גאולה מבקשת את הסכמת הנגאל. אפילו אם כל הישועה נפעלת משמים, אין נגאלים ללא רצון להיגאל. צריכים לעורר את העם אל תקוה ורצון ובטחון בישועתם מידי צר. לכך, בצעד הראשון, "וילך משה ואהרן, ויאספו את כל זקני בני ישראל"  = 2057 לאמור שיש תחליף למצב הנוכחי של דיכוי, בו גם (יש' נט,יא) "נהמה כדבים כלנו, וכיונים הגה נהגה, נקוה למשפט ואין, לישועה רחקה ממנו", מצב של יאוש נורא; כי צווינו [ברא' ט,ז] "ואתם פרו ורבו, שרצו בארץ ורבו בה", והגיע עת בה (במ' כו,נג) "תחלק הארץ בנחלה למספר שמות", (דה"א יח,יד) "וימלך דויד על כל ישראל, ויהי עשה משפט וצדקה לכל עמו". 

באחדות שלמה המהוה לקח ראשות במסר שלהם אל העם, בלשון יחיד, "וילך משה ואהרן" = 673, (עזרא ד,ג) "כאשר צונו", (ברא' מא,ל) "בארץ מצרים" (שמ' יח,יא) "אשר זדו עליהם", להודיע את (תהי' יב,ז) "אמרות י-הוה" אשר (דב' א,י) "הרבה אתכם". (שמ' ל,כא) "ורחצו ידיהם ורגליהם" להיטהר (שמ' לה,כט) "כל איש ואשה", (ויק' כה,נה) "כי לי בני ישראל". (שופ' ט,ב) "וזכרתם" ועשיתם (ירמ' יא,ד) "ככל אשר אצוה" למען תיושעו.

הלכו יחדיו ואספו את "כל זקני בני ישראל" = 820, (במ' יא,כד) "ויצא משה, וידבר אל העם" באמצעות הזקנים, לאמור (דניאל ד,טו) "די רוח אלהין קדישין בך" ואת (יח' יח,כג) "נאם אדנ-י י-הוה: הלוא בשובו מדרכיו" בתשובה שלמה ייגאל ויושע האדם, (שה"ש ב,ב) "כשושנה בין החוחים" היא נשמה טהורה בין פיתויי יצרו הרע לבין הפיתוי להתיאש תחת כובד הצרה, (דב' טז,טז) "ולא יראה את פני י-הוה" מתוך מסכנות לבו אלא ישאל (ש"א טו,כב) "החפץ לי-הוה בעלות וזבחים" מאת לב אשר אינו בוטח ואינו ערב, (אסתר ד,א) "ויצא בתוך העיר" ויראה אשר (שה"ש ב,יב) "עת הזמיר הגיע" והיום מאיר לתשובתו, (מ"ב יא,כ) "וישמח כל עם הארץ", כל איש ישראל, כי השכינה (איוב יח,טו) "תשכון באהלו".