בס"ד                                                 ערש"ק                                                           י"ד  במרחשוון  התשע"ה

                     ליקוטי - אור - בפרשה - וירא

" וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם " (יח, א)

לאחר שאברהם אבינו ע"ה עמד בכל הניסיונות והוכיח את נאמנותו לבורא יתברך נכרתה ברית עולם בינו ועם זרעו

שיבוא אחריו לבין הקב"ה, והאות היינו הסימן לזו הברית הוא מצוות ברית המילה כידוע, שנאמר (שם י"ז, ז): "והקמתי

את בריתי ביני ובינך ובין זרעך" וגו'. ולזה הרגע חיכה השם יתברך בהשתוקקות רבה במשך עשרים דורות בשביל

להשכין שכינתו על הנברא הראשון שימול את בשר עורלתו ויהיה תמים, היינו שלם כי עד שלא מל עצמו היה נחשב

כבעל מום בגלל הערלה, לכן לא היה אפשרות לשכינה להתגלות אליו אלא רק לאחר שנימול.

ודרשו רז"ל(בר"ר מ"ב, ח, תנחומא ג): בעת שאברהם אבינו נצטווה על המילה בגיל 99 שנה הלך לקחת עצה מג' אוהביו:

ענר, אשכול וממרא. אמר לו ענר: בעל מום רוצה אתה לעשותך וכו', הניחו והלך אצל אשכול. אמר לו אשכול: אתה

זקן. אם אתה תמול יצא ממך דם הרבה, ולא תוכל לסבול ותמות. הניחו והלך אצל ממרא. אמר לו: בדבר הזה, אתה

מבקש עצה?! הלא הוא שהצילך מכבשן האש, ועשה לך כל הנסים, והצילך מן המלכים, ואילולי כוחו וגבורתו היו

הורגין אותך, והציל רמ"ח אברים שבך, ומקצת אבר אחד אתה מבקש עצה?! עשה כמצוותו!. וזה שפירש רש"י  ז"ל:

הוא(-ממרא) שנתן לו עצה על המילה לפיכך, נגלה עליו בחלקו. ועל פניו נראה הדבר תמוה, שהרי למה היה צריך

ללכת לקחת עצה מהחכמים בעוד שהקב"ה צווה אותו מפורשות למול את בשר עורלתו, האם לא חשש שמא יתפרש

הדבר לפני ה' כחוסר אמונה? ואם כבר התייעץ, למה עם שלושתם שהלא היה מספיק עם אחד, ועוד שלא קיבל את

עצת הרוב שהרי אחרי רבים להטות. ויש לבאר את הדבר.

אך בטרם נבאר, נקדים את הפסוק(משלי כד): "כי בתחבֻּלות תעשה לך מלחמה, ותשועה ברֹב יועץ" רצה לומר שיש

לאדם לעשות תחבולה היינו הערמה במלחמת היצר הרע, ובפרט שבא לעשות משהו בקדושה כי לא בקלות הבעל

דבר ייתן לו להתקרב ולהתעלות ולהידבק בקב"ה, שכן זה תפקידו. ונראה אולי שעצם ההתייעצות הינה התחבולה

הטובה ביותר, והדגש הוא שצריך להתייעץ אפילו שיודע בוודאות את התשובה. כי מזה מרוויח ב' דברים: האחד -

שיחכים מריבוי העצות כי ישמע דברים חדשים שלא תמיד עלו בדעתו. והשני - הלא פחות חשוב הוא הערמה שהוא

עושה על ידי שמתייעץ עם יותר מאיש אחד, כי בכך מראה ליצר שיש לו ספק מרובה כביכול בקיום המצווה , שאחרת

היה ודאי עושה אותה. ולפיכך, נראה שהיצר השיג את מטרתו כי הכניס ספק בלבו האם לקיים את המצווה וממילא

הוא מסיר את קטרוגו ואפשר שיקיים את המצווה.

ועל פי זה אפשר לבאר בסייעתא דשמיא מה רצה אברהם אבינו ע"ה להשיג מההתייעצות עם חבריו הצדיקים, כמו

שדרשו חז"ל: ולמה הוא קורא אותה קרית ארבע? שדרו בה ארבעה צדיקים: ענר, אשכול, וממרא, אברהם וכו'(בר"ר

פנ"ח, ד). כי מלבד שרצה להחכים בדעתו על אופן פעולתו היינו איפה לבצע את המילה כי הסתפק בזה כידוע, בעיקר

רצה להסיר מעליו את הקטרוג של היצר הרע מלקיים את מצוות המילה שהיה גדול בעת ההיא, כמו שמצינו במדרש

(תנחומא לך לך, יט): אמר לו הקב"ה: אם אין אתה נוטל המילה, אני אל שדי, אני אומר לעולם די - עד כאן! ואני מחזירו

