכה להיות בשאיפה וכיסופים להנות את ה', להתענג עליו, לשאוף להגיע ולחיות את האמת-לאמיתה שהמזון, בדיוק כמו הממון הוא רק אמצעי קיום, ובעל הכוחות הוא ה' יתברך לבדו. לכן חובה עלינו לאהוב את ה' ולא את האוכל ולא את הממון, ולא לטעות ולעשות מהם, חלילה, “אלוהות" וחלילה לסגוד להם ולדבק המחשבה בהם כשם שאסור לעשות כן למשמשים את ה' במרום.