"ויאמר מואב אל-זקני מדין עתה ילחכו הקהל את-כל-סביבותינו כלחך השור את ירק השדה ובלק בן-צפור מלך למואב בעת כתיב ההוא קרי ההיא"

  מדוע השתמש דווקא בטעם זה ומה כל כך נורא ומאיים בו? פירש רש"י, שזקני מדיין אמרו על מידתו של משה שנתגדל אצלהם, שאין כוחו אלא בפיו, לכן נתן לדוגמא את נזקי הפה והחך, רמז לכוח התפלה, בחינת "ויצא יצחק לשוח בשדה" כאשר השור הוא משל לצדיק בבחינת "בכור שורו הדר לו" שנאמר על יוסף הצדיק שמידתו שמירת הברית שבה תלויה התפלה (למ”ק-א,ב).