החיים זה "כדור רגל"

  "יוסי השתגע" זעקו הכותרות בכל העיתונים. וכך נכתב בגוף הכתבה: יוסי, בחור כבן שלושים, אב לשתיים (ילד וכלב), בוגר אוניברסיטת "צעקת הדל", שחקן כדור עֶגֶל - מוצלח, הזדמן באקראי למסיבת חנוכה שנערכה על ידי אגודת "חיים על רמה". יוסי חשב לתומו שמדובר בעוד מסיבה שגרתית שעורכים החבר'ה. אך להפתעתו, באמצע המסיבה, בעל הבית "עצר" את האירוע, הלהקה המנגנת ירדה מהבמה, ובמקומה עלה לבמה - "שחור מזוקן וממושקף" (רב).

   יוסי לא הפסיק לגרוע עין מהדמות. הרי תמיד ספרו לו שלדתיים יש זנב - רק שהם מחביאים אותו מתחת לחליפה, וכן יש להם קרניים - אלא שהם מכסים אותם עם הכובע, ובפרט הרב שלהם, אוֹהוֹ, זו אחת התופעות המוזרות ביותר. אדם שרכון כל הזמן על ספרים עתיקים (תלמוד), וממלמל שפה לא מובנת (ארמית), איש דל השכלה  שמעולם לא חקר נושאים "מהותיים ועמוקים" באמת, כמו למשל: לכמה רסיסים נשברה הצלחת בחתונה של אריסטו? מי היה הראשון בעולם שפיהק? כמה שיני בינה יש לזבוב? והנה כעת מזדמן ליוסי לפגוש איש כזה - פנים מול פנים. וכי זה לא מסקרן?!

   יוסי היה בטוח שהדמות שעלתה לבמה עשתה זאת בלי רשות! שהרי מה היא כבר יכולה לעשות עם "מיקרופון"? וכי יש לה מה למכור ולחדש לקהל הנאור שבאולם? להפתעתו, הדמות שניגשה למיקרופון שידרה עוצמה, מעיניה נשקף רוך, ומפיה נטף החיוך. אין מה לומר, זה הקסים אותו - והוא הסכים "לפנות" כמה דקות מחייו ולשמוע מה בפי האיש.

   הוא היה בטוח ששוב פעם הוא ישמע על מבצע "שנור ותרום", או מגבית עבור אחת הקרנות של "קופת העיר". קרן ושתי, קרן ליזר, קרן אור, ואולי אפילו קרן שמש. לפתע קורה הלא יאומן. הרב מחייך סוקר את היושבים, "כמקובל" – מכחכח בגרונו, ומתחיל לנאום "על רמה"!!! השקפה, היסטוריה יהודית, מכבים מול יוונים ועוד. חלפו הדקות, חולקו סופגניות, כעבור שעה חילקו פופקורן וטרופיות, והרב... ממשיך!!! יוסי עומד פעור פה. מעולם הוא לא חווה הרגשה כל כך מתוקה ומרוממת.

   כעבור שעתיים נגמרה ההרצאה - ויוסי החליט שהוא חוזר בתשובה. אין לו ברירה, הרב לא השאיר אופציה. הרב הוכיח בראיות ברורות ומוצקות שהוא "מפספס" את החיים - ויוסי השתגע - וקנה את הדברים. עד כאן ציטוט הכתבה הנ"ל.

   אך דבר אחד לא ידעו הכָּתַבִים. למרות שיוסי ויתר על יצר הרע, יצר הרע לא ויתר עליו - והוא הפך עולמות בשביל להפריע לו בדרכו החדשה.

   והנה, הגיע שבת פרשת "וישלח", יוסי יושב בבית הכנסת ומאזין לקריאת התורה. לפתע הוא קולט שבפרשה זו מתו רַבִּים. יצחק אבינו, רחל, דבורה מנקת רבקה, ולהבדיל בין הטמא ובן הטהור - מת גם שכם בן חמור, וחמור אביו, וכל בני עירם, ושבעת מלכי אדום. לפתע יצר הרע לוחש ליוסי: אתה רואה?! בחיים יש שתי קבוצות. יש את הצדיקים, ויש את הרשעים. לא כולם זוכים להיות צדיקים עד יום מותם. ומי הבטיח לך שתצליח להחזיק מעמד בדרכך החדשה 120 שנה? לא חבל על ההימור?!

