ראש השודים התגיר וחזר בתשובה
המגיד הגדול מקאזניץ הרה"ק רבי ישראל הופשטין זיע"א 
נולד בעירה הפולנית הקטנה אופאטו בשנת תקמ"ו ונסתלק 
לבית עולמו בשנת תרט"ו. אביו ר' שבתי היה כורך ספרים עני 
וירא שמים. במשך שנים רבות לא זכו לפרי בטן, עד שקיבלו
ברכה מהבעל שם טוב הקדוש זיע"א ונולד רבי ישראל. כבר
מצעירותו הצטין רבי ישראל בכשרונות בלתי רגילים,
ובהתמדה רבה בלימודים, הוא היה תלמידו של המגיד הקדוש
ממעזריטש זיע"א. מאוחר יותר קיבל על עצמו את תפקיד
המגיד בעיר קאזניץ. והתפרסם בכל העולם כצדיק וקדוש, 
ובעל מופת. 
פעם אחת היה זה במוצאי שבת קודש, אחרי תפילת ערבית
יצאו מאות המתפלים לחצר האחורית של בית הכנסת, יחד
עם רבם, כדי לקדש את הלבנה תחת כיפת השמים, ענים
כבדים שטו במרומים וכיסו מרבית הזמן את הלבנה, עיני
הצדיק היו מופנות אל השמים, ומבטו כאילו חדר אל מעבר
לענים, ואחרי זמן לא רב התפזרו להם הענים והלבנה יצאה
והתגלתה במלוא הודה והדרה, והמתפלים הרבים החלו
לומר בדביקות את הפסוקים המוכרים שאומרים ב"קידוש
לבנה". הם היו כל כך שקועים בתפילה עד שלא השגיחו
בסכנה הפתאומית שארבה להם, כנופיה של שודדים
שהסתובה ביערות הסמוכים, חדרה אותו ערב לעיר קאזניץ,
כדי להתנפל על אנשים ולקחת את כספם ואת רכושם, כאשר 
שמעו השודים את רעש התפילה ליד בית הכנסת, החלו לנוע
באותו כיון כדי להתנפל על האנשים שהתכנסו שם, ולשדוד
את כספם, הם לא ידעו כי ליהודי היוצא במוצאי שבת מבית
הכנסת, אין בכיסו אפילו פרוטה אחת.
כאשר התקרבו השודים למקום נמלטו היהודים על נפשם,
וחצר בית הכנסת התרוקנה בין רגע, ונשאר במקום רק המגיד
הקשיש שעמד על מקומו בעינים עצומות, כשהוא אומר את
פסוקי קידוש הלבנה בדבקות עצומה, הוא היה כל כך מופשט 
מהגשמיות באותה שעה, שכל לא ראה ולא שם לב
למתרחש מסביב. ראש השודים שהיה איכר מגודל, מגושם
וחזק מאד, ניגש אל הצדיק בריצה, כשפיו מלא קללות
נמרצות, הוא הרים את ידו כדי לכבד את הצדיק במכה הגונה,
אולם המגיד הקדוש לא הבחין בו כל, הוא עמד בעינים
עצומות ורק שפתיו רחשו תפילה, כאשר הוא חזר שלוש
פעמים על הפסוק הידוע אותו אומרים בקידוש לבנה בשני
כיונים הלוך וחזור, "תיפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך
ידמו כאבן" הוא חזר על הפסוק לאט לאט שלוש פעמים, כמי
שסופר פנינים. דבר זה הרגיז את השוד עוד יותר, הוא
המשיך לקל את הזי'ד - היהודון, ועמד להתנפל עליו בחמת
זעם, אולם אז קרה משהו בלתי צפוי, הוא קיבל לפתע שיתוק 
ונשאר על עמדו בפה פעור, וידו שעמדה להכות את הצדיק
נשארה מורמת למעלה כתלויה באויר. חבריו השודים ראו
את המתרחש, ואף הם נעמדו מבולבלים ומתוסכלים כשאינם
מסוגלים לזוז ממקומם, כאילו תרדמה עמוקה נפלה עליהם.
בינתים סים הצדיק את התפילה והלך לביתו, רק עכשיו
אחרי שהצדיק כבר לא היה במקום, התעורו השודדים
מהשוק בו היו נתונים, הם רצו אל מנהיגם וקראו לו לברוח מן
המקום, ונבעתו לראות כי הלה אינו מסוגל להניע איבר, ואין
באפשרותו לזוז מן המקום, הוא עמד שם משותק כולו, מכף
רגל ועד ראש, פיו פעור ועינו בוהות. נכחו השודים שהיו
אנשים פרימיטיב ים ולא ידעו את נפשם, הם החלו להצטלב
ולהתרוצץ מסביב כשהם לא יודעים מה לעשות. פתאום נזכר
אחד מהם במה ששמע פעם ואמר: אתם יודעים מה קרה כאן?