לתוהו ובוהו. אבל באמת לא היה בלבו של אברהם אבינו ע"ה שום ספק האם לקיים את המילה אלא שבעיקר הוזקק

לעשות תחבולה היינו הערמה לבעל דבר על ידי ההתייעצות עם חבריו כי בזה הסיר את הקטרוג מעליו כנ"ל. ולפיכך,

גם לא שמע לדעת הרוב היינו ענר ואשכול כנ"ל, שכן כל מטרתו ביעוץ אתם הייתה לעשות תחבולה במלחמת היצר  

שהרי ידע בוודאות את חשיבות אות ברית המילה לדורי דורות שבזכותה העם היהודי מתקיים עד היום. ולכן עשה

זאת על מנת להמתיק את הדין בחסד ועל ידי זכה לתשועה ברוב יועץ.  

ודע, שלקריאת התרגום יש חשיבות גדולה בהבנת בדיוק המקרא. כדוגמת מה שתירגם אונקלוס 'וַיֵּרָא' - 'ואתגלִי'

מלשון התגלות, לעומת 'וַיֵּרָא' השני בפסוק הבא(בראשית יח, ב): 'וישא עיניו וירא' שתורגם 'וחזא', כלומר ראה כפשוטו.

היינו רק לאחר שעשה ברית מילה זכה להתגלות השכינה, כמו שדרשו חז"ל(בר"ר פמ"ח, ב): ומבשרי אחזה אלוה, אילולי

שעשיתי כן, מהיכן היה הקדוש ברוך הוא נגלה עלי?!. ועוד יש לדייק, למה נאמר 'וַיֵּרָא אליו' היה צריך לומר בגוף

ראשון - וַיֵּרָא אל אברהם, אלא אפשר לומר שהשכינה התגלתה מעליו. וחיזוק לזה ניתן למצוא על פי מה שדרשו

רז"ל(שם פ"ב, ז): צדיקים מרכבה לשכינה שכן הרוכב דרכו להיות מעל המרכבה, זולת משה רבינו ע"ה שאליו נגלה ה'

יתברך פנים אל פנים.

וזאת ההתגלות הייתה ביום השלישי למילתו על ידי שבא הקב"ה ושאל בשלומו(ב"מ פו, רש"י שם), וכמו שדרשו חז"ל

אמר לו הקב"ה: עד שלא מלתה, היו בני אדם ערלים באים, עכשיו, אני ובני פמליא שלי נגלים עליך, וירא - בשכינה

(בר"ר מח, ט). והטעם שבא אליו דווקא ביום ג' למילה כי גדול הכאב ביום זה, כפי שמעידה התורה בהמשך במעשה

שהיה עם שמעון ולוי שמלו את אנשי עירו של שכם בן חמור, שנאמר (בראשית לד, כה): "ויהי ביום השלישי בהיותם

כֹּאֲבִים". ומביקורו של ה' יתברך בכבודו, כאמור, למדו חז"ל על חשיבות מצוות ביקור חולים, שעליה אנו אומרים

בברייתא בתפילת שחרית שפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.

והנה למרות כאביו של המילה, היה אברהם אבינו ע"ה יושב פתח האוהל שמא יעברו אורחים ויוכל להכניסם לביתו. 

ולכאורה לא ברור למה ישב פתח האוהל בעת שהשמש בשיא זריחתה היינו לקראת חצות היום, שנאמר: "כחום

היום" וכפי שפירשו חז"ל: הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, שהרי היה צריך לשכב לנוח בתוך

ביתו. ואפשר אולי להסביר על פי מה שידוע שיש ייסורים מאהבה ויש ייסורים שלא מאהבה, ואמרו חז"ל(ברכות ה):

'אלו ייסורים של אהבה? כל שאין בהם ביטול תורה - כל שאין בהם ביטול תפילה'. היינו כאשר באים על האדם

ייסורים שמונעים ממנו לקיים את התורה והמצוות ומעשים טובים - אלו ייסורים שלא מאהבה. ולכן, אברהם היה

מוכן לשבת פתח האוהל כחום היום ולמסור נפש על מצוות הכנסת אורחים, כי כך הייתה דרכו להתחסד עם קונו

בעבודת ה', ובלבד שאין הייסורים של המילה יגרמו לביטול תורה או תפילה עם בוראו. שהרי רק ע"י מצוות הכנסת

אורחים היה פטור מלימוד תורה ותפילה, כמו שאמרו חז"ל(שבת קכ"ז): 'גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני

השכינה', וזב בבחינת המשנה(סוכה): 'העוסק במצוה פטור מן המצוה'.

