"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִיבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (בראשית מה, ג)

לאחר כל ההתנהגות של יוסף כלפי אחיו, כאשר האחים לא הבינו את פשר התנהגותו כלפיהם, מדוע הוא מאשים אותם בריגול? מדוע מגלים הם את הכסף ששילמו בעד התבואה בתוך שקי התבואה הקנויה? מדוע רצה המושל לראות את בנימין דווקא? מדוע ערך להם משתה מלכותי? מדוע הגביע נמצא דווקא אצל בנימין? האחים הרגישו שהם נקלעו לטירוף מערכות מוחלט, שאין מוצא ממנו. ואז רגע לפני "הפיצוץ" יוסף אומר לאחים:

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִיבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (בראשית מה, ג).

מוסר גדול אנו יכולים ללמוד מפרשת מכירת יוסף. פעמים רבות במהלך חיינו נקלענו לתקופות קשות ולא נעימות, וברוב הפעמים אנחנו לא מבינים על מה ולמה היינו צריכים לעבור את הכאב: אם זה בנוגע לאובדן מקור פרנסה, או אי הצלחה בחיי המשפחה, צער גידול בנים וכו'. הרבה שאלות מקננות במוחנו וכמעט בלי תשובות... והקושיות מתחזקות כאשר באה מכה אחרי מכה בלי שום סיבה הנראית לעין, ואדם יכול ממש לצאת מדעתו מרוב הקושיות...

אומר ה"חפץ חיים" בפירוש על פרשתינו: "שתי מילים פותרות אלף קושיות" - "אֲנִי יוֹסֵף". כאן, אומר ה"חפץ חיים" בשתי מילים "אֲנִי יוֹסֵף" הובהרה התמונה, כל הספקות ברגע אחד מתבהרים. נכון זה לקח זמן, אבל בסופו של דבר כל התמיהות מתבטלות, ונגלה לפנינו כוחה של השגחתו של הקב"ה על כל המקרים שקורים לנו.  האחים לא האמינו ,אנחנו לא האמנו, שתהיה להם סיבה אבל הקב"ה האמין.

משל לאדם שמציץ דרך החור של המנעול כדי לראות דרכו סלון גדול, כל מה שיראה זה בצורה מוגבלת בהתאם לגודל החור.. ומתי התמונה תתבהר כאשר תפתח הדלת, אז יתגלה האור הגדול. גם אנחנו מעשה אבות סימן לבנים, צריכים לדעת ולהאמין ולחיות באמונה שאין דברים שקורים לנו "סתם" גם אם אנחנו לא מוצאים שום סיבה שבעולם למה זה קורא לנו, זה בגלל שהראיה שלנו היא ראיה דרך החור שבדלת, ואנחנו צריכים להאמין שכל מה שעובר ועבר עלינו בסופו של דבר הוא מכוון לתקווה טובה ואחרית טוב, רק צריכים להאמין.

מאת אברכי ישיבת ההסדר קרני שומרון www.karnash.co.il