   ליוסי היה נס. הוא היה מחובר לרב שהדריך אותו וכיוון אותו, וכל שאלה או ספק שעלו בראשו, הוא היה שוטח את זה בפני רבו ומברר את הסוגיה לעומק. וכך הוא עשה גם הפעם. הוא סיפר לרב שיצר הרע מנסה לקררו ולהחליש את עלייתו הרוחנית - והוא חושש שזה יעשה בו רושם. לכן הוא מבקש מהרב שיתן לו כמה "טיפים" שיסיעו לו בעבודת ה'.

   הרב הרהר כמה רגעים, ולאחר מכן שאל בפליאה: אתה?! אתה יוסי מחפש טיפים?! הרי זכית להכיר את "הרב כדור רגל" היטב. אם תתבונן בו קצת, תראה כמה טיפים הרב הזה מלמד אותנו בעבודת ה'!!! הרב ראה שיוסי לא יורד לעומקם של דברים, והוא החל להסביר:

   דע לך יוסי שממשחק הכדור רגל אפשר ללמוד הרבה יסודות לעבודת ה'. זה ממש בגדר "משל ונמשל". משחק הכדור הוא "המשל", ועבודת ה' היא "הנמשל". וכעת אתן לך כמה דוגמאות:

  במשחק יש את הקבוצה היריבה, זו שמפריעה לשחקן להתקדם אל השער. ואת הקבוצה הזו - צריך לנצח. אסור לוותר לה!!! אחרת, זה יפגע לנו בניקוד הסופי. אותו דבר במגרש החיים. האדם לא משחק לבד. יצר הרע זו הקבוצה היריבה שמפריעה לו להתקדם אל היעד - ואסור לאדם לוותר ליצר. ואם הוא יוותר, זה עלול לפגוע לו בניקוד הסופי, אחרי 120.

   הכדור - זה המצוות. וכמו שמחזרים אחרי הכדור "בלי הפסקה", וגם אם השיגו אותו והבקיעו "גול", לא אומרים "די" - אלא מקבלים תיאבון לעוד. כך גם במצוות. יש לחזר אחריהם כל הזמן. וגם אם זוכים ומקיימים מצווה פה ושם, אין להגיד "די", מספיק מה שקיימנו עד עכשיו. אלא צריך להרחיב את התיאבון ולחזר אחרי המצווה מחדש - כאילו זו הפעם הראשונה שאנו פוגשים בה, להרגיש שכל מצווה זה הישג.

   המשחק - מוגבל בזמן. יש זמן קצוב אותו צריך לנצל ולהגיע בו להישגים. בתום המשחק - אי אפשר לשנות את התוצאות. כך גם בחיים. לאדם יש זמן קצוב 120 שנה. אותם יש לו לנצל לעבודת ה' ולהגיע להישגים. אחרי 120, המשחק נגמר. אי אפשר לשנות את התוצאות. ומה שאדם טרח ואגר למטה בעודו חי, רק זה מה שהוא יקח איתו למעלה.

   במשחק - "הריצה" היא לא המטרה. ומי שרק ירוץ ולא יכניס "גולים", הוא סתם מבזבז את זמנו ובוגד בתכלית. אותו דבר בחיים. מי שרק רץ על המגרש, אוכל ושותה, אך לא מכניס גולים (מצוות) לשער (לשמים), הרי שהוא מבזבז את חייו לריק, הוא בוגד בתכלית.

   כדור שחסר בו אוויר, עף - אבל לא רחוק. כך גם המצווה. אם לא ממלאים אותה בהרבה אוויר, אם לא מתאמצים עליה אלא עושים אותה בעצלתיים וברפיון, היא עפה לשמים, אבל היא נראת בהתאם. היא לא מגיע עד להיכלות הכי גבוהים.

