ראשי תיבות "לא-יום", בחינת "קרב יום שהוא לא יום ולא לילה" בחינת יום הגאולה. בבחינת "כמוני ממש". בחינת "אשרי העם שככה לו" שכן "שככה" בגימטריה משה, היינו אשרי כל הזוכים לכך שה' מתנהג עמם כשם שנוהג במשה, היינו שהקב"ה מדבר אתם! ואף-על-פי שכל פניה של ה' נתפסת בתחילה כדבר איום (וידבר, לשון קשה) בבחינת "השמע עם א-להים חיים מדבר אליו וחיה" כטענת בני ישראל למשה לפני מעמד קבלת התורה בסיני, אך כיוון וה' טוב וכל ענייניו להטיב, כל דבריו הם אמירות רכות, בבחינת "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" וכאשר זוכה לאמונה שלמה, כמשה, וחי את שפלותו ואפסיותו, ולכן אוחז בעבודת ההודיה התמידית, ופיו לא חדל מלהודות לקב"ה על כל החסד חינם שמגדיל ועושה עמו, זוכה לישרות לב, ולהארת פנים, להשראת שכינה, בבחינת "פה אל פה אדבר בו" ולבחינת "יאר ה' פניו אליך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".
וכיצד נהג ה' עם משה? כידוע משה אותיות השם, בהיפוך. כי הניסיון התמידי של האדם, שה' נוטע בו רצונות הפוכים מרצונו יתברך, שנובעים מתפיסתנו את ה"מציאות" כפי שה' מראה/משמיע/מטעים/מריח לנו מבעד ל-7 פתחי הראש, בבחינת ההבנה השכלית שלנו, ואילו הוא יתברך מנחה אותנו (ברמזים בכל מחשבה, דיבור ומעשה) בכל הקורה אותנו, באופן הנדמה לנו כהפוך לגמרי למה שאנו מבינים ובהתאם לכך רוצים לעשות.
לכן, כדי לעמוד בניסיונות האמונה, חייב האדם לוותר על האמונה בראות-עיניו ולהשליך הבנות-שכלו, לעצום עיניו מחזו האי עלמא לגמרי ולסמוך באופן עיוור על עצות ה', ציווי ה', ורמזי ההשגחה (בחינת רמזי הצדיק ועצותיו), ואם זוכה לעשות זאת, זוכה כאברהם אבינו להיות ברכה (בבחינת טוב עין הוא יבורך) כי דן את הקב"ה לטובה ושמח באופן השגחתו, כדברי הקב"ה "יען אשר שמע בקולי". כלומר אשריו ששמע בקולי, ולא טעה לתור אחרי הבנת לבו וראות עיניו, וכאמור נרמזת עבודה זו היפוך האותיות משה/השם, כי בכל איבר בגוף האדם יש נקודה של בחינת משה שמנחה אותו בכל רגע בחיים, ומורה לו לקיים מצוות ולמשוך עצמו מלעבור עבירות. ואם זוכה, יכול להתקיים בו "סור מרע ועשה טוב" בשלמות, ולא תחול עליו הקללה "אין צדיק בארץ שלא יחטא", היינו אף-על-פי שעדין קשור בארציות ולכן מועד לטעות כיוון ואוחז בצדיק שחי בעולם-הבא, מקבל עצות אליבא דעולם האמת, בחינת אמת לאמיתה, שהם בחינת אחדות ה' ממש שכולו טוב!