"ואבא היום אל העין ואמר ה' אלקי אדני אברהם" וגו' (כד,מב) 'ואבא היום- היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הדרך. אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים,שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה' (רש"י). לכאורה לא כ"ך מובן מדוע רש"י הביא דווקא כאן 'יפה שיחתן של עבדי אבות' לכאורה היה צריך לאמרו עם תחילת דיבורו של אליעזר (פס' לג)? ועוד, לשם מה התורה צריכה לספר שקפצה לו הדרך? לשם מה זה מועיל?- ניראה שקפיצת הדרך היה חשוב שאמר, כיון שהדרך המקובלת היא שמזמן שמבקשים את יד הכלה לא מיד לוקחים אותה, ולכן כדי שלא יעכבו אותו סיפר להם שקפצה לו הדרך כך שמשמים רואים שיש להם למהר. שזהו 'ימים-שנה, כמו ימים תהיה גאולתו, שכך נותנים לבתולה זמן י"ב חודש לפרנס את עצמה בתכשיטים' (רש"י כד,נה) לכן אליעזר מראש הקדים לספר זאת (ואף הקפיצת דרך נעשתה לו כדי לבסס את חשיבות המהירות לקחתה). אולם ניראה יותר מזה, קפיצת הדרך מראה את עזרת השמים למעשי אליעזר, שבזה מובן כיצד אליעזר עשה סוג של ניחוש בבחירת רבקה, הרי ניחוש אסור ואליעזר שמר על התורה?- לכן מגלה לנו התורה שמשמים עזרו לאליעזר ולכן אין זה ניחוש כיון שכל מעשיו היו מסובבים ע"י השכינה, לכן אין זה ניחוש אלא עשיה ודאית, ולכן מחבר אליעזר "ואבא היום אל העין" לבין "ואמר ה' אלקי אדני אברהם" וגו'. לכן גם מחבר רש"י כאן עם האמירה של רבי אחא, שבאמת לא מובן מדוע כ"ך חשוב שהתורה תספר את הסיפור על פרטי פרטיו?- אלא שהכל דבוק בשכינה ולכן גם הסיפורים הם בעצם דברי שכינה ולכן יש להם דין של תורה, שכל פרט ופרט בסיפור יש בו עניינים גדולים וצריך להתעמק להבין מה הדבר שנעוץ בו, שאף הסיפורים מלמדים ברמז כמו אותם גופי תורה שנאמרו ברמז, שזהו כמו שנאמר בזוהר (בהעלותך קנב,א) שבכל הסיפורים יש סודות גדולים. וניראה שרש"י הבין כך את דברי רבי אחא בשל הנאמר במקורם, שהמקור הוא בב"ר (ס,ח) 'ויתן תבן ומספוא לגמלים- אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה, ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא' וכו', שנקט דווקא דוגמה של שרץ, לרמז שהדם שהוא הנפש מטמא כבשרו-כעצמותו, וזה מריבוי המקרא, לעומתו הנפש והנשמה הטהורה של הצדיק קשור גם לגופו, שטהרו בחייו ולכן דבק בשכינה. וזה נאמר אחרי שהמדרש מביא את הסיפור של חמורו של רבי פנחס בן יאיר שניזהר בהלכות, שבטבעו הרגיש מה מתוקן ע"פ הלכה, ומובא גם שרבי זעירא נכשל שאכל תאנים לא מתוקנות, ועל זה אמר רבי אבא בר ימינא שאנחנו אפילו לחמורו של רפב"י לא דומים, יוצא שבאו במדרש לומר על ירידת הדורות (שגם אומר שם 'אין הוי קדמאין מלאכין- אנן בני נש' וכו') וקשור לחמור של רפב"י שהושפע מבעליו וכך נעשה צדיק יותר מת"ח בהמשך, מימלא ע"פ זה מובן שעבדי האבות הם בעלי מעלה גדולה מאוד בקדושה, שדבוקים בשכינה ולכן במעשיהם אתה רואה הלכות וסדות, כמו שהחמור של רפב"י לא אכל אוכל דמאי (ומימלא בכך מה שלא אכל מוכח כדמאי) שמסובבים בקדושה גדולה, ולכן יש בסיפור מעלות גדולות של קדושה וסודות ולכן הם כמו גופי תורה ממש. (וראה בדברי מרן גדול הדור שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א על פרשתנו ב'תורת המקרא' הסבר ניפלא לכפילת הסיפור).

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