ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם" (יב,ז) '..ר"ע אומר אינו צריך, כשהוא אומר "על המשקוף ועל שתי המזוזות" שאין ת"ל "שתי", מה ת"ל "שתי"? זה בנה אב כל מקום שנאמר "מזוזות" אינו אלא אחת עד שיפרט לך הכתוב שתים' וכו' (מנחות לד,א). מכיון שר"ע למד מפסח למזוזה (שכשיש בפתח מזוזה אחת, חייב לשים מזוזה) סימן שיש קשר בניהם, וזהו אולי מקורו של רבי שהמזוזה מגנת, 'ארטבון (המלך) שלח לר' הקדוש חד מרגלי טבא אטימיטון (=מרגלית אחת יקרה מאוד), א"ל שלח לי מילה דטבא דכוותה (=אמר לו שישלח דבר שטוב כמותה), שלח ליה חד מזוזה. א"ל מה אנא שלחי לך מילה דלית לה טימי ואת שלחת לי מילה דטבא חד פולר?(= א"ל מה זה, אני שלחתי לך דבר יקר שאין להעריכו ואתה שלחת לי דבר ששווה מעה אחד?) א"ל חפציך וחפצי לא ישווה בה (מרוב שהמזוזה יקרה במהותה), ולא עוד, אלא דאת שלחית לי מילה דאנא מנטיר לה (=אתה שלחת לי דבר שאני שומר עליה), ואנא שלחי' לך מילה דאת דמך לך והיא מנטרא לך(=אני שלחתי לך דבר שכשאתה ישן היא שומרת עליך), דכתיב "בהתהלכך תנחה אותך" וגו' ' (יר' פאה א,א). שלכאורה מה המקור שמביא ממשלי, הרי הפס' הזה מדבר על התורה "..בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך, כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" (משלי ו, כב-כג), אז מה הראיה למזוזה?- אלא שכמו שדם הפסח נועד להגן ממזיק "והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים" (שמות יב,יג) אז אותו דבר המזוזה שדומה לזה יש בה בכדי להגן. לכן למד גם במשלי שאמנם הפס' מדבר על התורה אבל יש בו גם קשר למצוות, שנאמר גם "נר מצוה", ולכן למד שבמצוה זה בא לידי ביטוי במזוזה שמגנה על הבתים מהמשחיתים. והנה מופיע בילקו"ש (שמות רמז רו) '"ופסח ה' על הפתח" והרי דברים קל וחומר, ומה אם דם פסח מצרים הקל שלא היה אלא לפי שעה, ואינו נוהג ביום ובלילה, ואינו נוהג לדורות, כתיב "לא יתן המשחית”. מזוזה חמורה שיש בה עשרה שמות המיוחד, ונוהגת ביום ובלילה, ונוהגת לדורות על אחת כמה וכמה שלא יתן המשחית. ומי גרם עוונותינו שנאמר עונותיכם הטו אלה וגו''. כך שלמדו בק"ו, אולם גם בזה ניראה שבלי הדימוי לא היה שייך ללמוד זה מזה בק"ו. והנה כיון שיש קשר בניהם ניראה שגם בפרטים הכללים דומים, שהנה ב-י' ניסן לקחו את הכבש, מדוע דווקא ביום זה? רש"י מביא (יב,ו) '"והיה לכם למשמרת" - זה לשון בקור שטעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה. ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות? היה ר' מתיא בן חרש אומר: הרי הוא אומר "ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים" הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו" שנאמר "ואת ערום ועריה" ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה, שנאר "מתבוססת בדמיך" בשני דמים, ואומר "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו" ושהיו שטופים באלילים אמר להם משכו וקחו לכם משכו ידיכם מאלילים וקחו לכם צאן של מצוה' יוצא שההקדמה זה כדי להיות דבוקים בה', והטעם שדווקא מיום י' זה כיון שיש דין ביקור 4 ימים קודם להקרבה אז על הדרך חל מאז לקחת. ואולי אפשר כמו שהבאנו שיש קשר בין מזוזה ופסח, ולכן כמו שבמזוזה יש 'עשרה שמות המיוחד' (ילקו"ש) אז כנגד זה הצטוו לקחת ביום י'. וניראה שיש בזה גם עקרון, שיש 10 שמות כעין 10 הדברות והמאמרות שבהם נוצר העולם, כמו שבא לומר שבמזוזה יש עניין של התורה ותיקון העולם, שזהו כמו התורה שמתקנת את העולם, ולכן רבי למד מהפס' “בהתהלכך" וגו' שמדבר על התורה, כיון שבמזוזה יש עניין של תורה שמתקן את העולם ולכן גורם להסרת המזיקים, כמו שאמרו שעוונותינו גורמות לנזקים, שהעוונות כעומדים מול עניינה של המזוזה שמביעה תיקון שלם בקדושה בעולם. ובמזוזה יש את השם 'שד-י' וחז"ל דרשו '"אני אל שד-י" אני הוא שאמרתי לעולם די' (חגיגה יב,א) כך שיש עניין ב'די', וכך בפסח הוא מוקרב ב-'יד' ניסן. שבתאריכים אלו (י' ויד') רומזים לתיקון של העולם, וזהו משום שיציאת מצרים היתה כדי לקבל את התורה ולבא לא"י ובכך לתקן בשלמות את העולם, ולכן הפסח חל דווקא מא"י, “והיה כי תבאו אל הארץ" (יב,כה) 'והיה כי תבואו אל הארץ- תלה הכתוב לעבודה זו מביאתן לארץ ולהלן' (מכילתא פרק יב. [עח]) ובנוסף עשו את הפסח ליד הר סיני (במדבר ט, א-ה) כנגד מתן תורה (סיני) וא"י שע"י שניהם מתקנים את העולם (שעיקר התורה היא בא"י), שזה עניין הפסח, ולכן בו במיוחד יש התייחסות לכל הבנים כדי לחבר את כולם לה', שתיקון העולם נעשה ע"י כל בנ"י יחד (ו-4 בנים כנגד אותם 4 ימים שבין י ויד ניסן).

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