   במגרש - הכוחות שווים. (11 מול 11). כך גם בעבודת ה' - "הכוחות שוות". לכן אין להבהל מהקבוצה הגדולה שיצר הרע מציג בפנינו. כי גם לנו יש קבוצה כזאת, גם לנו יש "כוחות". ואם ישאל השואל: הרי לפעמים יצר הרע מתגבר על האדם  והאדם מרגיש שהוא לבד, שהכוחות לא שווים, מה פשר הדבר? התשובה פשוטה: לפעמים האדם "בניסיון". פירוש: סגרו לו את העיניים. לקחו לו את המשקפים הרוחניות. לכן הוא לא רואה את הסייעתא דשמיא. אבל גם במצב הזה, אם הוא יצעק "אבל'ה תושיע, פקח לי את העיניים ותן לי לראות אותך, תן לי כוחות לעמוד בניסיון", באמת ה' יושיע אותו! פתאום יפקחו עיניו והוא יראה שהוא לא משחק לבד מול היצר - אלא יש איתו עוד, יש איתו את "אבא".

   במגרש - יש דשא. נפלת?! זה פספוס, אבל זה בסדר. אתה על הדשא ולא על האספלט. אפילו לא התלכלכת!!! קום, תנער את הבגדים - ותמשיך לשחק. אך אם תמשיך לשכב ותפקיר את השער לרווחה, היריב עלול לקחת לך את המשחק. כך גם בעבודת ה'. נפלת?! לא נורא. זה לא הופך אותך לפצוע ומלוכלך, העיקר שתקום ותעשה תשובה ותמשיך בעבודת ה'. שהרי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם (משלי כ"ד ט"ז), זה דרך העולם. ודע לך עוד, שאם תקום, בשמים תחשב עדיין לצדיק וקדוש. וכמו שראינו (עבודה זרה י"ז.) אצל אלעזר בן דורדיה, שנפל נפילה עצומה עד שנסגרו בפניו שערי שמים. וכאשר הרהר תשובה, יצאה בת קול (כרוז) משמים שהכריז עליו, "רבי" אלעזר בן דורדיה מזומן לחיי העולם הבא. תוך רגע הוא הפך מחוטא גדול - "לרבי אלעזר" הקדוש והטהור. אבל כל זה בתנאי שקמים ולא נשארים רבוצים. כיוון שאם ממשיכים לרבוץ, יצר הרע מנצל את זה ולוקח את המשחק.

   במשחק - גם אם ראית "גול" מהיריב, אינך צריך להיבהל. תן לזמן לעשות את שלו, יתכן וזהו הגול היחיד שיהיה ליריב. והרי מה שקובע זה החשבון הסופי, ובאמת אם תתאמץ, יתכן ובגמר תהיה אתה המוביל. כך גם בעבודת ה'. יצר הרע הבקיע גול?! אל תשבר. תמשיך להלחם נגדו, תשאיר את המספרים לסוף המשחק - לאחרי 120, ותראה שבסוף הובלת והמשחק היה שלך.

   במשחק - המגרש אינו גדול. אומנם רצים עליו כל הזמן בלי הפסקה וזה עושה רושם "שֶׁרצים - והשטח לא נגמר", אך במציאות בסך הכל מדובר בכמה עשרות מטרים. אותו דבר במגרש החיים. יצר הרע רוצה לייאש אותנו, הוא מצייר לנו את עבודת ה' כפרויקט ארוך שלא נגמר, אך אסור לנו להתייאש. בסך הכל מדובר בכמה עשרות שנים. ואם נתבונן, נראה שבקלות אפשר לנצל אותם. זה הרי עובר מהר!!! תשאלו את המבוגרים!!!

   במשחק - אתה לא לבד. מחוץ למגרש יש אצטדיון גדול מלא אוהדים שעל כל "גול" שלך הם צועקים י...........ש (רחמנות). ועל כל פספוס הם צועקים "בוז". כך גם במגרש החיים, אתה לא לבד. העולמות העליונים תלויים בך ובמעשיך, ועל כל גול שאת מבקיע, על כל מצווה שאתה עושה, בעולמות העליונים שמחים אתך וצועקים לך "יש". בזכותך יש בעולם שפע! יש גשם! יש שלום! יש ברכה וכו'. ולחילופין, על כל פספוס שלך, על כל עבירה, אם אינך שב בתשובה - צועקים לך "בוז". שהרי אתה מביא לעולם צרות איומות (קידושין מ:).

