" ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני" (בראשית כז,א). 'דא"ר חמא בר' חנינא: מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם... יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר "ויהי כי זקן יצחק" (יומא כח,ב) לכאורה לא מובן הרי הפס' אומר שיצחק הזדקן ולכן לא יכל לראות, מה הקשר לכך שהיה זקן ויושב בישיבה? -והנה על הסיבה מדוע כהו עיני יעקב מובאים בחז"ל כמה טעמים: 1.קללת אבימלך: 'ואמר רבי יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר :"הנה הוא לך כסות עינים". אמר לה הואיל וכסית ממני ולא גילית שהוא אישך וגרמת אלי הצער הזה יהי רצון שיהו לך בני כסויי עינים, ונתקיים בזרעה דכתיב "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" ( ב"ק צג,א). 2. שהסתכל על עשו: 'דאמר ר' יוחנן אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע... ר"א אמר עיניו כהות שנאמר "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" משום דאסתכל בעשו הרשע' (מגילה כח,א). 3. מראיית השכינה: 'ראית פני השכינה וכהו עיניך מנין דכתיב: "ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות" מהו מראות? מראות בשכינה' (דברים רבה יא,ג). 4. בשל עשן הע"ז של נשי עשו: 'ותכהין עיניו מה כתיב למעלה? "ותהיין מרת רוח ליצחק”, ואח"כ "ותכהין עיניו”, מפני הכעס שהיה מכעיסו, לפי שהשכינה הייתה שרויה בביתו של יצחק, עמד עשו ונטל מבנות כנען והיו נשיו מעשנות ומקטרות לעבודה זרה שלהם, ונסתלקה הימנו שכינה מיצחק, והיה רואה יצחק ומיצר. אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מכהה את עיניו, שלא יראה ויוסיף צער, לפיכך ותכהין עיניו' (תנחומא "תולדות" סימן ח). 5. כדי שיעקב יקח את הברכות: 'ותכהין עיניו למה כהו עיניו? לפי שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיצחק יברך לעשו, אמר הקדוש ברוך הוא: יכהו עיניו ויבא יעקב ויטול את הברכות ולא יהא יודע יצחק למי הוא מברך' (שם). לכאורה על הסיבה של הסתכלות בעשו לא מובן מדוע נענש בעיוורון?- והנה במדרש מובא עוד טעם: '"ויהי כי זקן יצחק" רבי יצחק פתח..."יסירו ממנו" זה יצחק, על ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו' (בראשית רבה סה,ה) ניראה שזה לא סיבה חדשה אלא זה העמדה של הסיבה שהתעוור כדי שיעקב יקבל את הברכות, יחד עם הסיבה שהסתכל בעשו, שהסתכל ולכן הצדיקו ומימלא רצה שהוא יקבל את הברכות. ובזה מובן מדוע חמור ההסתכלות ברשעים, כיון שעם הזמן רואים בהם אנשים רגילים ומתעלמים מרשעותם (ובסוף ניגררים אחריהם או לפחות עוזרים להם כמו ביצחק שרצה לתת טובה בעולם לעשו) ולכן עונשו בעוורון כנגד חטאו בהבטה ובעיוורון של המציאות שהוא רשע, וזהו שבתנחומא מובא 'ולמה כהו עיניו של יצחק? מפני שנסתכל בדמות עשו הרשע. ועוד, על שהיה מביא ציד ומאכלו, וכתיב: כי השוחד יעוור פקחים' (תנחומא שם) הרי שראו קשר בין ההבטה וההסתכלות השונה עליו בעקבותיה. והנה עם כל הטעמים האלו עדיין לא מובן מדוע רק עכשיו יצחק התעוור, הרי כל אלו היו גם קודם (למעט עניין הברכות)? וניראה שזה קשור לדרשה על היותו בישיבה, שהנה כל הדרשות הם ע"פ דברים שמובאים במקום: מורת הרוח של יצחק מהע"ז ו"מראות" השכינה, והברכות שמיד מובאות ורוצה ליתנן לעשו (שזה קשור בראיית הרשע שבא לעזרתו..) אבל קללת אבימלך לא מופיע כאן?