"וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות, ו, יג)

בפסוק זה נאמר "וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", אך בלא לפרש מה ציווה האלוקים, מפרש רש"י: "ציווה עליהם (על אהרון ומשה) להנהיגם (את בני ישראל) בנחת ולסבול אותם".

"אמר להם (הקב"ה): היו יודעים שסרבנים וטרחנים הם. אלא על מנת שתקבלו עליכם, שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם" (ספרי בהעלותך, יא, יב)

טבען של מהפכות חברתיות, שהן דורסות את היחיד ושוחקות אותו עד עפר. בעת שהמהפכה מתחוללת, אין זמן ליחיד ולבעיותיו האישיות. כל המשאבים והשאיפות ממוקדים בחזון המהפכני ובהגשמתו, ואילו בעיות הפרט נדחקות הצידה. אתם, אומר האלוקים למשה ואהרון, מקבלים לידכם ברגע זה עם מיוחד במינו. עם סרבן וטרחן, עם שיטיח בכם ביקורת על כל צעד שתעשו. אף עלול הוא לרגום אתכם באבנים. ועל כן, כבר בפתח הגאולה, אבקשכם לנהוג בכל אחד מהם בסבלנות ובאורך רוח.

"וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם" – מפרש רש"י: "ציוום לחלוק לו כבוד בדברים".

רבי ליב חסמן מתבונן בהוראה זו ומעלה ממנה כמה מסקנות מעניינות: רואים אנו כאן עד כמה מדויקת בתכלית הדקדוק מידת העונש לאדם, כחוט השערה, לא פחות ולא יותר. שהנה מענישים את פרעה ואת כל מצרים בעשר מכות, זו אחר זו, ובכל זאת רק עד מגיע לו. גם כלפי האויב, כלפי פרעה, נאמר למשה ואהרון לנהוג באמת המידה הראויה. למרות רשעותו אדם הוא, וגם מלך. אמנם מידת הדין תכה בכל החומרה, ועונשו מדוד בדיוק בהתאם לפשעיו, אך גם הוא ראוי למשפט צדק, ועל כן יש לנהוג בו בכבוד ולא בביזיון. הרי לפנינו עד כמה מדקדקים עונשי שמים בדקדוק נורא ונפלא.

יש לנו ללמוד מכאן לעצמנו בנושא כבוד האדם, עד כמה יש לדקדק בדיבור אליו: אפילו בשעה שמענישים אותו והוא ראוי לעונש ומוכיחים אותו בדברים קשים כגידים, מכל מקום כל דיבור ודיבור צריך להיות מדוד ושקול, מה מותר ומה לא.

צא ולמד: אם לפרעה הרשע כך, קל וחומר לאדם מישראל – והרי כל ישראל בני מלכים.

מתוך הספר: "פרשה ולקחה" – מאת: הרב משה גרילק

מתוך: "ותן חלקנו – ספר לימוד יומי", בהוצאת מאורות הדף היומי