זה היה הרב הזקן ששיתק את המנהיג שלנו, הרי זה הרב
המפורסם של קאזניץ שהוא אדם קדוש, אנשים אומרים שיש
לו כוחות פלא נעלים, והוא כבר הראה מופתים רבים, הראש
והמנהיג שלנו עשה שטות כאשר הרים ידו על היהודי הקדוש
הזה. "ומה עושים עכשיו?" שאלו חבריו את השוד שאמר את
הדברים הלו, "בואו ניקח את המנהיג שלנו אל הצדיק ונבקש
ממנו סליחה ומחילה" אמר השוד.
אמרו ועשו, הביאו את מנהיגם המשותק אל הצדיק,
והעמידוהו לפניו כפי שהוא, משותק ולא מסוגל לדבר או
להניע אבר. שאל אותם המגיד מה אתם רוצים? והם ספרו
ואמרו לו: "רב קדוש, אנחנו, כלומר הפרנסה שלנו היא ביזה
ושוד, ומאחר שקשה לחיות משוד רק מהיער, חשבנו להיכנס
הערב לעיר, ראינו הרבה יהודים ליד בית הכנסת עומדים
ומתנועעים, וחשבנו לאסוף מהם קצת כסף, אולם הם ברחו על
נפשם, ורק הרב הקדוש נשאר עומד על מקומו, והנה המנהיג
שלנו עשה שטות והרים את ידו על הרב הקדוש, ונשאר
משותק כמו שהוא ניצב עתה לפניך, אנחנו מבקשים את
סליחת הרב הקדוש ואנחנו נשבעים בשם המנהיג שלנו ששוב
לא נעשה דבר כזה, ואנחנו מבקשים שהרב הקדוש ימחול לו
וישחר אותו מהתרדמה העמוקה שנפלה עליו.

התפלא המגיד מקאזניץ פליאה גדולה ואמר: לא שמתי
לב כל שמישהו העליב אותי, אולם אם הדבר הוא כך
כפי שאתם אומרים, אני מוכן לסלוח למנהיג שלכם
בתנאי אחד, אם הוא יבטיח לי שלעולם לא ירים יד על
יהודי, והוא וחבורתו שוב לא יעשו עול לשום יהודי
בעולם. אנחנו מוכנים להבטיח, אולם הראש שלנו אינו
מסוגל להוציא מלה מפיו, אמרו השודים, ניגש הצדיק
אל ראש השודים, הביט הישר לתוך עיניו ואמר לו
בקול תקיף "אתה מבטיח שלעולם לא תעשה ליהודי שום
רעה?" "אני מבטיח, אני נשבע" גמגם ראש השודים
שהמלים יצאו מפיו מקוטעות, מיד כשאמר זאת, חזרה
אליו לשונו והוא החל להתנצל ולבקש סליחה עם דמעות
בעיניו.
הצדיק אמר לשודים שמכאן ואילך עליהם להפסיק
לעסוק בשוד וביזה, ועליהם לחפש פרנסות אחרות, הוא
השביע את ראש השודים ואמר לו כי הוא מוחל לו
אולם רק שהוא וחבריו יעמדו בהבטחתם. כאשר סים
הצדיק את דבריו הרגיש השודים שכוחותיו חוזרים אליו
והוא מסוגל להניע את ידיו ורגליו. כנופית השודים
הלכה לה, ושוב לא שמעו עליה בעיר.
כעבור זמן רב חזר ראש השודים בחשאי ובא לביתו
של המגיד מקאזניץ, הוא סיפר לרבי כי מאז אותו מקרה
הוא אינו מוצא מנוחה לנפשו, המצפון מציק לו ומיסר
אותו על מה שעשה קודם, ורגש עמוק של חרטה מקנן
בלבו. הוא אמר לצדיק כי הוא רוצה לחזור בתשובה
שלמה, ורצונו להיות יהודי. המגיד מקאזניץ ניסה להניא
את האיש מכונתו, אולם כאשר ראה שכונתו רצינית,
הוא הדריך אותו כיצד ובאיזה אופן הוא יכול להתגיר
ולהיות יהודי. ואכן ראש השודים לשעבר נהיה לגר
צדק, ומכאן ואילך הוא השתדל לעשות טובות ולעזור
ליהודים כל שרק יכל. את שנות חיו האחרונות הוא
עשה בית המדרש של העיר קאזניץ, מקום שם הוא
התפל בדבקות ואמר תהלים יומם ולילה.