"וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים"

   ניכר חילוק ביחס התורה לצעקת היתום והאלמנה מחד גיסא (אם צעק יצעק) לצעקת הלווה כאשר חובלים את שמלתו היחידה ממנו (והיה כי-יצעק) מאידך גיסא.

ונראה לבאר שלעני הלווה קשה יותר להתפלל מרוב דחק ויגון ולכן אף לאחר קול צעקה כלשהו יצילנו ה', ואילו היתום והאלמנה שרגילים למצבם, דווקא לכשיורע מצבם וירבו קצת בצעקתם (צעק-יצעק) אזי תענה תפלתם.

והיה כי יצעק – לשון שמחה. וחוזר על שמחתו של ה' יתברך, שהאדם בדוחקו לא מתיאש מן הרחמים וזוכר את בוראו, מאמין ברחמיו ופונה אליו. וניכר שדווקא הצעקה גוררת הישועה, כמאמר חז"ל שאין תפלתו של אדם נשמעת עד שישים נפשו בכפו. היינו שיתפלל במסירת נפש.