"וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" (א,ו) 'ואמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי חמא ברבי חנינא: מפני מה מת יוסף קודם לאחיו? מפני שהנהיג עצמו ברבנות' (סוטה יג,ב) מדוע דרשו שמת בשל שהנהיג עצמו ברבנות ולא למדו סתם שסופר שכולם מתו?- בפשטות כל האמירה שיוסף ואחיו מתו מיותר ע"י האמירה שכל הדור מתו, לכן למדו שיוסף מת קודם לאחיו. אי נמי- קודם נאמר "ויוסף היה במצרים" ודרשו חז"ל 'דבר אחר, "ויוסף היה במצרים" אף על פי שזכה יוסף למלכות לא נתגאה על אחיו וכל בית אביו, כשם שהיה קטן בעיניו מתחילה שהיה עבד במצרים כך היה קטן בעיניו אחר שהיה מלך' (שמות רבה א,א). לכן למדו סמיכות ל"וימת יוסף" שזה קשור להיותו מלך, ואין זה מטעם שהתגאה, שהרי אמרו שנישאר קטן בעיניו, אלא מעצם היותו מושל קוצרו ימיו. לכאורה מדוע מי שמתנהג ברבנות מתקצר ימיו?- בגמ' בברכות (נה,א) זה מופיע בתוך עוד עניינים: 'ואמר רב יהודה: שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם. מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך והמנהיג עצמו ברבנות. ס"ת לקרות ואינו קורא, דכתיב "כי הוא חייך ואורך ימיך", כוס של ברכה לברך ואינו מברך, דכתיב "ואברכה מברכיך", והמנהיג עצמו ברבנות, דא"ר חמא בר חנינא: מפני מה מת יוסף קודם לאחיו? מפני שהנהיג עצמו ברבנות' מה המיוחד בשלושת אלו?- בהמשך מופיע 'ואמר רב יהודה אמר רב: שלשה צריכים רחמים: מלך טוב, שנה טובה וחלום טוב. מלך טוב, דכתיב "פלגי מים לב מלך ביד ה'". שנה טובה, דכתיב "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". חלום טוב, דכתיב "ותחלימני ותחייני"' ופרש"י 'צריכים רחמים- צריכים לבקש רחמים שיבאו, לפי שהם בידו של הקב"ה ואין להם רשות לבא אלא ברשותו' ז"א שהם תחת יד ה' ממש. ניראה ששני הקטעים זה אחד מול השני, שחלום טוב שייך לס"ת לקרות, שהנבואה זה תוצאה של התורה, שהתורה מתגלגלת לידי נבואה אצל הנביאים (כך מובא בשם ה'יהודי הקדוש' מפשיסחא), וחלום הוא אחד מששים לנבואה (ברכות נז,ב) שע"י קריאת התורה מביא כח לנבואה וזה בא לידי ביטוי בחלום טוב. שנה טובה שייך לכוס של ברכה, שמברך את ה' בעולם ע"י הגשמי וכך מחיל קדושה בעולם, שמשייכו לה' ולכן מביא ברכה לעולם ע"י קירבה לה' (ולכן בפס' קשור ל"עיני ה'" בעולם) . מלך ורבנות זה ממש אותו דבר. והנה ס"ת וכוס ברכה זה מגלגל קדושה וטובה לעולם כמו שאמרנו ולכן המבטלו מתקצרים ימיו בעולם. לעומת זאת, במלך הוא עצמו מייצג את ה' בעולם, שזה קישור ישיר לה', עד כדי כך שכל מה שהמלך עושה לרבים זה ישירות מה' (מלבי"ם. משלי כא,א) ולכן קדושתו כ"ך גדולה עד שגופו הגשמי כמעט משולל קיום, שהוא כבובה ביד ה', שבחירתו מצומצמת ביותר ולכן פעילותו העצמית בעולם מצומצמת, ולכן זה גורם לקיצור ימיו כיון שאין לו כ"ך הרבה לתקן מצד עצמו. והנה נאמר בסוטה (שם) מקודם 'אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו?- מפני שלא מיחה בכבוד אביו דקאמרי ליה "עבדך אבינו" ולא אמר להו ולא מידי'. לעומת זאת בפרקי דר"א (לט) נאמר שקיצרו מחייו 10 שנים כי שמע שאמרו 10 פעמים "עבדך אבינו" (וכן בראשית רבה ק,ג)? -ניראה שקיצור חייו משררה זהו ששמע שקוראים ליעקב עבדך, כמו שדרשו 'ד"א, "גאות אדם תשפילנו" זה יוסף שהנהיג שררה שהיו אומרים לו אחיו לפניו עבדך אבינו והיה שותק לפיכך נקרא עצמות בחייו, שנאמר והעליתם את עצמותי מזה' (במדבר רבה יג,ג) יוצא שהשררה זהו מה ששמע, ובנוסף זה סיבה לקרותו עצמות עוד בחייו, כעין רמז על קיצור חייו. אלא שלפי זה לא מובן, אם נענש שיקרא עצמות למה גם נענש שיקוצרו ימיו? ועוד שבמדרש נאמר שלא התגאה וכאן דרשו מטעם גאוה?- ניראה שיוסף לא התגאה, אלא שלרואים מהצד זה התפרש כמו גאוה, ובשביל הקדושה הגדולה בהיותו מלך שביד ה' זה מספיק בכדי להענישו כאילו התגאה, ונענש למות בשל כך, וניקרא עצמות לרמז שמיתתו קשורה לדיבור (שאמרו לו "עבדך אבינו" וגם אצלו זה בא בביטוי של דיבור "עצמותי") ולא ממעשים רעים שעשה (לפי זה קיצור חיים ברבנות זה בשל הקפדה שנענש על כל דבר קטן) . אי נמי, שהנהיג שררה זה סיבה לקיצור ימים כמו שהסברנו, ו'שהיו אומרים' וכו' זה סיבה לקרותו עצמות (שבמדרש כאן מוזכר רק קריאת עצמות), שזה תוספת על קיצור הימים, שבא חטא בשררה (ב"עבדך") ועונשו שיקרא עצמות, כי חייו מקוצרים, ולכן הורידו 10 שנים, שזהו הקיצור ע"פ חטא זה, שהוא התחבר לעצם השררה וגרם שזה יהיה הביטוי של זמן הקיצור חיים, ולכן השררה וקריאת עצמות זה דבר אחד (שקיצור החיים זה בשל אי זכות קיום, ולכן משתנה כמה ראוי לחיות במה שנישאר לו לעשות בעולם, וליוסף הורידו 10 שנים שנחשב שלא קיים זכות קיום אז, שניקבע הזמן ע"פ 10 פעמים ששמע שלא לתת לו חשיבות להמשיך לחיות אז). ניראה שבשל כך דוד שהוא המלך השלם כל מהותו זה הרבים, ואז אין לו כלל זכות קיום, וזהו שדוד נולד בלי שנים, ואדם הראשון תרם לו 70 שנה (מדרש תהלים צב). לכן מובן למה דווקא 70 שנה נתן לו, שזה רמז לזקנים שמייצגים את רצונו של ה' בעולם, שזה הסיבה אצל דוד שאין לו זכות קיום ולכן נתן לו 70 שנה כנגד זה. או שסתם חיים זה 70 שנה (תהלים צ,י) וזהו שנתן לו חיים כי לא היו לו משלו.

לע"נ אמו"ר אברהם בו יהושע צבי הכ"מ