מבאר רש"י הק': "בקש )יעקב אבינו( לגלות )לבניו( את הקץ, ונסתלקה ממנו שכינה,

והתחיל אומר דברים אחרים" )בשם מדרש רבה(

לא כל אחד זוכה לראות את הקץ ובודאי שלא כל אחד זוכה לגלות את הקץ.

התבטא פעם האדמו"ר מסאטמאר הקודם, מחבר הספר )"ויואל משה"( על אותם יהודים

שאינם ידועים כ"גדולי תורה" בלשון המעטה.... המתיימרים "לדעת" עתידות ונסתרות...

הגמ' במסכת נדה )דף ל' עמוד ב'( מספרת: כל עובר במעי אמו זוכה ולומד את כל התורה

כולה ע"י מלאך מיוחד, ונר דולק על ראשו, וביאר הרמח"ל שזהו אור הנשמה, שנאמר "כי

נר ה' נשמת אדם". ומוסיפה הגמ': "וצופה בו מראש העולם ועד סופו, וכיון שמגיע זמנו

להיוולד, סוטרו המלאך על פיו ומשכחו כל מה שלמד". שואל האדמו"ר: מדוע אין המלאך

מעלים ממנו גם את הראייה מתחילת העולם ועד סופו, שקיבל בבטן אמו??? ומבאר

האדמו"ר: שאותו כוח ראייה מגיע מהתורה, ברגע שנעלמה ממנו התורה, הלכה גם

הצפייה לרחוק. כשאין תורה, אין ראיית עתידות!!! על כן אנו נוטלים עצה מגדולי התורה,

שכן הם זוכים לאור הגנוז בתורה ואנו נהנים ממנה ע"י עצה ותושיה.

אם נעיין בתרגום נמצא פירוש מעניין למילים "חרבי וקשתי" "צלותי ובעותי" הוי אומר

תפילותיי ובקשותיי.

וקש' מנין לתרגום אונקלוס ש"חרבי וקשתי" זה "צלותי ובעותי", אולי הפירוש כפשוטו של

מקרא חרב וקשת?

עוד קש' על הפסוק הנ"ל: יעקב אומר ליוסף אני נותן לך את שכם "אשר לקחתי מיד

האמורי" הרי אם נדפדף מעט אחורה נגלה, ששמעון ולוי הם אלה שעלו על שכם ולקחו

אותה כמעט ללא קרב, איך א"כ יעקב אבינו נכנס בדיוק לתמונה????

מת' הרב מבריסק: מן הראוי לדייק בסדר המילים שפסוק, "בחרבי ובקשתי" קודם הזכיר

חרב אח"כ קשת. לכאורה דרך מלחמות הם, קודם יורים מרחוק ע"י חיל התותחנים ורק

אחרי ה"ריכוך" נכנס חיל רגלי פנים מול פנים. יוצא א"כ שקודם השתמשו בקשת ורק

אח"כ בחרב, מדוע א"כ הפכה התורה את הסדר "חרבי וקשתי"?? מכוח קושיה זו הבין

התרגום שאין הכוונה חרב וקשת רגיל. זאת ועוד, אין כל ערובה בעולם לצד המנצח

שהשטח הכבוש יישאר לצמיתות אצלו, שכן האויב עלול לארגן את שורותיו ולצאת חזרה

לקרב, בה הוא עשוי לנצח ולקחת חזרה את חלקו האבוד.

יוצא א"כ, שאמנם שמעון ולוי נצחו בקרב, אך מי ערב לכך ששכם תישאר אצלם לנצח?

בכך רמז יעקב באמרו "אשר לקחתי" )אני בעצמי( "בחרבי ובקשתי" )ע"י תפילותי

ובקשותי( ובכך אני בטוחשישאר אצלנו ולא תילקח שוב.

על כך אמר דוד המלך בתהילים: "עומדות היו רגלינו בשעריך י ם" מתי התקיים

"עומדות היו רגלינו" הוי אומר הניצחון בקרב? "בשעריך ירושלים" כשבשערי ירושלים

ישבו ולמדו תורה!!! בזכות התורה ניצחו את הקרב.