   במשחק - המטרה לא מקדשת את האמצעים. ומי שעושה "עבירות", יש שופט ויש כרטיס אדום. גם בחיים אותו דבר. המטרה לא מקדשת את האמצעים. יש שופט (אלוקים), ויש כרטיס אדום (גהינם), ואלוקים זוכר הכל. הוא מה שאמר שלמה בחכמתו (קהלת י"ב י"ד) כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹקִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם, אִם טוֹב וְאִם רָע.

   במשחק אף "גול" לא מת. הכל מתועד ומוסרט בזמן אמת, ולאחר שהמשחק נגמר - זה נשמר בארכיון. כך גם לגבי מעשיו של האדם. יש רקיע בשמים שמצלם את כל מעשה האדם בזמן אמת "וזה נחקק שם" - ושום מעשה לא הולך לאיבוד.

    אחרי שהמשחק נגמר, שואלים "כמה כמה", מפרסמים את זה בחדשות, כותבים על זה בעיתון, עושים למשחק "ניתוח שלאחר המוות", בני אדם לא מתעלמים ממנו בגלל שהוא נגמר! כך גם בעולם הבא. לא יתעלמו ממעשי המנוח בגלל שהם "היסטוריה". אלא יחפרו וימשמשו בהם, ובסוף גם ידווחו לכולם "כמה כמה". (עיין יסווה"ע שער הכולל א' ד"ה ת"ח).

   אתה שומע יוסל'ה?! עד כאן הבאתי לך כמה טיפים לחיים, שלמדנו מהרב "כדור רגל". אלא שלסיום, רציתי לברר איתך משהו קטן בסוגיה הזו, איזה אי הבנה שיש לי בעניין, ואשמח אם תפתור לי את הסוגיא:

   הרי "כדור" זו חתיכת סמרטוט גומי מלאה באוויר. אם כן, מה כל כך נהנה השחקן שבועט בה? יוסי חייך והשיב: מורי ורבי, השחקן לא נהנה "מהסמרטוט עם האוויר", אלא מהגולים שהוא מבקיע. הכדור הוא רק הכלי שאיתו מגיע "הגול" הנכסף. הרב לא יכל להתאפק והוא הוסיף והקשה: אם כל מה שחשוב לשחקן זה "להבקיע גולים", למה הוא מתאמץ ומבזבז את כוחו בזמן המשחק? מדוע שלא ימתין עד שהקבוצה היריבה תלך, ואז שיכניס גולים כאוות נפשו בלי הפרעה. לא כך ההיגיון אומר?! יוסי כבר לא יכל להתאפק. רבי היקר והאהוב, כל החכמה להבקיע גולים "כשקשה", כשיש הפרעות ומכשולים בדרך, אם במצב כזה מצליחים "להבקיע" גול - זה הישג. אך אחרי המשחק, כשאין הפרעות, מה החכמה להכניס גולים?

   למילים הללו ציפה הרב! שמעת יוסיל'ה?! מה החכמה לעשות מצוות כשהמגרש רֵק ויצר הרע לא מפריע? כל הגדולה היא להבקיע גול כשיצר הרע מפריע. כשיש קשיים בעבודת ה' והדרך כביכול חסומה. במצב כזה, כל "גול" (מצווה) שאתה מכניס לשער (השמים) יש לזה ערך גבוה - ואלוקים משתעשע עם זה - כאדם המשתעשע עם בנו יחידו!

   ולסיום, אני חייב לגלות לך מידע "חסוי". דע לך שהמשחק מכור מראש! משום שהניצחון תלוי "רק" בידיים שלנו. אם נתאמץ, "בטוח" ניקח את המשחק. שהרי הבא ליטהר מסייעין אותו (שבת קד.), מסייעין מלשון "מסיעין" שולחים לו הסעה ספישל לנקודת היעד. מבטיחים לו הצלחה במשחק.

וכיוון שהמשחק מכור, אם כן יוסל'ה, מה אתה מתרגש מיצר הרע?-?-?