בס"ד                                                 ערש"ק                                                                        ד'  בטבת  תשע"ה

                      ליקוטי - אור - בפרשה - ויחי

  " וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה - וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת

   שָׁנָה   "(מז, כח)

מהתבוננות בפסוק ניתן לראות שהוא מחולק לשניים: חלק אחד - 'ויחי יעקב', והחלק השני - 'ויהי ימי יעקב שני' וגו'.

ונראה לכאורה שהגיון אומר שהיה צריך לפתוח את הפסוק הפוך היינו להקדים ויהי ימי יעקב וכו' ואחר כך ויחי יעקב

בארץ מצרים כי לאחר שימנה את הכלל היינו סך שני(=שנות) חייו יבוא וימנה מתוכם את הפרט היינו שנותיו במצרים.

ונראה לבאר אולי, בסייעתא דשמיא, שהטעם לזה הוא בשביל לחבר בקשר חזק ואמיץ את הפסוק האחרון של הפרשה

הקודמת 'וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד' וגו' מיד עם תחילת פרשתנו 'ויחי יעקב'

ללא שום הפסק להתבוננות בין פרשה לפרשה כנהוג, וכפי שנבאר אם ירצה ה' יתברך בהמשך. לפיכך, מוכרח לומר

שכל אותו השפע הגשמי והרוחני שהיה לישראל לא היה אלא בזכות 'ויחי יעקב בארץ מצרים' כי יעקב אבינו ע"ה הוא

צדיק האמת, כמו שכתוב(מיכה ז): 'תתן אמת ליעקב', ולכן כאשר מחזיקים בחותמו של הקדוש ברוך שהוא אמת, אזי

בא שפע טוב לעולם. ומפני שגברו באיכותם אותם ימי הטוב שחי יעקב במצרים, היינו שראה שכל בניו הולכים בדרכו

של ה' יתברך, לפיכך הקדימם על ימי הצער שהיו בכלל ימי חייו.

היינו יעקב אבינו ע"ה מעת היותו בן ס"ג(=63) שנה נאלץ לעזוב את בית אביו עקב לקיחת הברכה והבכורה מידי עשו,

ומאז ועד היותו בן ק"ל(=130) שירד למצרים היו ימיו בצער, כמו שדרשו חז"ל(בר"ר פ"ד, ג): לא שלוותי מעשו, ולא שקטתי

מלבן, ולא נחתי מדינה ויבא עליי רוגזו של יוסף. ואם תקשה לומר שהיה לו צער מעשו עוד לפני כן, אבל בכל זאת היה

התנחם בזה שהיה קרוב לבית אבא(=יצחק), ואפשר שזה קצת כיפר על אותו צער. ואם עוד תאמר שהיה לו טוב בי"ז

(=17) שנה שלמד עם יוסף תורה לפני המכירה, תשכיל ותבין שהטוב הזה היה זמני כי לבסוף הייתה קיימת קנאה בין

האחים ליוסף שגרמה לפירוק אחדות השבטי י-ה. וזה: 'ויהי ימי יעקב' היינו 'ויהי' לשון צער(מגילה י:) אולי רצה לרמוז

שמאותו עת שהיה בן ס"ג שנים ועד היותו בן ק"ל שנים היו ימי חייו בצער כאמור, ואפשר שזה נרמס גם במילה 'ימי'

שעולה עם האותיות כמניין ס"ג היינו תחילת ימי הצער ממש, כמוסבר לעיל.   

אך למרות ימי הצער הרבים כנ"ל, גברו חיי שנותיו הטובים והמעטים במצרים כי הם היו כולם טוב בשלמות כי מעת

ששמע שיוסף חי חזר החיוּת לחייו, שנאמר(בראשית מה, כז): "ותחי רוח יעקב" - ופירש רש"י ז"ל: 'שרתה עליו שכינה

שפירשה ממנו'. ובמשך כל אותם י"ז שנה האחרונות בחייו למדו יעקב ויוסף והשבטים בגושן תורה, כמו שדרשו חז"ל:

(בר"ר צה, ג) שלח את יהודה לפניו לארץ גושן במצרים להקים בית תלמוד שמשם תצא הוראה. וזה הטוב השלם נמשך

עד סוף ימי חייו, כמו שאמרו חז"ל(פסחים נו): ביקש יעקב לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה אמר: שמא חס

ושלום יש במיטתי פסול? אמרו לו בניו: 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד(היינו ה')

כך אין בלבנו אלא אחד! באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: 'ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד'. מכאן, שהייתה

