שלום משה, נעים להכיר.

  וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  (שמות ו' י"ג).

   ומבאר רש"י הקדוש: להנהיגם בנחת ולסבול אותם.

   והאבן עזרא (הפי' הקצר) מוסיף: שצווה שלא יכעסו על ישראל, כי קצרה רוחם.

-----------------------------------------------------------------------

   נהר הדמעות הגדול שנאגר מבכיים של ההורים והמכרים, לא שב ריקם, ובשעה טובה ומוצלחת נשברה הצלחת. ולאחר מספר חודשים נשברה הכוס, וברוך ה' קם עוד בית בישראל.

   וכמו בסיפורים, בהתחלה הכל היה וורוד, כל יום שישי פרחים, ובראשון מכתבים, ובשלישי בילויים, ולאחר שנה בא הבן הראשון, ולאחר מכן הצטרפה לו גם אחות, אט אט המשפחה גדלה והתקיים בה הפסוק ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה.

   והנה ראש המשפחה "מר ינון" רואה שהמפעל  נהיה מורכב! בשש בבוקר חלוקת בקבוקים!  שרית שותה 180cc מטרנה, ומאיר צריך בקבוק שלם של שוקו, ליאיר יש להכין תה, ולעצמו גם צריך משהו חם. אחר כך שלב ב': "להלביש", ומהמילה הזו לבד הוא מקבל כאב ראש! כל ילד עם הבגדים שלו, ואם זה חורף אז צריך להלביש כפול, ובפרט שברוך ה' מידות הילדים משתנות מהר, אתה קונה לו מכנסיים ארוכות, ואחרי תקופה אתה רואה שזה הופך למכנסיים קצרות, ולא נדבר על "תאום" בן הבגדים, והאביזרים. ואחר כך שלב ג': לנתב כל מלאך למקומו, שרית למטפלת, מאיר להסעה בשמונה שיוצאת מהרחוב ממול, את יאיר הוא יקח בעצמו לגן בדרך לתפילה.

   לא נפרט את כל סדר היום, אך בל נתעלם מכמה נקודות נוספות: ארוחת צהרים, שיעורים, להשכיב לישון, אסיפת הורים, סידורים וכו',  כל מילה כאן טומנת בחובה הרבה, לא "הרבה", אלא "הרבה מאוד"!

   כעת בואו ונוסיף אש למדורה! השעון מעורר צלצל בתשע במקום בשש, הילדה הגדולה נזכרה בבוקר שהמנהל אמר אתמול שבלי ההורים אין לה מה לבוא לבית הספר. ולקינוח האווירה, מנהל הבנק מתקשר ומודיע שאין כיסוי מספיק, והמשכנתא תחזור אם לא תהיה היום הפקדה עד שתים עשרה בצהריים.

   ומי שמנהל בית עשר דקות, יודע שכל בוקר יש משהוא ברעיון הזה. ויצר הרע מנהל בחכמה את המצב ו... מוחה כפיים!-!-! הוא דואג שכולם יהיו לחוצים, שהעצבים יהיו רופפים, הוא מרסס כעס מריבות ומירמור בכל פינה, ונותן לבית לחגוג.

   ובסוף: יש פצועים קל, יש פצועים קשה, הילדה שכחה את הסנדוויץ', הקטן הלך בלי טיטול רזרבי בתיק, יאיר רכס את החולצה באלכסון, כמובן שהלימודים היו בהתאם! זה בא בלי מחברת, השני בלי ראש, כל הבית נראה עקום! וההורים, נראים כמפקדים בשדה הקרב שאיבדו שליטה. עצבניים ולחוצים וכו'.

   באה הפרשה ומלמדת אותנו: תפקיד של מנהיג, זה להנהיג בנחת את בנו העידה ולסובלם בכל המצבים. וכלשון רש"י הקדוש: להנהיגם בנחת ולסבול אותם. מנהיג לא אמור לחיות לפי "מזג אוויר", אלא הוא אמור להיות שקול ונינוח "תמיד", גם כשהשעה דחוקה ויש הרבה סיבות להתרגז ולקטר. האבן עזרא מרחיב את העניין יותר, ומזכיר לנו שלכל התנהגות, עקשות, וכו', יש סיבה! לכן אל למנהיג להתקומם ולכעוס ולהתנהג כארי בסוגרו בגין זה, אלא עליו להמשיך ולהיות רגוע בהנהגתו תמיד. וכלשונו הטהורה של האבן עזרא: שלא יכעסו על ישראל, "כי קצרה רוחם").

   ואם יאמר ההורה: מה כל זה קשור אלי?

   כל הורה אמור לדעת שהוא בגדר "משה" וביתו בגדר "העידה", וכמו שמשה הנהיג את ישראל, כך הוא מנהיג את המשפחה, וכשם שמשה רבנו עמד בפרץ בכל המצבים, ולא "התפרץ" על עדתו, אלא תמיד היה רגוע שקול ומתחשב, כך מוישל'ה שלנו - ראש המשפחה, אמור לעמוד בכל המצבים ולהיות רגוע שקול ומתחשב.

   וכמו שמשה עשה הכל על פי דעת תורה, ובמקום שהסתפק - שאל את ה', כך ראש המשפחה אמור לעשות הכל על פי דעת תורה, ובמקום הספק לשאול את הרב.

    ושאומרים "משה", מתכוונים לבעל ולאישה כאחד. שהרי שניהם מכוונים את הבית - ושניהם בבחינת משה.

   כמובן שקל לדבר, זה אפילו נעים לשמוע שהכל צריך להיות וורוד יפה ופרחוני, אך במציאות זה לא בדיוק נגיש וזמין. לא תמיד ההורה זוכר שקוראים לו "משה", ובפרט שהמצב "הטכני" אליו הוא נקלע - ממש לא מעודד, והוא מזדהה עם מה שכתוב על מוצרי "אוסם": ישנם דברים שאינם בשליטת החברה, אם כן מה הפיתרון?

   איזהו חכם - הרואה את הנולד! "מהערב" מפשיר לחם, רוחץ הבקבוקים, מסדר הילקוטים, בודק שיש בגדים לכולם למחר, וכשהכל סימטרי ומוגדר, הוא מתפג'ם, "קורא קריאת שמע", (יש דבר כזה), ועולה לישון.

   ולמרות שתמיד יש הפתעות, המצב כבר בשליטת החברה! שהרי בבית יש "קו", העניינים מוגדרים, התשתית מוכנה, והאווירה בדרך כלל נעימה. וכשילד יוצא בבוקר עם אווירה טובה, כל היום שלו נראה אחרת, הוא רגוע ועליז, נעימה לו ההליכה, הוא גם אוהב לחזור, וכו', וגם אתה מר (ינון) "משה", תודֶה שכאשר אתה יוצא רגוע ונינוח, כל היום שלך נראה אחרת, העניינים מתקתֶקים ומתקתָקים

  כעת ברור למה יצר הרע דואג לגנוב לנו את הבוקר?! כיוון שזה לא רק "בוקר" אלא הכל! שהרי זה משמעותי לחינוך הילדים, שלום הבית, ההתנהגות בכולל ובעבודה.

   לכן מי שחכם וחי כמו שהתורה מנחה ומכוונת, זוכה גם כאן וגם שם. כאן חייו מקבלים איכות, ושם שמור לו שכרו. אך מי שחי בלי סדר בבית ובהשקפה, הכל אצלו מהרגע להרגע, תוך כדי צעקות ומתיחות ושאר ירקות, בדרך כלל הוא ממלמל את המשפט "ישנם דברים שאינם בשליטת החברה". לא כך?