"וידבר א-להים אל-משה ויאמר אליו אני י-הוה"

   "וידבר א-להים אל-משה ויאמר". ראשי תיבות שניים "שלילי" בבחינת מידה כנגד מידה, עם עיקש תתעקש וכולי היינו אחרי שמשה טעה ודן את הקב"ה לכף חובה והטיח בו "למה הרעתה לעם הזה וכולי” ניגלה ה' למשה בסבר פנים חמור – בשם א-להים שהוא בחינת דין. אך כיוון וכולו טוב וכולו רחמים ואין קץ לסבלנותו רמז לו בסוף הפסוק (כפי שאבאר מיד) שגם עליו, על משה, להתחזק באמונה, היינו להיות ארך אפיים כלפיו יתברך, ולהמשיך ולהאריך בתפילה שמסוגלת לנסים ולשינוי הטבע. לכן "ויאמר אליו אני- י-הוה" ראשי תיבות בגימטריה י"ח (בחינת תפלת שמונה-עשרה) וסופי תיבות בגימטריה 221 = "ארך" בחינת אריכות אפיים.

  נראה לומר שפסוק זה הוא בבחינת בניין אב לכל הפסוקים הקצרים, החל מפסוק י' הקרוב ("וידבר י-הוה אל-משה לאמר"). והכוונה בכולם זהה, זירוז למשה להתחזק ולהרבות בתפילה!