ויש לדקדק מה הטעם שדווקא מצווה זו גדולה יותר מהקבלת פני השכינה. וזה שנאמר 'גדולה' דייקא ולא חשובה

וכדו' . כי גדולה אותיות 'גדול ה'' רצו לרמוז אולי שמי שעוסק במצוות הכנסת אורחים כראוי מגדל את שמו של ה'

יתברך בעולם, כמו שכתוב(בראשית כא, לג): "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' א-ל עולם" כי על ידי אותו

אשל-פונדק היה גדל שמו של ה' יתברך בעולם, שכן לאחר שהיו אוכלים ושותים היה אומר להם לברך 'א-ל עולם'

כי אכלו משלו(רש"י ומד"ר שם). ובשביל שמגדל את שמו יתברך בעולם על ידי מצווה זו הקב"ה מגדל את זרעו היינו

שיזכה לבנים זכרים שגם הם יפיצו את אמונת ה' בעולם. וזה בבחינת מידה כנגד מידה היינו אתה מגדל את שמי

בעולם כנ"ל, ולכן הקב"ה מגדל את שמך ע"י זרעך בעולם, כי לא דומה מה שיעשה האב לבד בשביל השכינה למה

שיכולים לעשות אב ובנו בהפצת התורה והאמונה בקב"ה בעולם.

ומכיוון שראה ה' יתברך את צערו של אברהם אבינו ע"ה היינו שאין עוברים ושבים ואינו יכול לקיים מצוות הכנסת

אורחים בא לבקרו עם שלושת מלאכיו שנדמו לו לאנשים, והם: מיכאל, גבריאל ורפאל. כדכתיב(בראשית יח, ג): "ויאמר

ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור" וגו', היינו ביקש מה' יתברך שיחכה לו כי הזדמנה לו מצוות הכנסת

אורחים כנ"ל, ואכן הניחו והלך לקבל את אורחיו. ולמרות ייסורי המילה רץ לקראתם ושחט להם בקר וסעדו בפת

לחם, וכן שרה אימנו ע"ה לשה ועשתה עוגות. ובזכות מצווה זו של הכנסת אורחים זכו להתבשר לבסוף מהמלאך

מיכאל ששרה למרות גילה המופלג חובקת בן - יצחק שהמשיך בדרכו והגדיל שם שמים בעולם, כנ"ל. וזה בבחינת:

'מצווה ומתן שכרה בצידהּ', היינו בזכות קיום מצוות זו כראוי זוכים גם לבן זכר.  

ומעשה שהיה בדומה לזה הוא כפי שמספרים על אביו של "הבעל שם טוב", רבי אליעזר ושרה אשתו, שהיו מהדרים

מאוד במצוות הכנסת אורחים, רבי אליעזר ושרה דאגו לכל מחסורם של אורחיהם, היו מאכילים ומשקים, וכן נותנים

לאורחיהם מקום ללון, והכל בעין יפה באהבה ובשמחה. בשמיים התעוררה שמחה גדולה ממעשיהם הטובים של

רבי אליעזר ושרה, עד שבא השטן וקטרג ואמר, שכדי לדעת אם מעשיו אכן לשם שמיִם יש צורך לנסותם. והנה, בעת

אחת מסעודות יום השבת הגיע לביתם יהודי עובר אורח לא מוכר להם. וכדי שיהיה ברור שהשבת לא נשכחה ממנו,

ברך העני את רבי אליעזר בברכת שבת שלום חגיגית. רבי אליעזר לא רצה לבייש את העני, ולכן העלים עינו מחילול

השבת, הזמינו לסעודה ודאג לכל צרכיו, ואף הזמינו ללון אצלם למרות התנהגותו המוזרה. ולמחרת ביום ראשון,

כאשר כשנפרד לשלום ממנו ולווה אותו לדרכו, פנה אליו לפתע האורח ופתח את פיו ואמר: דע לך, כי אני הוא אליהו

הנביא, נשלחתי אליך בשליחות מיוחדת על מנת לנסותך. ומכיוון שעמדתם בניסיון וקיימתם מצוות הכנסת אורחים

לשם שמים באמת, הריני לבשרך שבקרוב תזכו אתה ורעייתך בבן שיאיר את שמי העולם היהודי באור מיוחד, הלא

הוא: רבי ישראל בעל שם טוב זצק"ל, זכותו יגן עלינו אמן.

          פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

הכנסת אורחים תלמידי חכמים הוא תיקון התפילה. כי יש לכל אדם תפילות רעות, והם מבלבלין אותו כשעומד

להתפלל תפלה הראוי להתפלל, והכנסת אורח תלמיד חכם הוא התיקון לזה(סימן הכנסת אורחים, אות ב).

                                                         "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                      ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                             ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה