ניסית פעם את "מפתח הקסמים"?!

   וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו... וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ... וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם: וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:  (שמות ג' ז' - י').

***********************************************************************

   לא פעם נושא יוסי את עיניו הטהורות ולוחש: המשכנתא המריאה לשחקים. הרהיטים בבית כבר שחוקים. בגדי הילדים משנות השישים. הילדים נראים רזים וכחושים. ואני ואשתי כבר תשושים וקשישים. מדוע מוקף אני בצרות וקשיים?

   ולמרבה הצער מתברר, למרות שהזמן מתקדם ועובר, המצב הכללי עדיין מתדרדר, הקשיים והבעיות מתגברים מכל עבר, והבלגן גדל יותר ויותר.

   יוסי החליט שהמצב חייב להשתנות! הוא קבע פגישה אצל פותר חלומות ובעל חזיונות, מעיין בקפה ושולף פיתרונות, ולאחר ששילם לו במיטב השטרות, קיבל עצה שתשחרר אותו מהצרות.

   אך התברר שהעצה עזרה ליועץ בלבד! היא העשירה את אוצרותיו מיד. אך מזלו של יוסי נותר בצד. מסובב בצרות ומהטוב מבודד.

   יוסי ניסה את מזלו מחדש. הוא לקח גמ"ח מהשכן פרקש, ועל דלת האסטרולוג נקש. שם אל הקודש פנימה ניגש, הניח סכום כסף גדול על המגש, והמתין "לצדיק" כשכולו נרגש.

   שמע נא ידידי ורעי, הלא נולדת במזל גדי. אך אספר לכבודו שהעלתי בחכתי, שבזמן לידתך ישן לו הגדי, לכן מזלך רדום ידידי, ואין לכך פיתרון לדעתי.

   יוסי חסר אונים. האסטרולוג הודיע בפירוש שמצבו לא ניתן לשינויים, בגלל שבשעת לידתו הגדי ישן שנת ישרים. כיצד יוסי ימשיך את החיים? האם יש למישהו מתכון שיכול להחזיר לו את הסומק לפנים?!

   כן! יש "מפתח קְסמים" שביכולתו לשנות מצבים ולהזיז עניינים. אך בטרם נעלה אותו לבמה, נקדים לכך הקדמה.

  לכל אדם בעולם יש תפקיד יעוד ומטרה. ומהם? האם לאכול טוסטים?! אולי לרעות צאן? ברור שלא! כולנו מבינים שלא זה הכיוון. אם כן מה תכלית האדם בעולם?

   ברוך אלוקינו שבראנו "לכבודו"! לקיים את רצונו מצוותיו ותורתו. להיות עבד נאמן לבורא. ומי שעבד נאמן יותר, הרי הוא משובח יותר. ומי לנו גדול ממשה רבנו "נותן התורה"? ומה היה התואר הגבוה ביותר שמשה זכה לקבל מבורא עולם? "עבד ה' "! (דברים ל"ד ה'). זו הפסגה העליונה ביותר בתכלית האדם.

   אלא שלפעמים האדם שוכח מהתכלית הזו, ובמקום להשקיע ברוחניות, הוא משקיע בכוחניות. במקום להתפלל כראוי, הוא מתפלל כשיכור ושתוי. הוא אומנם קובע עיתים לתורה, אך זה אצלו בעדיפות אחרונה. שבת אצלו זה יום מנוחה "כפשוטו". הוא ממריא למיטה ביום שישי - ובמוצאי שבת הוא נוחת חזרה לתוך הנעליים. והוא עוד בטוח שלזה התכוון המשורר בשירו  המרגש "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה".

   בורא עולם רואה שהיהודי לא מבצע את תכליתו כראוי, והוא ממתין לו שישתנה. עובר יום, ועוד יום, אך השינוי בושש לבוא. בלית ברירה בורא עולם מפעיל את "שליחיו הנאמנים". צרות יסורים ושאר מרעין בישין. ומה המטרה? להזכיר ליהודי את בוראו, להזכיר לו שהתכלית היא ברוך אלוקינו שבראנו "לכבודו" - ולא "לכבודנו".

    אלא שלפעמים יצר הרע מעוור את עיני האדם, ובמקום לתת לו לעשות חשבון נפש ולהבין שהצרות הם "איתות" מהבורא, במקום זה הוא אומר לאדם לפרש את הצרות "כתקלה גשמית בלבד". פיטרו אותי מהעבודה?! זה בגלל שהחור באוזון גדל, ומחמת זאת קרני השמש חיממו את כדור הארץ יותר מדי, ובין הדברים שנפגעו מהחימום יתר הזה, זה הראש של הבוס שלי. זו הסיבה המדעית לפיטורין. כמו כן מכונת הכביסה שהפסיקה לסחוט, זה משום שהשכן הקנאי מהקומה למטה עשה לה פולסא דנורא. ואילו כאבי השיניים העזים שפקדו אותי אמש, זה בגלל שחברת אוסם שינתה את מינון המרכיבים של הספגטי, ומחמת זאת הפעלתי על השיניים "לחץ יתר" בשעת האכילה, ולכן שִׁינָי ניזוקו. בקיצור, לכל צרה יש לו הסבר לוגי, אך את ההסבר הפשוט, שהצרה היא איתות מבורא עולם, למסקנה הזו הוא לא מגיע.

   בורא עולם רואה שהיהודי המתוק למטה מתמקד "במקל" (בצרות) ולא בזה שמחזיק את המקל (בבורא). אין ברירה, בורא עולם מגביר את "הווליום" של הצרות. פתאום המצב מסתבך, מדובר בצרות שאפילו מח מפולפל כמו שלו - לא יכול לתת להם הסבר לוגי, וכאן כבר הוא נשבר. הוא מתחיל לקלוט שמי שרודף אותו כבר תקופה ארוכה, זה לא מקל גשמי - אלא מקל רוחני. פתאום הוא מקשר את המאורעות כולם, ואז הוא מודה "שאצבע אלוקים היא".

   מיד עושה היהודי בדק בית רוחני, חשבון נפש, חיזוקים באמונה וכו'. וכאשר בורא עולם רואה שהיהודי מבקש את קירבתו, מיד הוא מסיר מעליו את הצרות. שהרי כבר הושגה המטרה. היהודי נזכר שהתכלית היא ברוך אלוקינו שבראנו "לכבודו", וזה מה שכעת מעניין אותו.

   שהרי יסורים זה כמו "מכת חשמל". מה הכוונה? כאשר אדם עומד למות, מעוררים אותו עם מכת חשמל. וזה לטובתו. אך כאשר הוא מתעורר, מפסיקים לחשמל אותו. אותו דבר יסורים! כאשר הרוחניות של האדם עומדת למות, בורא עולם נותן לאדם "מכות חשמל", יסורים. אך כאשר האדם מתעורר, בורא עולם מפסיק את המכות חשמל.

   ואת היסוד הזה טמנה התורה בפרשת שמות בשלושת הפסוקים הנ"ל שבראשית המאמר:

שלב א'

   וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי... וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי... כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו: אומר בורא עולם: זה שיש צרות וקשיים, אני יודע. שהרי אני המהנדס והמבצע של כל מה שקורה בעולם.

שלב ב'

   וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ... למרות שאני שולח לאדם את המכה בגין מעשיו, שידע האדם שאני נמצא על ידו ומוכן להסיר ממנו את הצרה בכל רגע. אני מחכה כבר עם התרופה ביד וממתין "רק לו" שישתנה!

שלב ג'

וְעַתָּה... צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי... כאשר האדם קלט את השדר הסמוי שבתוך היסורים, כאשר סוף סוף הוא מתבונן במקל (בצרה) ורואה דרכה את האוחז במקל (את אלוקים), באותו רגע הוא צועק אל ה' שיושיעו. ולרגע הזה ה' מחכה!

   וכאשר הרגע הזה מגיע, ה' מושיע את האדם "מיד". כמו שנאמר בפסוק הבא וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. המתבונן רואה ששני הפסוקים הללו (ט' + י') פותחים באותה מילה. בשניהם נאמר "עתה", ללמדך, שבאותו עת שהאדם פונה לה', באותו עת ממש ה' נותן לו את הישועה! ואם הישועה מתמהמהת, סימן שעדיין לא פנה האדם לה'.

