"וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם...וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמר..."

שינוי שמו של אברם לאברהם דווקא לקראת המילה, הינו אחד הרמזים למנהג הקדום לקרוא שם הנולד בצמוד לברכת "אשר קידש" מייד אחרי המילה (הובא בסידור ר' שלמה מגרמייזא) משום שיש לקבוע את השם לאחר שהתינוק בא בברית וכבר אינו ערל. משום כך, בלידת בת -עדיף להקדים קריאת השם במידת האפשר.

כאשר הברית נדחית בכמה ימים בשל צהבת וכד', ממתינים וקוראים את השם בשעת הברית. אולם יש והברית תידחה לזמן הרבה יותר ממושך, שבועות ולעיתים חודשים, כגון במצב פגות או בעיה רפואית המצריכה טיפולים ממושכים עד שתתאפשר המילה. האם נמתין בכל מקרה, או שנקרא בשמו לפני המילה? עקרונית עדיין מנהג ישראל על מקומו יעמוד שהשם ניתן לתינוק רק לאחר כריתת הברית אשר בבשרינו. אולם יש היבטים בעייתיים בתינוק שאין לו שם, כגון יכולת ההתקשרות הנפשית של אביו ואמו אליו, דבר שלדעת מומחים עלול לעכב את התפתחותו והבראתו. פוסקים רבים סוברים שבמצב כזה מותר ואף רצוי להקדים ולקרוא שם, והטעם העיקרי שכך יש על מי להתפלל, כי מוטב להתפלל על חולה תוך אזכור שמו ושם אמו. ויש שכתבו שכאשר יודעים מראש שהברית תידחה משמעותית, עדיף לקרוא השם עוד לפני היום השמיני, כי אז התינוק עדיין לא בגדר ערל (חמודי דניאל). ובשם ה"סטייפלר" מובא שבכל מקרה יש להמתין לברית, ולהתפלל בינתיים על "הנולד לפלונית" וכו'. ודעת הגר"מ אליהו זצ"ל שאם הברית צפויה בתוך 30 יום אין לקרוא, וביותר מכך -אפשר ("קוראי שמו" לרב מישאל רובין).

בסיכום: בדחייה ממושכת של הברית (חודש ומעלה) יש עניין להקדים ולקרוא שם, אך בכל מקרה בהגיע הברית יש לומר את הנוסח הרגיל "ויקרא שמו בישראל" (אוצר הברית בשם הגרשז"א).