"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבית ישראל" (יט,ג) 'לבית יעקב- אלו הנשים תאמר להן בלשון רכה, ותגיד לבני ישראל- עונשין ודקדוקין פרש לזכרים, דברים הקשים כגידים' (רש"י) ומקור דברי רש"י זה המכילתא 'כה תאמר לבית יעקב - אלו הנשים. ותגד לבני ישראל – אלו האנשים. דבר אחר: כה תאמר לבית יעקב - בלשון רכה, אמור ראשי דברים לנשים. ותגד לבני ישראל - ותדקדק עימהם ואמור להם' וכו' (מסכתא דבחודש-ב). וצריך להבין מה ההבדל בין שני הקטעים שמביא המכילתא, לכאורה זה אותו דבר?- ובפשטות אפשר שזה שני לימודים מכיוונים שונים, בהתחלה למד ש"בית יעקב" זה הנשים, שהאשה ניקראת גם בית (שבת קיח,ב) ואילו "בני" הכוונה לבנים-הזכרים, ואילו לדעה השניה הדיוק הוא מסוג האמירה, “תאמר" זה אמירה שהיא לשון רכה ולכן מכוון לנשים (לומר ראשי פרקים בגדול שכך לא מאיים כ”ך) ואילו "תגיד" זה הגדה שאמנם בה זה לא נישמע מאיים אולם בפס' בהמשך נאמר "תדבר אל בנ"י" (פס' ו) שדיבור זה לשון קשה ולכן מיועד לגברים שלומדים את פרטי הדינים על חומרותיהם. אולם ניראה יותר מזה, שהנה כשמשה מעביר חזרה את דברי העם לה' נאמר: “וישב משה את דברי העם אל ה', ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל ה'” (יט, ח-ט) ודרשו חז"ל: '"וישב משה את דברי העם אל ה'" וכתיב "ויגד משה את דברי העם אל ה'" מה אמר לו הקב"ה למשה ומה אמר להם משה לישראל ומה אמרו ישראל למשה ומה השיב משה לפני הגבורה?..רבי אומר: בתחילה פירש עונשה, דכתיב "וישב משה" דברים שמשבבין דעתו של אדם, ולבסוף פירש מתן שכרה, דכתיב "ויגד משה" דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה. ואיכא דאמרי: בתחילה פירש מתן שכרה, דכתיב "וישב משה" דברים שמשיבין דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב "ויגד משה" דברים שקשין לאדם כגידין' (שבת פז,א) משה עונה לה' את תשובת בנ"י והיא מחולקת לשנים, כך שזה מלמד על הדברים שאמר לבנ"י שהם מחולקים לשנים שלכן התשובה מחולקת לשנים. וזהו שאמר "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבית ישראל" אמירה והגדה, וכנגדה "וישב" “ויגד" השיב אמירה והגדה. והנה למה דורש אחרת את הרמז במילה (למשל אגדה או גיד)?- בפשטות זה מה שדימה בפס', אולם ניראה שיש בזה קשר עקרוני למה נאמר לבנ"י. במדרש רבה מובא: '"כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב" אלו הנשים, א"ל אמור להם ראשי דברים שהם יכולות לשמוע, "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" אלו האנשים, א"ל אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולין לשמוע. דבר אחר, למה לנשים תחלה שהן מזדרזות במצות. דבר אחר, כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה. א"ר תחליפא דקיסרין: אמר הקדוש ברוך הוא כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה, ועברה וקלקלה את העולם. עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב' (פרשה כח אות ב). יוצא שבתחילה מביא שהנשים בתחילה זה חיובי, שהן מזדרזות במצות, או לפחות זה סתם לזרזם להנהיג את בניהן לתורה, ואילו לדברי רבי תחליפא הנשים בתחילה זה שלילי. מימלא ע"פ זה אפשר להבין שלסתמא של המדרש שהנשים בתחילה זה חיובי או סתמי מובן שהקשר ל'אמירה' הוא חיובי