  שמעת יוסל'ה?! אומנם רוקנת את כל הגמחי''ם בשכונה, פיזרת כספים כמים אצל כל מיני יועצים ובעלי חזיונות וחלזונות, ועם כל זה - עדיין לא נושעת. אך אל דאגה חמודי, זה לא מפני שאתה "מקרה אבוד". זה לא בגלל שהגדי יָשַן כשנולדת.

   דע לך יוסל'ה שאלוקים אוהב אותך. אתה חשוב ויקר לו. לכן הוא לא מוכן שתחיה בהפקרות. וכאשר אתה חורג וחורק מדרך הישר, הוא מאותת לך לחזור לתלם. ובאמת אם תצעק אליו מקירות ליבך, אם תראה לה' שקלטת את האיתות והנך מבקש את קירבתו, בעזרת ה' גורלך יתהפך לטובה. אלא מה, אתה טוען שכבר התפללת לה' - ולא נענית. לכן אתה מיואש. דע לך ידידי שבתפילה יש רמות ודרגות. מה הכוונה?

   היה צדיק אחד שקראו לו חזקיהו. ומובא בחז"ל שהוא היה ראוי להיות משיח. לחילופין, בנו "מנשה", היה ההפך ממנו 180 מעלות! רשע, רוצח, אכזר. הוא רצח את סבו אלישע הנביא, עבד כל עבודות זרות שבעולם, העמיד צלם בהיכל, ומובא בחז"ל, שבשביל העבירות של מנשה בלבד - כבר היה צריך בית המקדש להיחרב. עבר זמן, ומלך אשור תופס את מנשה - ומחליט להרוג אותו במיתה משונה. הוא מכניס אותו לסיר נחושת ענק, ומתחיל לבשל אותו.

   מנשה רואה שרגעיו ספורים, והוא מתפלל לעבודה זרה שתציל אותו. אך האליל מאכזב. הוא מתפלל לאליל נוסף, ומתברר שגם הוא מזויף. וכן על זה הדרך הוא מזכיר את כל האלילים. אלוקי פיעור, הבעל, מרקוליס, מר-מתוק, אך כולם מאכזבים. מתברר שכולם מזויפים.

   ובינתיים הוא רוקד בסיר. לא משמחה, אלא מפני שהוא כבר לא יכול יותר. לפתע הוא נזכר שאביו לימדו פעם שיש אלוקים בשמים, כל יכול וכו'. לא היתה לו ברירה, והוא ניסה גם את האלוקים הזה. וכך אמר מנשה: אלוקים שבשמים, אם תעזור לי לצאת כעת מהסיר הלוהט, סימן שאתה אלוקים אמת. אך אם לא תושיעני, זה סימן שאתה כמו כל האלילים שהזכרתי מקודם חס ושלום.

   שואל הרב פינקוס זצ"ל שאלה עצומה: הרי מנשה נמצא כעת במצב קשה. אם כן כיצד הוא מעיז להתחצף כל כך לבורא עולם - תוך כדי שהוא מבקש את עזרתו? כיצד הוא מעז לומר לה', אם לא תעזור לי - סימן שאתה כמו כל האלילים? מה ההיגיון שהיה לו שה' יושיע אותו עם חוצפה כזו?

   והפלא הגדול הוא, שה' שמע את תפילתו! מה קורה כאן? כיצד זה יתכן?

   אמר הרב פינקוס תירוץ עמוק ועצום. חובה להפנים אותו!!! מנשה אמר לה' חשבון עמוק מאוד: אלוקים, אני יודע שאיני ראוי לנס. אך סיפרו לי שאתה "כל יכול ובלתי מוגבל". אמרו לי שלרחמיך אין גבול. כעת אני בצרה קשה ומבקש את עזרתך - ואתה חייב להושיע אותי!

   אלא מה תאמר, שאני רשע גדול - ומחמת זאת מידת הרחמים אין בכוחה להוציאני?! אם כן, מתברר שאתה מוגבל! למידת רחמיך יש גבול! אם כן אתה כמו שאר האלילים. הם מוגבלים - וגם אתה מוגבל חס ושלום. והרי סיפרו לי שאינך מוגבל, לכן אתה מוכרח להצילני.

  אמר ה', למרות שלפי מידת הדין לא מגיע לו שהושיעו, הרי הוא לא עשה תשובה, לא ישב בתענית, לא שפך את ליבו לפני, למרות זאת אני חייב להצילו. אם לא, אני נועל דלת בפני בעלי תשובה - שהם עלולים לחשוב שלתפילה יש גבול, והרי זה לא נכון, השאלה היא רק איך מתפללים. וכך היה. באה רוח ושלפה את מנשה מהסיר.

   כעת יש לנו שאלה: וכי יוסי הנ"ל יותר רשע ממנשה?! ברור שלא! אם כן מדוע תפילתו של מנשה התקבלה ואילו תפילתו של יוסי לא? הרי ליוסי יש חליפה ארוכה, וכיפה עמוקה, והוא גם טבל במקווה 77 טבילות כמניין "מזל", והוא התפלל במזרח של בית הכנסת (מתחת למזגן, במקום הכי מרופד ומכובד), ואילו מנשה התפלל בלי כל ההכנות הללו. אם כן כיצד יתכן שמנשה נענה "ברגע", ואילו יוסל'ה כבר שנים "בממתינה"?

   כי יוסי לא התפלל כמו מנשה! למנשה היתה התבטלות גמורה לה', הוא ידע שאין אופציה נוספת. וכאשר הוא התפלל, הוא ניסח את התפילה הכי משכנעת שכביכול תגרום לה' להשתכנע ולהצילו. לכן תפילתו טסה עד כסא הכבוד. אך יוסי התפלל בהתאם למזג האוויר. חורפי, גשום, רדום. והתפילה שלו בקושי המריאה חצי מטר, למה שמצבו ישתנה?

   אלא שצריך לדעת נתון נוסף. לא תמיד אפשר להעביר את רוע הגזירה עם תפילה אחת. לפעמים ישנו מניין תפילות שאדם צריך להשקיע בכדי להשיג את הדבר. כמו אצל משה שהתפלל 515 פעם לה' שיכניסו לארץ, ומובא בחז"ל שהיתה חסרה לו עוד תפילה "אחת" בכדי להגיע למִכְסָה שקצב בורא עולם לשינוי רוע הגזירה.

   כמו כן אנו מתפללים יום יום שלוש פעמים לה'. וכל זאת למה? הרי לא נעננו בפעם הראשונה, ולא בשניה, אז מה הטעם להמשיך? כי יש מִכְסָה שצריכים להגיע אליה, ואנו מתקדמים למטרה! עוד תפילה, ועוד אחת, והמִכְסָה פוחתת, ובעזרת ה' כשהיא תתמלא - הישועה תבוא. זה בעצם "מפתח הקְסמים" שאנו רוצים להציע ליוסי.

   יוסל'ה יוסל'ה! אתה בצרות?! אל תחשוב שאתה "מקרה אבוד". אין דבר כזה! אפשר לשנות הכל. אלא אתה "בן אבוד". בן שאיבד את הקשר עם בוראו. לכן, לפני שאתה הולך לאסטרולוגים ולאינסטלאטורים ומשליך כספך לעצים ואבנים, תנסה את "מפתח הקסמים". תתפוס את ה' בכל הכח! תגיד לו אבאל'ה, אין לי שום פיתרון חוץ ממך. עיני נשואות רק אליך. לא יתכן שמידת רחמיך מוגבלת ואינך יכול להושיעני! אבאל'ה אני לא מוותר, אני מתעקש, רחם עלי, תאיר דרכי. אבאל'ה! אם לא למעני, עשה למען אישתי, למען ילדי, למען התורה שאני חפץ ללמוד והצרות מפריעים לי להתרכז בה. תשתפך, תמצה את כל הכח שלך בתפילה, פעם, ועוד פעם, תראה לאלוקים שקלטת שהתרחקת ממנו וכעת הנך מבקש את קירבתו, ובעזרת ה' תראה שבורא עולם יקבל אותך בזרועות פתוחות ויפנק אותך כראוי.

 יוסל'ה המתוק, את הכל כבר ניסית. מדוע שלא תנסה גם את הפיתרון הזה?

נספח עמוק למאמר הנ"ל - וברמה עיונית, שורש הדברים כבר מובאים במאמר הנ"ל (ניסית פעם את "מפתח הקסמים"?!), אך כאן זה מובא בצורה יותר עיונית, ונקודתית, מנותח בשאלות ותשובות.