מיטתו של יעקב שלמה לפניו ולא נמצא בבניו ובזרעו פסולת ושכן השלום לבטח בין השבטים, מה שלא היה בי"ז שנה

שלפני המכירה כנ"ל. וזה שהקדים הפסוק: 'ויחי יעקב', כמוסבר לעיל, כי 'ויחי' בגימטרייה קטן עם הכולל עולה כמניין

'טוב'(=17), רצה לומר שכל י"ז(=17) שנה שחי במצרים בסוף חייו היו כולם טוב, כי אין טוב יותר לאבא מאשר שכל

בניו הולכים בדרך הקב"ה היינו על פי התורה שהיא אמת, כמו שאנחנו מברכים לאחר קריאת התורה 'אשר נתן לנו

את תורתו - תורת אמת', ולא רק זאת, אלא שכולם היו בשלום אחווה רעות ואחדות!

ודרשו חז"ל(בר"ר צו, א): למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה? וטפס רש"י ז"ל ב' טעמים על פי המדרש שם:

א. כיוון שנפטר יעקב אבינו - נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, שהתחילו לשעבדם. ב. שביקש לגלות

את הקץ לבניו - ונסתם ממנו, כנ"ל. ולפני שנציג השאלות, כדאי שנבין מה הכוונה 'פרשה סתומה'. ומובא בהלכות

סת"ם(ס'פר תורה, ת'פילין, מ'זוזה) בשולחן ערוך(או"ח סימן לב, לו): שיש פרשה פתוחה ויש פרשה סתומה. פרשה פתוחה

מתחילה בשורה חדשה, ואילו פרשת סתומה מתחילה באותו שורה של הפרשה הקודמת בהפרש של ט' אותיות זו

מזו. חוץ מזו קיימת עוד סוג של פרשה סתומה, כמו פרשתנו, שהיא כולה סתומה היינו אין בכלל ריווח של ט' אותיות

בין פרשה לפרשה, כמו שכתבנו לעיל. ועתה יש לשאול מה רצתה התורה הקדושה לרמוז לנו בפרשה זו שהיא כולה

סתומה היינו שאין בה רווח של ט' אותיות בסיום הפרשה הקודמת, שהרי ידוע כל שכל דבר בתורה בין אות בין תיבה

בין תג וכו' יש להם הכרח וצורך להבנת פרד"ס(פ'שט, ר'מז, ד'רש, ס'וד) התורה. ועוד יש להתבונן מה הקשר בין

הפרשה הסתומה למה שדרשו חז"ל כנאמר לעיל, שהרי לא עבר הרבה זמן כמו שכתוב 'ויקרבו ימי ישראל(=יעקב)

למות' וכבר 'נסתמו עיניהם ולבם של ישראל', כפי שהוסיף רש"י על המדרש, ע"ש. וכן למה נסתם ממנו לגלות לבניו

את הקץ שיהיה באחרית הימים.

ונראה לבאר אולי, בסייעתא דשמיא, על פי מה שיוסף לי אור ה' יתברך בביאור הדברים. ואיתא במדרש אותיות דרבי

עקיבא אות ט': "אל תקרא 'טֵית' אלא 'טִיט'(=עפר) שכל העולם כולו לא נברא אלא ממנו, שנאמר(קהלת ג): "הכל היה

מן הֶעָפָר והכל שב אל הֶעָפָר", עכת"ד. נמצא, שהאות ט' מסמלת את המחזוריות היינו מה שהיה הוא שיהיה. ועוד,

מהותהּ של האות ט' לראשונה במקרא הוא טוב, שנאמר(בראשית א): "וירא אלוקים את האור כי טוב", וידוע שאין טוב

אלא תורה(אבות פ"ו:). ועל פי זה אפשר להסביר אולי את עומק דבריו של רבי עקיבא 'שכל העולם כולו לא נברא אלא

ממנו' היינו מאותו טוב שהוא בבחינת התורה שבה נברא העולם, כמו שכתוב(משלי ח): 'וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן', ודרשו חז"ל

(בר"ר פר"א): אמון - אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא וכו', כך היה הקב"ה הוא מביט

בתורה ובורא את העולם. והקשר ביניהם היינו בין העפר והתורה הוא אחד היסודות של עולמנו, כי העפר הוא בחינת

דבר גשמי ואילו התורה היא בחינת דבר רוחני. וכך תמצא, שבכל דבר שבעולמנו כלומר: חי, צומח, דומם ומדבר(=

אדם) קיים שילוב של גשמיות ורוחניות, ולולא הדבר הרוחני יימנע טוב לגשמי.  

