"והיה כראותו כי-אין הנער ומת והורידו עבדיך את-שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה"

  הכיצד נקט כאן תיבת והיה, והרי הפסוק צועק "צער יגון וכאב"!!

  אלא, כפי שפרשנו את הבריתה "תניא רבי נתן אומר כשהוא שוחק וכו'”(עיין שם): ואם חסר אחת מכל סמניה חייב מיתה. שהיצר הרע חייב מיתה. אף כאן – יעקב, בחינת מוחין דקטנות, שהיה 22 שנה ללא השראת שכינה, ירד "ביגון שאולה" בבחינת "ונסו יגון ואנחה", ותחתיו תפרח שושנת יעקב, בחינת מוחין דגדלות, בחינת שם ישראל.

ולפי זה יתפרש ויקרא "כי-אין הנער" בקמץ ולא בצרה, כלומר שיתקרב, יתקשר ויתבטל בשלמות יחד עם כול אחיו בני ישראל (כי=כנסת ישראל) לצדיק האמת, בחינת יוסף הצדיק, שבטל בשלמות בשכינה הקדושה בבחינת יחוד קב"ה ושכינתיה, והוא אין ממש. וכן מתקיים בכל המקושרים אליו בבחינת "כמוני ממש" (חיי מוהר”ן, סימן רל) , ולכן "אין הנער ומת" אבל נשמת בנימין מאירה באור צחצחות לגופו והגוף חש את מה שמשיגה הנשמה, ובנימין שרוי בשמחה עצומה, דבוק בה' יתברך, וכולו עוז וחדווה, ונשמתו מאירה בכל העולמות – ובוודאי מגיע אורה אף לאביו שבארץ כנען. ולכן נאמר בלשון שמחה, שהרי זו היתה כוונת יעקב, שבניו יתקשרו לצדיק, ויזכו לתיקון הנצחי ויביאו את הגאולה השלמה!