*******************************************************************

בפרשת שמות בפרק ג' ישנם שלושה פסוקים שדורשים ביאור

פסוק ז': וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָםשָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו:

פסוק ח': וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ...

פסוק ט': וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם: (שמות ג' ז' - ט').

מי שמתבונן בפסוקים הללו, רואה כאן שלושה תמיהות.

שאלה א) בפסוק ז' נאמר שה' ראה ושמע את צרת עם ישראל. ובפסוק ט' שוב פעם נכתב שה' ראה ושמע את צרת עם ישראל. מדוע הכפילות הזו?

שאלה ב) מדוע בפסוק ז' נאמר תחילה ראיתי את עני... ואחר כך נאמר את צעקתם שמעתי, ואילו בפסוק ט' הדברים הובאו "הפוך". קודם נאמר הנה צעקתם באה אלי ואחר כך נאמר וגם ראיתי את הלחץ?

שאלה ג') בפסוק ט' נאמר "וְעַתָּה" הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי...  והשאלה נשאלת: וכי רק עתה צעקת בני ישראל עלתה לשמים?! והרי כבר בפסוק ז' הכריזה התורה על כך שה' שמע וראה את קושי השעבוד, ובפסוק ח' כבר נאמר "וארד להצילו". אם כן כיצד יתכן לומר בפסוק ט'

"ועתה" צעקת בני ישראל באה אלי?

***********************************************************************

   על פי המאמר שכתבתי על פרשת השבוע (שמות, בכותרת ניסית פעם את "מפתח הקסמים"?!) מיושבים שלושת השאלות הנ"ל, כך:

   שאלה ראשונה היתה כפילות הפסוקים. מדוע פעמיים הוזכר שה' שמע וראה את צעקת בני ישראל. ולפי הנ"ל מובן. שהרי בפסוק ז' מדובר על ידיעה של ה' מסבלו של האדם, מצד עצם זה שה' הוא המהנדס והמבצע של המכה. לכן האריך הפסוק והוסיף את המילים "כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו", פירוש הידיעה שלי היא מצד היותי אלוה ויודע בדיוק מה קורה בעולמי. וסוג ידיעה זה באמת לא גורם לה' לשנות את רוע הגזירה. אך בפסוק ט', מדובר שה' יודע מסבלו של האדם - בגלל שהאדם צעק אליו שיושיעו. ובאמת כבר כאן ה' כן מושיע את האדם. שהרי המטרה הושגה.

   ממילא התורה לא כפלה כאן את אותו פרט (שצעקת בני ישאל עלתה לשמים) פעמים. אלא כתובים כאן שתי עניינים שונים.

   השאלה השניה היתה מדוע בפסוק ז' נאמר קודם "ראיתי" ואחר כך "שמעתי", ואילו בפסוק ט' הסדר הפוך, והתשובה פשוטה. בפסוק ז' נאמרה המציאות שה' רואה ושומע את הצרה מצד היותו המהנדס והמבצע של הגזירה. אך בפסוק ט' שם מתחילים "משמעתי", שהרי קודם "הצעקה" של בני ישראל עלתה לשמים, התפילה לאלוקים, והיא זו שהפעילה את מדת הרחמים וגרמה שאתבונן בצרתם. הצעקה היא זו שגרמה להפעיל אצל בורא עולם את הנקודה של "וגם ראיתי" - ואני אטפל במה שראיתי.

   השאלה השלישית היתה מה זה המילה "ועתה" הנה צעקת בני ישראל באה. וכי "רק עתה" היא באה?! והרי כבר מקודם סוּפָּר שה' שמע את צעקתם? זה גם התיישב. שהרי פסוק ט' מדבר על התפילה שהתפללו בני ישראל לבורא, על זה נאמר "ועתה", ואין הכוונה כלל לכך שעד עכשיו ה' לא שמע ולא ידע מעוני השעבוד.

 והיא זו שעוררה את החלק של "וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם". לכן נאמר בפסוק ט' "ועתה", ומיד בפסוק י' שוב פותחת התורה במילה זו. ללמדך, שבעת שהאדם זועק לה', בו ברגע ה' עונהו. ואם הוא לא עונהו, סימן שהוא לא התפלל כראוי.