ועתה, יראו עינינו וישמח לבנו להבין למה פרשה זו סתומה כולה היינו שאין בה שום הפסק על ידי ט' אותיות בשביל

התבוננות בין פרשה לפרשה, ואיך זה מתקשר ורומז לכך שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד כנ"ל. כי

חסרון ט'(=9) האותיות רומז על חסרון במידת האמת כי 'אמת'(9=4+4+1) בגימטרייה קטן עולה כמניין ט'(=9), היינו

רצה לרמוז על חסרון האמת בדרכם של השבטים, שכבר בחייו של יעקב החלו לסטות מדרך האמת, שנאמר(בראשית

מז, כז): 'וישב ישראל - ויאחזו בה', כמו שאמרו חז"ל(סנהדרין קו): כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער, שהרי הם

אחזו בארץ מצרים שהיא ערות הארץ כידוע, בבחינת תאוות העולם הזה שהם הפך האמת. ולעניות דעתי, שלולא

השלום והאחדות שששר בין השבטים בכל אותם י"ז שנה שיעקב היה חי במצרים לא הייתה הפרשה הזאת מחוברת

ללא הפסק לסיפא הפרשה הקודמת. אומנם אמרנו לעיל שהם הלכו בדרכי ה' יתברך היינו למדו וקיימו תורה ומצוות

אבל הצער הוא שזה שולב עם אחיזה בתאוות העולם הזה, מה שכידוע לא הולך עם דרכה של תורה שהיא בבחינת

אמת כנ"ל, ומכאן מוכרח לומר שרק בזכות השפעתו של יעקב אבינו ע"ה שהוא בחינת צדיק אמת זכו לאותו השפע

הטוב ברוחניות ובגשמיות כנ"ל.

וייתכן לומר אולי שהחסרון במידת האמת הלך והתעצם מעת הסתלקותו של יעקב אבינו ע"ה כי צדיק האמת יש לו

השפעה על הסובבים אותו שילכו בדרך הישר ולא יסטו ימין ושמאל, כמבואר בפרשה הקודמת. ואם תאמר נכון, הלא

עוד יוסף חי והוא גם בבחינת צדיק אמת כאביו אלא שמיד לאחר קבורתו של יעקב אבינו ע"ה במערת המכפלה יוסף

חזר למצרים ובדרך עבר להביט בבור אליו נזרק על מנת לברך ברוך שעשני נס במקום הזה, וכשראו כך השבטים

פחדו מיוסף שמא עכשיו ישיב להם הרעה כשם שגמלו לו, שנאמר(בראשית נ, טו): 'לו ישטמנו יוסף', היינו חששו שמא

כעת לאחר מות אביו אפשר יהיה לו לנקום בהם. לפיכך, החלו לומר ליוסף דברים בשם יעקב אביו, שנאמר:(שם, טז):

"ויצוו אל יוסף לאמר - אביך צוה", והרי לא מצינו שיעקב צווה! לכן דרשו חז"ל(בר"ר פר"ק, ח): שאף השבטים דברו

דברים בדויים! אומנם זה היה מפני דרכי שלום היינו בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים, ע"ש.  אך יש לציין שגם

שמשנים מעט מפני דרכי שלום זה לא פשוט בכלל שהרי לא תמיד יש דעת לאדם מהו המעט שמותר לשנות בדיבור,

וגם אם כן, טבע האדם לרוב להימשך אחרי הדיבור, וכך ראיתי שמובא(בספר דרך הטובה והישרה) בשם מדרש פנחס:

שהיה מזכיר מה שכתב בספר הרב דפולנאה בשם הבעל שם טוב הקדוש זצ"ל: שאסור לשקר אפילו מפני דרכי

שלום - דומיא(=דומה) דריבית, ועוד הביא(שם): בשם רבי זוסיא(- ר' משולם זושא מאניפולי‏) זצ"ל: מדבר שקר

תרחק! פירוש: כשאתה אומר דיבור אחד של שקר - מיד אתה מרחק את עצמך מה' יתברך, עכת"ד.