- אלא שקודם הובא על המקרה של יצחק ואבימלך (פרק כו) ולכן למדו שזה העלה את הקללה שאבימלך נתן בהקשר לאשתו של אברהם (שכאן היה אבימלך עם רבקה) והנה מובא בעניין עם אבימלך (בפרק כו) "ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך" (כו,כח) שהיה כאן קידוש השם גדול שראו כולם שה' עם יצחק, לכן ניראה שבעקבות כך נתנו ליצחק מקום משפיע ובכיר יותר בישיבה, שהיתה מיועדת לבירור 7 מצוות בני נח (שזה מן הסתם מה שלמדו שם הלומדים בישיבה של שם ועבר [כדברי מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]) שמחייבת את כל העולם ולכן יש חשיבות להפצה בעמים, ולכן מן הסתם בעקבות כך נתנו ליצחק מקום בכיר יותר (כדי שיפוץ יותר). מימלא ניראה שהכאות עיניים בא בעקבות העלתו בדרגה בישיבה (אם זה ישר אחרי אבימלך או שהרבה אחרי ובהסתמך על כבודו בגוים כנציג ה') ומימלא אז כיון שהוא במעלת קדושה גדולה יותר אז גם ראיית השכינה שבקטנותו נעשתה לחשובה יותר ולכן גם פגיע יותר לנזקי הטומאה, ולכן העשן ע"ז הזיק לו בצרוף הכאב לב מהע"ז, ולכן אז גם התווסף עונש על הצדקתו של עשו במשך השנים (שהע”ז מנשיו) - ולכן ניקשר בזה הברכה ליעקב שלא רצה לתת לו את הברכה אלא לעשו, ולכן גם קשור לקללת אבימלך כיון שבהקשר לקשר עם אבימלך (מיד או לאחר זמן) הועלה בדרגתו בישיבה. ובמיוחד בשל שהועלה בדרגת הקדושה אז עולה יותר הדין שהיה אסור לו להצדיק את עשו הרשע שמביא רשעות לעולם. וזה קשור גם לקללת אבימלך שנעשתה על שציערו את אבימלך בכך (כמו שמופיע בגמ' דברי אבימלך בסיבה לקללתו) וכאן יצחק עשה עיוות דין ובא לשמח את עשו במקום יעקב שיש בזה צער ליעקב. ולכן גם התעוור כדי שיעקב יקבל את הברכות, שלכאורה יצחק רצה לברך בגלל שכהו עינייו ומימלא זה הסיבה ולא התוצאה?- אלא שאם הועלה בדרגת קדושתו אז מובן שרצה לברך את עשו אז במעלתו הגדולה יותר, ולכן כדי שיעקב יקח את הבכורה יצחק התעוור, ומה שאומר "זקנתי לא ידעתי יום מותי" (כז,ב) זה סיבה למה לברכו עכשיו במיוחד, אבל זו לא הסיבה היחידה, אלא בעקבות שרצה לברך התעוור ובעקבות שהתעוור רוצה בדחיפות לברכו, ובזה משכנע יותר את עשו שעכשיו זה הזמן ולכן שווה לטרוח בשביל זה (שצריך לטרוח ולהכין לו קרבן פסח) ולא לחכות לאח"כ (שאם זה רק בשל שעלה דרגה יכול לברכו גם אח"כ). מימלא ע"פ זה מובן מדוע חז"ל קשרו את הפס' “ויהי כי זקן יצחק" לישיבה, כעין שקראו זאת "ויהי" לשון התהוות שנעשה משהו מיוחד, "כי" מלשון 'כאשר' “זקן יצחק" נעשה בדרגתו בישיבה לזקן-ת"ח בכיר, וזה גרם לעניין של העוורון שמופיע ע"פ הפשט בפס'.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