ולכן התפרש בדברי האיכא דאמרי שזה מתן שכרה שזה הצד החיובי, ואילו אצל הגברים שאין את המעלה הזו או אפילו הם סתמיים אבל מדקדקים אצלם דקדוקי תורה, אז חשוב לאיים כדי שתשמר התורה, ולכן מתפרש ההגדה כגיד. אולם לדברי רבי תחליפא שהנשים תחילה זה בשל דבר רע (שיגרמו לנזק) אז מובן שאצלם מאיים ברמז להזהירם מלחטוא וזהו משבבין דעתו של אדם, 'משבבין - כמו "וילך שובב", שמונעין מלקבל, שאם יקבלו יענשו, הדברים הללו משבבין את לבם מן המקום ואף על פי כן קיבלו עליהן' (רש"י), ואצל הגברים זה אגדה שמושך ליבו. וע"פ זה אפשר שזהו הכפילות במכילתא, בהסבר השני מפורש שלנשים זו לשון רכה ולגברים זה קשה, שזהו העמדה שההתחלה לנשים זה חיובי, ואילו בהסבר הראשון רק הובא מה נאמר למי, שמימלא הסיבה שהובא תחילה לנשים זה שלילי שמהם צריך ליזהר. ולכאורה מהו במדרש 'דבר אחר' הרי הפרוש הראשון במדרש לא הסביר למה הנשים תחילה?- וניראה שכן התייחס כיון שלפרוש הראשון אצל הנשים נאמרו ראשי הפרקים ואצל הגברים זה הפרטים, ולכן קודם הובאו הנשים, כיון שקודם מתחילים בכללי ואח"כ יורדים לפרטים (שהנשים יצאו והגברים נישארו ללמידת הפרטים). והנה הפרוש במכילתא שלנשים לדבר ברכות ניראה שסיבתו שהנשים מידתן רחמים ועדינות, ולכן יש לדבר איתן בצורה עדינה כמידת הרחמים, וניראה שלכן דרשו במדרש 'דבר אחר- כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה' כיון שלתורה יש לקיים 'תניא: א"ר שמעון בן אלעזר: יצר, תינוק ואשה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת' (סנהדרין קז,ב) 'תינוק ואשה- דעתן קלה ואם תדחה אותם מטרדן מן העולם' (רש"י) לכן לנשים נאמר בלשון רכה, כיון שכך מידתן ובלעדי שיובא אליהן ברכות הן ימרדו (מעבר לדברי רש"י משום דעתן קלה שבפשט זה שממהרות למרוד, ניראה שיש בזה משום מידתן, שכיון שמידתן רחמים זה לא מתיישב עם מידתן, ולכן הן ימרדו אם הפניה תהיה בחוזק במידת הדין, ובזה יובן דעתן קלה למרוד בשל שזה לא מתיישב עימן) וכך גם אצל הילדים הם בעלי מידה שצריכים הרבה חום ואהבה ולכן כדי לקרבם צריכים הרבה מידת רחמים ועדינות, אמנם צריך לפעמים גם מידת הדין, אולם העיקר זה במידת הרחמים, ולכן שמאל (החלש והמועט) דוחה, והימין (החזק המרובה) מקרב במידת הרחמים. לכן יש קשר בין לדבר ברכות עם הנשים לבין שמנהיגות בניהן לתורה. והנה במדרש מובא בהמשך 'ורבי יוחנן אמר: "כה תאמר לבית יעקב" אלו סנהדרין, שנאמר "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'"', שבפשטות לר"י הסנהדרין הובאו ראשונים כי עליהם החובה לשמור על התורה והמצוות בבנ"י, ולכן מצווים כפתיחה שישמרו על בנ"י שמצווים מיד, וכן הם הבסיס כדי שבנ"י ידעו איך לקיים את התורה והמצוות. אולם ניראה יותר מזה בעומק, שר"י בא לומר שאת מידת הרחמים והרכות שאמרנו בנשים גם הסנהדרין צריכים לאמץ, שזהו 'תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת' (סנהדרין שם) שזה צריך תמיד לעמוד מול העיניים של הסנהדרין והת"ח שמנהיגים את ישראל, כאילו שנאמר שאת הכלל של "כה תאמר" ברכות, יש ללמד את "בית יעקב” ליתנהג בו. שרק במאור פנים וחיזוקים חיובים אפשר לקרב את ישראל לתורה מצוות ומעשים טובים, ולכן זה נאמר כפתיחה לכל מעמד מתן תורה.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.