ומכאן רואים שמיד לאחר שיעקב אבינו ע"ה נאסף לעמו שוב נפגמה מידת האמת בארץ, בחינת התורה כנ"ל, ובשל

כך נמנע טוב לבוא לעולם והחלה צרת השעבוד. כי כאשר מחזיקים במידת האמת, בחינת(תהילים פה): 'אמת מארץ

תצמח', היינו דוברים אמת אזי 'צדק משמים נשקף' היינו הקב"ה עושה צדקות עם הבריות ומציל אותם מפורענות

וטובה באה לעולם(תנחומא). אך כאשר יש חסרון במידת האמת חס ושלום, בחינת(דניאל ח): 'ותשלך אמת ארצה' היינו

משפילים את ערכה של האמת שהיא בחינת התורה לארץ, אזי ניתן כוח לגויים להרע לנו. על כן, הצליחו המצרים

לשעבד את ישראל בפרך, היינו להעבידם ב'פה - רך' וכו'(סוטה יא:), כי כשאין אחיזה במידת האמת ממלא חסרה גם

הדעת כי זה תלוי בזה. ואפשר, שזו הסיבה שנסתמו עיניהם ולבם מצרת השעבוד כי הייתה חסרה מידת האמת

בארץ ואף על פי שלמדו תורה בארץ גושן, ודאי שלא היו צריכים 'ויאחזו בהּ' כנ"ל אלא היו חייבים מיד לעזוב אותה

ולחזור לארץ ישראל ושם ללמוד ולקיים את התורה והמצוות כדרכה של תורה, שזה עיקר עבודת השם יתברך.

וזה: 'מאֹד - ויחי יעקב' היינו חיבור הפרשה הקודמת עם פרשתנו ברצף ללא הפרש ט' אותיות הרומזות על חסרון

האמת כנ"ל. כי 'מאד' אותיות 'אדם' כידוע, רצה לרמוז שהאדם באשר הוא שם צריך מאוד להתעורר בלבו ולחפש

לחיות חיי אמת על ידי התקרבות לחכמים שהם צדיקי אמת בחינת יעקב. וזה אף על פי שהוא 'בארץ מצרים' כיון

לרמוז בגלות שהרי כל הגלויות מכונים בשם מִצרים על שם שהם מֲצֵרִים לישראל(בר"ר פט"ז). ולכן, שבקש לגלות להם

את הקץ, שנאמר(בראשית מט): "האספו ואגידה לכם אשר יקרא אתכם באחרית הימים" נסתם ממנו ונסתלקה ממנו

השכינה, כי בזה רצה לרמוז אולי על המחזוריות שבאות ט' כנ"ל היינו מה שהיה הוא שיהיה, כלומר חסרון האמת

שיהיה באחרית הימים, כמו שכתוב(סוטה מט): 'בעקבות משיחא - והאמת תהא נעדרת', היינו כל אחד יחזיק באמת

שלו כמו שעיננו רואות בחוש ממש. על כן, העצה השלמה בעת אחרית הימים ובפרט בדורנו היא להחזיק חזק חזק

במידת האמת כי על ידי האמת מוצאים ומתקרבים לאור ה' יתברך שהוא בבחינת התורה שתאחר לנו בזמן הגלות

האחרונה שמחשיכה את עינינו. כי על ידי זה זוכים לקרבת אלוקים, כמו שכתוב(תהילים קמה): "קרוב ה' לכל קראיו

לכל אשר יקראהו באמת".

וראוי לסיים בדבריו של הספר הנפלא 'אורחות צדיקים'(שער האמת): ועתה שהאריך הגלות בעונוותינו הרבים יותר

מדי, יש לישראל להיבדל מהבלי העולם ולאחוז בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת, ולקדש עצמם אף במותר

להם, ושלא לשקר לא לישראל ולא לגוי, ולא להטעותם בשום עניין, שנאמר(צפניה ג, יג): "שארית ישראל לא יעשו עוולה

ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית", וכו' הרחמן ידריכנו באמיתו, ויביאנו לחדריו להגיע לאור העליון,

אשר שם חביון עוזו וצבי תפארתו. אשא תפילה לפני ה' יתברך הגדול והנורא שישכין שלום ואחדות ביננו לעולמי עד

ונחזיק במידת האמת כל ימי חיינו והתקיים בנו הפסוק(זכריה ח, יט): 'וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ', ועל ידי זה נזכה לדעת

שלם, והתקיים בנו הפסוק(ישעיה יא): "כי מלאה הארץ דעה את ה' ", כי רק כך נזכה לגאולה השלמה ברחמים גדולים,

אכי"ר. 

                                  תודה לא-ל עליון על השפע מהנֹעם העליון!

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

השקר - הוא רע, הוא הטומאה, ועל ידי זה מסיר השגחת השם יתברך מעליו; אבל על ידי אמת השגחת השם יתברך

עליו בשלמות(סימן אמת ואמונה, אות כד).  

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                 ולע"נ יעקב(ינקי) לוי ז"ל בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                         ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה ז"ל, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה