"וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בנ"י ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בנ"י מארץ מצרים" (ו,יג) '… ד"א, תקיעת שופר תלויה בב"ד ושילוח עבדים תלוי בכל אדם' ולכן לא קבעה התורה את היובל ע”פ שילוח עבדים, כיון שאז בביטול שילוח עבדים יתבטל היובל, וכיון שזה תלוי בכל אדם יש יותר סכנה שיתבטל. 'ואתייא כהיא דא"ר שמואל בר רב יצחק: (שמות ו) "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" על מה ציום? על פרשת שילוח עבדים. ואתיא כהיא דא"ר הילא: לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים, הדא הוא דכתיב (ירמיהו לג) "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי" וגו'.' (יר' ר"ה פרק ג הלכה ה). מה הקשר בין שפרשת שילוח העבדים נאמרה במצרים לכך ששילוח עבדים תלוי בכל אדם?- בפשטות אפשר לומר שבמצרים עדיין לא הוקם הבי"ד ומימלא כל מצוה שנאמרה שם חלה על האדם הפרטי. אי נמי, כל עניין חיוב ע"י בי"ד זה בעקבות דין הערבות שיש בבנ"י, והערבות חלה מסיני (מדרש שוח"ט פרק ח), ולכן החיוב במצרים חל היחיד . אי נמי, "אל בנ"י ואל פרעה" כמו שפרעה יחיד כך החיוב חל על כל יחיד בבנ"י. אי נמי, הדיוק לא מהלימוד אצל משה אלא מהנאמר בירמיהו "איש את אחיו" שהחיוב על כל איש ואיש, ומה שהביאו ממשה זה כמקור בתורה לנאמר בנביא, והלימוד חל מהנביא לתורה (שכך הכוונה בנאמר בפס' בתורה שחל על כל יחיד בבנ"י) ואלינו להלכה. אלא שלכאורה זה ששילוח עבדים תלוי בכל אדם זה פשוט, שהרי הוא בעל העבד ולכן תלוי בו, שלא כשופר שבי"ד שולחים שליח במיוחד?- ובפשטות אפשר שהינו יכולים לומר שבי"ד ישלחו ויבדקו את שחרור העבדים, כמו שמכרו את העבד כך יהיה תלוי בהם לשחררו, קמ"ל שזה תלוי באדון שהוא בעל העבד ובי"ד לא שולחים שליח במיוחד. אולם יותר ניראה שהלימוד לא בא לומר שהחיוב חל על היחיד, שזה פשוט, אלא שיש חשש מוצדק לחשש שלא ישחררו עבדים, וזה כמו שמצאנו במציאות שלא שחררו, שלכן גלו בשל כך, ובהתחלה הביאו מקור בתורה ברמז, ששחרורם ממצרים קשור לשחרור עבדים, ולכן הגלויות של בנ"י קשורות לאי שחרור עבדים, ואח"כ הבאנו ראיה מפורשת מהנביא (ולא רק מסברה של הקשר). ואולי אפשר שמה שנאמר ראיה ממצרים זה לא קשור לדברי ר' יוסי דווקא, אלא זה חל על כל מה שנאמר קודם, שבא היר' להסביר מדוע שחרור עבדים כ"ך חשוב עד שלר' יהודה זה מבטל את היובל (אם לא משחררים) ולר' יוסי 'כתוב אחד תולה אותה לעניין שחרור עבדים' ולכן צריך למעטו מביטול יובל, ולזה אמר שזה חל ע"פ הדעה ששחרור עבדים היה תנאי להוצאתם ממצרים, שבכך ניתן השליחה (של משה) גם לפרעה לשלחם (שלח לבנ"י ולפרעה יחד, שע"י שבנ"י יקבלו מצות שחרור עבדים יש זכות לומר לפרעה לשלחם) [ואף ניראה שדרשו שציום לשחרר בדים, שבכך ישתחררו ממצרים בשל קבלתם לשחרר עבדים, ולכן כביכול הציווי "להוציא את בנ"י מארץ מצרים" זה ציווי גם על בנ"י שיעשו להוצאת עצמם שזהו בקבלתם מצות שחרור עבדים]. ומימלא כל תיקון עולמי שחוזר לסדרו הטבעי כמו בנ"י שצריכים לצאת ממצרים לא"י דרך קבלת התורה, קשור לשחרור עבדים, ולכן יובל שבו השדות חוזרות לבעליהם, זהו כמו עולם חדש, שאף העבד הנירצע לעבודת עולם יוצא ביובל שזהו כמו עולם חדש, זה קשור ישירות לשחרור עבדים, ולכן גם העונש של אי שחרור עבדים הוא כמו פירוק של העולם, צרות וגלות. לכן גם בפס' שמצוה את בנ"י בשחרור עבדים מובא מיד היחוסים בבנ"י, כבא לומר ששחרור עבדים זהו היסוד לעולם עומד מסודר ברור ותקין שראוי ששכינה תחול בו, כיון ש'כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל' וכו' (קידושין ע,ב). ניראה שכיום כשאין לנו עבדים יש ליזהר בכבוד ישראל, שזהו השורש של שחרור עבדים, ש"ויצום אל בנ"י" נידרש ע"י חז"ל ' "ויצום אל בני ישראל וגו'" אמר להם הקדוש ברוך הוא: בני סרבנים הן, רגזנין הן, טרחנין הן, על מנת כן תהיו מקבלין עליכם, שיהיו מקללין אתכם, שיהיו מסקלין אתכם באבנים' (שמו"ר פרשה ז אות ג) שההתנהגות הטובה והעברה על מידותיו של כל אחד כלפי חברו היא באותו ציווי של שחרור עבדים, שהתנהגו איתו טוב בעבדותו (ש'כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו' [קידושין כ,א]) ועכשיו משחררים אותו מתוקן לעולם כחדש, וכך גם התנהגות טובה ביננו עושה שלום ושלמות בעולם כראוי לעולם מתוקן בשלמות.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.