"ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם מן-הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח-ביתו עד-בקר"

  כל עוד ושורים דינים על האדם, מסוכן עבורו לחשוב ולהסתכל בעיני רוחו, על מה שעובר עליו, כי עלול ליפול למחשבות כפירה ויאוש, לכן רק כאשר זוכה לדעת, לבחינת בוקר, יכול להתבונן וליישב דעתו, כמרומז בפתחי ביתו – הבית זה הגוף והפתחים הם בעיקר העיניים, האוזניים, הפה והאף שדרכם חווה האדם את המציאות. ולכן הזהירנו הכתוב "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם” כי רק עיני אמונה מאפשרות באמת חיים של שמחה ואושר.